אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יהודה רוזאניס

פרק ג · הלכה א

פרק ג

האומר זה בני או שאמר יש לי בנים ה"ז נאמן. משנה בקידושין פרק האומר וכתב הטור סימן קנ"ו וז"ל האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטור אשתו מן היבם אפי' הוחזק באחים ע"כ. והנה בפרק יש נוחלין (דף קל"ד) מבואר דטעמא הוא מפני שבידו לגרשה. ואע"ג דגבי בעל שאמר גרשתי את אשתי איכא מ"ד דאינו נאמן ואפי' מכאן ולהבא ואנן קי"ל דחולצת ולא מתייבמת וכמו שפסק הטור סי' קנ"ב ואע"ג דאית ליה מגו דבידו לגרשה שא"ה דריע טענתיה משום דגירושין קלא איתא להו וכיון דליכא קלא איתרע טענתיה דקאמר גרשתי. אבל באומר יש לי בנים נאמן לפוטרה מן החליצה משום דבידו לגרשה. אך יש להסתפק אי שריא לכהן דכיון דנאמנותו הוא משום דאי בעי מגרש לה א"כ לכהן אסירא. ומצאתי בהגהות הרי"ף (דף רנ"ג:) שכתב וז"ל ומז"ה כתב שאינו נאמן להתירה אלא לישראל שיכול להתירה לו בגיטו אבל לא לכהן שאינו יכול להתירה לו בגיטו ע"כ. אך הרמב"ן ז"ל בחידושיו חולק על זה שכתב על האי מימרא דמפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה וקשה היכי מהימנינן ליה משום גירושין דהא אם מגרש לה אסורה לכהן ועכשיו אתה מאמינו שיש לו בנים ומתירה אף לכהן ועוד דאפילו לישראל נמי לא הוה לן למישרי לפי מה שאנו סוברים דמגו לחצי טענה לא אמרי' כמו שפי' בפרק חזקת הבתים ואיכא למימר התם היינו טעמא דכיון דאיהו לטענה זו מתכוין אין אומרין מיגו לחציה וכאן נמי אין מאמינין אותה לחצאין אלא נאמן לגמרי דאיהו לא איכפת ליה לבעל אם אינה נשאת לכהן והיה לו לגרשה כדי שלא תזקק ליבם ותינשא לישראל וכשבאים לפנינו ע"כ אנו מאמינים אותו שאינה זקוקה ליבם זה וכיון שהותרה הותרה שאם אינה זקוקה ליבם מפני טענה זו שטען מותרת אף לכהן ע"כ. ודע שמדברי התוס' שכתבו בד"ה הואיל ובידו לגרשה וכן מדברי הרב הנמוקי שכתב במתניתין דהאומר זה בני שהקשה קושיית התוספות אין בדבריהם הכרח אי ס"ל כסברת הרמב"ן דמותרת לכהן או אסורה לכהן כסברת מז"ה. דאינהו קיימי התם אעיקרא דדינא דאין כאן מגו דלא בעי למיפסלה לכהן. ולזה תירצו יע"ש. אבל אחר שאנו מאמינים אותו לפוטרה מן היבום אם תהיה מותרת לכהן או לא בזה לא גילו דעתם. והמז"ה ג"כ צריך הוא לתירוץ התוס' והנ"י לעיקר הקושיא. ומיהו נ"ל דהעיקר הוא כסברת הרמב"ן דמותרת לכהן. נסתפקתי בהא דאמרינן דהאומר יש לי בנים נאמן הואיל ובידו לגרשה באונס ומוציא שם רע מהו כיון דאין בידו לגרשה. (*א"ה ואע"ג דאינו מוציא לרצונו אבל מדעתה מצי מפיק לה כמו שנראה מדברי רבינו בפ"א מהלכות נערה דין ג' וא"כ מקום יש בראש לומר דאם אמר יש לי בנים נאמן ולא חיישינן שאומר כן כדי שלא תזקק ליבם שהרי בידם להתגרש מדעתם הטוב. מ"מ ס"ל להרב המחבר ז"ל דאכתי איכא למיחש שמא לא הסכימה האשה להתגרש דטב למיתב טן דו כו' ואיהו באהבתו אותה שלא תפול קמי יבם עד שקר ענה ודוק):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה