משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלים· רבי יהודה רוזאניס
פרק א · הלכה ג
כל שבים טהור כו'. בפירוש המשנה פסק רבינו כר"ע דקאמר חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה וכן פסק שם הרע"ב. ומדסתם כאן נראה דפסק דלא כר"ע וצ"ע. ועיין תיו"ט פ"י דכלים משנה א' שעמד בכל זה. ולי נראה שרבינו סמך עלה דמתני' פי"ז דכלים משנה י"ד דקתני ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה כו' ולא קאמר נמי חוץ מכלב המים והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ועיין בתיו"ט שם:
ומ"ש רבינו חיבר מן הגדל בים עם הגדל בארץ וכו'. תנאי זה שהתנה רבינו הוא שנוי בת"כ בפרשת שמיני דקתני או בגד להביא את הדומה לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט אפי' משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו לטומאה ונראה דהיינו מאי דתנן במסכת כלים מי"ג כל שבים טהור כו' אפי' חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא ע"כ (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פכ"ג מהלכות אלו דין ד') והכוונה היא שאם חיבור זה הוא דבר המקבל טומאה במקום אחר ע"י הטומאות חבורו היכא דשניהם הם מן הגדל בארץ הכא נמי חשיב חיבור והכל מקבל טומאה הן אמת שדברי רבינו בפי' המשנה לא יכולתי להולמם שכתב אמרו בכאן דבר שהוא מקבל טומאה טמא ירצה בו שאשר חיבר בו מן הגדל בארץ הוא אשר יטמא ע"כ והנ"ל להגיה בדבריו וכך הוא המשך הלשון וזהו ענין אומרו בכאן כו' הגדל בארץ יטמא אם הוא חיבור לטומאה ולפי גירסא זו דבריו הם על הכוונה שכתבתי ודברי רבינו שבריש פי"א ממסכת נגעים הם ע"פ כוונה זו ולפי מה שהגיה בדבריו הרב בעל תי"ט. וראיתי למרן בפי"ג מהלכות נגעים שכתב ומ"ש והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים שם ובת"כ מייתי לה מקרא ע"כ ולכאורה נראה שהבין בפשט המשנה כמו שכתבנו מדכתב שם אבל האמת נראה דמרן לא קאי אלא אתחלת דברי רבינו שכתב חיבר להם כו' ועלה קאמר שם והיינו דסיים ובת"כ מייתי לה מקרא ובת"כ לא למדו מהפסוק אלא עיקר הדין אבל מאי דבעינן שיהיה מחובר כחבורו לטומאה דין זה אין לו רמז בפסוק וזה פשוט. ודע שהנראה אצלי מדקדוק דברי רבינו דמסכת כלים ונגעים הוא דדוקא אם נטמא דבר הגדל בארץ נטמא הדבר הגדל בים אבל אם נטמא הדבר הגדל בים לא נטמא דבר הגדל ביבשה לפי שאפילו נטמא הדבר הגדל בים לא קיבל טומאה וכ"ש שלא יטמא זולתו ומצינו חילוק כזה וכמו שכתב הר"ש בפרק י"ט דכלים מ"ה אך ממה שכתב רבינו בחיבורו בפי"ג מהלכות טומאת צרעת דין ה' מטמאין בנגעים סתם וכן בהלכות כלים כתב סתם הכל מקבל טומאה נראה דאין חילוק בין אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים לאם נגעה הטומאה בדבר הגדל ביבשה והכי מסתברא שהרי דבר זה שהוא גדל מן הארץ מצד עצמו אינו מקבל טומאה שהרי אין בו שיעור בגד לקבל טומאה דהא תנן אפילו חוט אפילו משיחה ואם כן על כרחך קבלת טומאתו הוא בהצטרפות דבר הגדל בים וא"כ מה לי אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בארץ מה לי אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים. ודע שהרב בעל תיו"ט ברפי"א ממסכת נגעים כתב בשם מהר"י מסמפונט דדוקא הרצועה של עור שחיבר לה טמאה ולא עור חית הים דיקא נמי דקתני במתניתין טמא ולא קתני מטמאין ע"כ עוד כתב בשם מהר"ם דבר שהוא מקבל טומאה נ"ל דיש בו כשיעור הבגד שלש על שלש העור ה' על ה' ולא בטל ברוב כיון דלא טרפן זה בזה כמו בסיפא עכ"ד. ונראה דדברי מהר"י מסמפונט עם דברי מהר"ם לא יכוונו בנושא אחד דאם עור זה או הבגד הוא מקבל טומאה מצד עצמו לפי שיש בו כשיעור ואינו טמא אלא העור או הבגד הגדל בארץ מאי אתא לאשמועינן מתניתין פשיטא דטמא כיון שיש בו כשיעור ואם נאמר דאתא לאשמועינן דלא בטיל ברוב וכדתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאזלינן בתר רובא לא יתיישב כלל מאי דמסיים בת"כ פרשת תזריע ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו לטומאה אדרבה היכא דנתחבר כדרך חיבורו לטומאה הוא דהוה ס"ד דבטל ברוב ולפי סברת מהר"י מסמפונט נראה דאיצטריך חיבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור ואף שהוא אינו מקבל טומאה מהני מיהא להשלים שיעור דבר הגדל בארץ. ואפשר עוד לדחוק ולומר דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם בפירושא דמתניתין ומאי דקתני בת"כ ובלבד שיחברנו כו' הוא דס"ל דקרא אתא לאשמועינן דדבר הגדל בארץ מקבל טומאה ע"י נגיעת הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה וזהו דוקא אם נתחבר כדרך חיבורו לטומאה אז הוא שהדבר הגדל בארץ מתטמא אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה ומ"מ לא יכולתי ליישב לפי זה שכתב מהר"ם דבעינן שיהא בו כשיעור מדבר הגדל בארץ מאי דתנן במתניתין אפילו חוט אפילו משיחה וכ"ת דכוונת מהר"ם הוא שיהיה בין הכל כשיעור הא ודאי בורכא היא דמאי אתא מתניתין לאשמועינן פשיטא דבעינן שיהיה כשיעור וכעת צל"ע. ודע שאף שדברי מהר"י מסמפונט ומהר"ם ז"ל לא באו כי אם במתניתין דנגעים הוא הדין למתניתין דפי"ז דכלים דמפרשי לה הכי דאין חילוק ביניהם וזה פשוט. עוד אני מסתפק אם לקח צמר דגדל בים וצמר הגדל ביבשה וטרפן זה בזה מהו מי אזלינן בתר רובא דומיא דההיא דתנן בפי"א דנגעים מ"ב או דילמא שאני צמר גמלים וצמר רחלים שאינו נראה ומתערב יפה ומש"ה בטל ברוב אבל הכא דאף בתר טריפה ניכר צמר הגדל בארץ אינו בטל והיינו דלא תנן כי האי גוונא במסכת כלים: