משנה למלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי יהודה רוזאניס
פרק ח · הלכה ו
מכנסי כהנים הדיוטים כו' היו עושין מהם פתילות כו'. כתבו התוס' בפ"ב דשבת (דף כ"א) ד"ה שמחת בית השואבה שאני תימה היכי שרי להדליק והא לאו צורך קרבן הוא ואמרינן פ"ב דקידושין בגדי כהונה שבלו מועלין בהן ודוחק לומר לב בית דין מתנה עליהן דמה צורך יש להם להתנות בשביל זה ונראה לר"י הואיל ולכבוד הקרבן היו עושים דכתיב ושאבתם מים בששון צורך קרבן חשיב ליה עד כאן. ויש לדקדק במה שכתבו ודוחק לומר לב בית דין מתנה שהרי כתבנו לעיל (דף ע"ב) דלעולם אין ב"ד מתנין שיצא לחולין אלא שיהיה לו פדיון וע"י הפדיון יצא לחולין י"ל דהיינו דוקא היכא דליכא שום תכלית לאותו דבר שיוצא לחולין אבל אם יש קצת מצוה באותו דבר שיוצא לחולין מתנין שיצא לחולין וכההיא דתנינן בשקלים ועל המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהם דכיון דאיכא צורך מצוה דאוכלים בו קדשי שמים התנו ב"ד עליהם והתירו והכא נמי אם היה צורך בהם היו מתנים ומתירים אלא שהקשו דמה צורך יש להם להתנות בשביל זה דבשלמא מלח ועצים יש צורך לתנאי לפי שמצות עשה היא שיאכלו הכהנים קדשי שמים אבל הכא שמחה זו אין לה שום רמז כלל ותירצו דהואיל ולכבוד הקרבן כו' צורך קרבן חשיב ליה. ולכאורה נראה דלפי תירוץ ר"י אין צורך לתנאי ב"ד אלא דלפי מה שהקשו בתחילה והא לאו צורך קרבן הוא דמשמע דאם היה בו צורך קרבן היה מותר בלא תנאי ב"ד לזה תירץ ר"י דצורך קרבן חשיב ליה ואני תמיה בזה שהרי חליל שהיו תוקעין בחג משום נסוך המים משום דכתיב ושאבתם מים בששון וכמו שפרש"י בפרק החליל וחליל אין איסורו כי אם משום שבות ואפ"ה לא התירו אותו לא בשבת ולא ביו"ט וכדתנן התם ואם איסור דרבנן לא התירו ולא חשיב צורך קרבן איך התירו איסור תורה דהא ודאי להדליק בבלאי בגדי כהונה אסור מן התורה דהא דקי"ל דקול ומראה וריח אינו אסור כ"א מדרבנן וכמו שפי' רבינו סוף פ"ה מהלכות מעילה היינו דוקא היכא דהודלקה בהיתר אז הנהנה מאותו האור אין בו משום מועל משום דאין בו ממש וכדאיתא בפרק כל שעה (דף כ"ו) אבל הלוקח פתילת של הקדש ומדליקה פשיטא שאין לך מועל גדול מזה. אשר על כן נ"ל דתירוצו של ר"י הוא בהצטרפות מה שכתבו בתחילה דלב ב"ד מתנה עליהם אלא שהקשו דמה צורך יש להם להתנות ולזה תירץ ר"י דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין צורך קרבן חשיב ומשום האי צורך קרבן התנו והתירו דומיא דההיא דמלח ועצים דמשום צורך קרבן התנו והתירו הכא נמי צורך קרבן חשיב ומש"ה התנו והתירו. ומ"ש מרן ולא נשאר לפתילות התמיד כי אם כתנות ומצנפות כו'. עיין בתוס' פרק החליל (דף נ"ב) ד"ה מבלאי ודו"ק: