אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי יהודה רוזאניס

פרק ח · הלכה טו

הלכה יד

כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם וכו'. בפ"ז דיומא (דף ע"ב) אמרינן מעשה רוקם כמעשה חושב א"ר אלעזר שרוקמין במקום שחושבין תנא משמיה דר"נ רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות ע"כ. והנה פסוק זה דמעשה רוקם כמעשה חושב אינו ולא מצינו במקום אחד שיצוה הכתוב שיעשה מעשה רוקם ומעשה חושב. והנראה שהוא ט"ס ועיקר הגירסא היא מעשה רוקם מעשה חושב והכוונה שבמקום אחד כתוב מעשה רוקם ובמקום אחר כתוב מעשה חושב ואר"א שהכל הוא דבר אחד ובמקום שכתוב מעשה רוקם הו"ל כאילו כתוב ג"כ מעשה חושב וכן במקום שכתוב מעשה חושב הו"ל כאילו כתוב בו מעשה רוקם. והכוונה היא שרוקמים במקום שחושבין כלומר בתחילה מתקן הצורה על הבגד ע"י צבע ואח"כ רוקמה במחט וכמו שפירש"י. ור"נ פליג עליה וס"ל דבמקום שנאמר מעשה רוקם הוא דוקא מעשה רוקם ובמקום שנאמר מעשה חושב הוא דוקא מעשה חושב. וההפרש שיש בין מעשה רוקם למעשה חושב הוא דמעשה רוקם הוא פרצוף אחד ומעשה חושב ב' פרצופין. ופירש"י חושב מעשה אורג שיש לה ליריעה ב' קירות וב' צורות על ב' קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו ב' פרצופין אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן ע"כ. אך רבינו ס"ל דלעולם אף במעשה חושב ליכא צורות משתנות זו מזו אלא שההפרש הוא דמעשה רוקם הוא פרצוף א' כלומר שהצורה אינה נראית כי אם מצד אחד בפני האריג ומעשה חושב שהוא שני פרצופין היינו שהצורה נראית משני צדדין פנים ואחור. וראיתי בירושלמי בפרק בתרא דשקלים הלכה ד' כתוב א' אומר מעשה רוקם וכתוב אחד אומר מעשה חושב מעשה רוקם פרצוף אחד מעשה חושב ב' פרצופין ר"י ור"נ חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן וחורנא אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן ע"כ זו היא הגירסא הנמצאת בספרים אבל לא יכולתי להולמה מכמה קושיות והנראה אצלי הוא דט"ס נפל בספרים והגי' הנכונה היא חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן וחורנא אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן והכוונה היא דכולהו אית להו דמעשה רוקם הוא פרצוף אחד ומעשה חושב הוא ב' פרצופין וכמו שהקדימו דבר זה בירושלמי וברייתא זו הוה שמיעא להו לר"י ולר"נ אלא שנחלקו בפי' במה שנחלקו רש"י ורבינו ז"ל. דחד אמר דפי' פרצוף אחד וב' פרצופין הוה דפרצוף א' הוא ארי מכאן וארי מכאן והיינו מעשה רוקם וב' פרצופין הוא ארי מכאן ונשר מכאן וזהו פירש"י. וחורנא אמר דמעשה רוקם שהוא פרצוף אחד היינו ארי מכאן וחלק מכאן ומעשה חושב דהוא ב' פרצופין היינו ארי מכאן וארי מכאן וזהו כפי' רבינו. וראיתי להרב יפה מראה שכתב דיש גירסאות שגורסין כמו שכתבנו ודחה הרב גי' זו וקיים הגירסא הנמצאת בספרים. ומלבד שהרואה יראה כמה נדחק הרב במה שרצה לקיים הגי' הנמצאת זאת ועוד יראה הרואה איך נעלם מהרב דברי רבינו הללו ומש"ה דחה גירסתנו וכמבואר. אך הדבר הקשה אצלי בדברי רבינו הוא דבש"ס דילן קאמר דמעשה רוקם הוא מעשה מחט ומעשה חושב הוא מעשה אורג ורבינו השמיטו ולא הזכיר מכל זה כלום ולא ידעתי אם בנוסחאתו לא היה כתוב זה או שהיה כתוב והשמיטו ואם הדבר כן לא ידעתי טעם לרבינו וגם מרן לא הרגיש בזה ולא ידעתי למה. ובסמ"ג עשין קע"ג כתב כדברי רבינו בפי' פרצוף אחד וב' פרצופין וכתב ג"כ דרוקם הוא מעשה מחט וחושב מעשה אורג וכ"כ הרב קרית ספר יע"ש. ודע שצורות אלו שהצריך הכתוב לא נתבאר מאיזה תואר יהיו. והנראה דליכא קפידא בזה אלא מאיזה מין צורה שירצה יעשה וזהו שסתם רבינו ולא ביאר איזה פרצוף יעשה. ונראה דדוקא במקום שכתוב כרובים מעשה חושב אז צריך שיהיו הצורות צורת כרובים כגון בעשר יריעות שצוה בפרשת תרומה דכתיב בהו כרובים מעשה חושב אבל במקום שלא כתב הכתוב כרובים כ"א מעשה חושב או רוקם כגון במסך דלפתח האהל ומסך דלשער החצר דלא כתיב בהו בפרשת תרומה כ"א מעשה רוקם בלבד וכן באפוד וחשן דלא כתיב בהו בפרשת תצוה כ"א מעשה חושב וכן באבנט כתיב בפרשת תצוה ובפרשת ויקהל מעשה רוקם בכל הני דלא כתיב בהו כרובים יעשה הפרצוף מאיזה מין צורה שירצה. ומה שפירש"י בגמרא שמצד זה ארי ומצד זה נשר לאו דוקא הנך צורות אלא שדיבר בהווה שכך היו עושין לחגורות של משי ומה שלא כתב צורת כרובים הוא משום דמאי דכתיב בהו כרובים הוא דבר שאינו נוהג לדורות דהיינו יריעות דמשכן. ומזה הטעם עצמו לא הביא רבינו צורת כרובים לפי שלא נאמר כרובים כ"א בדבר שאינו נוהג. אך מה שאני תמיה ברבינו ז"ל הוא שהרי בפרשת תרומה גבי פרוכת שהוא דבר הנוהג תמיד כתיב ביה מעשה חושב יעשה אותה כרובים וא"כ בספ"ד דין ט"ז כשהביא סדר עשיית הפרוכת שהיה מד' מינים למה לא ביאר דבפרוכת צריך שתהיינה הצורות צורות כרובים. ולומר דס"ל לרבינו דמאי דכתיב בפרוכת כרובים אינו אלא בפרוכת המשכן ואינו דבר הנוהג לדורות. זו לא ידעתי מנ"ל דהא בחד קרא נצטוינו שיהיה מד' מינים ושיהיו הצורות צורות כרובים ומאן פלגינהו לומר דמה שהצריך הכתוב ד' מינים הוא דבר הנוהג לדורות ומה שהצריך שיהיו הצורות צורות כרובים אינו נוהג לדורות. הן אמת שמדברי רש"י בפי' התורה נראה דס"ל דאף במקום שנאמר בו כרובים אין הכוונה צורת כרובים אלא כל איזה צורה שירצה יעשה. שהרי בפרשת תרומה גבי עשר יריעות דכתיב כרובים מעשה חושב פירש ארי מצד זה ונשר מצד זה וכן בפרוכת דכתיב כרובים כתב כרובים ציורים של בריות יעשה בה. והדבר הוא תימה בעיני דמאחר דפירוש כרובים הוא דמות פרצוף תינוק וכמו שפירש"י גבי כרובים דכפורת א"כ איך יתכן לומר בשאר המקומות שנאמר בהם כרובים שאינו דמות צורת פרצוף תינוק. שוב ראיתי להרא"ם פרשת תרומה שתמה בזה ועיין במהר"ש יפה בסוף שקלים ועיין במ"ש רלב"ג בפי' התורה. ודע שראיתי להרא"ם דאחר שכתב דהאי דנקט ארי מצד זה ונשר מצד זה לאו דוקא כו' כתב ושמא לזה כיון המתרגם שתרגם כרובים דפרוכת ודמשכן צורת כרובים ותרגם כרובים דכפרת כרובים לא צורת כרובים ע"כ. ואחרי בקשת המחילה הראויה כוונת אונקלוס הוא דדוקא בכרובים דכפורת שלא היו ציור בעלמא כי אם ממש דמות תינוק היה עושה מזהב מש"ה תרגם כרובים ולא צורת כרובים אבל בכרובים דפרוכת ודמשכן שהיו צורות בעלמא מצויירים מש"ה תרגם צורת כרובים וזה נראה פשוט בעיני:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה