אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות טומאת מת· רבי יהודה רוזאניס

פרק ה · הלכה יב

הלכה ג

ואין לך יוצא מן העץ כו'. תנן בפרק במה מדליקין עלה כ"ח כל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ופירש רש"י אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית ואין צריך להטביל האהל עצמו דלא קיבל טומאה אלא כלים שתחתיו אלא פשתן שאף האהל טמא ע"כ. ונראה דאהל של פשתן אינו חוצץ מאחר דמקבל טומאה דהא קי"ל דכל דבר המקבל טומאה מביא ואינו חוצץ וכתבו התוספות והא דאמרינן לעיל עלה י"ז ועל עצמן בכל שהן דמשמע דכל הכלים נעשין אהל לקבל טומאה מחמת אהל הכא איירי בדבר שקבוע שחיברן לקרקע אע"ג שמתחלה היה בגד כיון שחיברו לקרקע בטלו מתורת בגד ואין מטמא אלא פשתן אעפ"י שהוא מחובר כדכתיב והזה על האהל ע"כ. ותירוצם מבואר הא דאיצטריך קרא לומר והזה על האהל ללמדנו שהאהל מקבל טומאה הוא באהל שאינו מקבל טומאה כלל אפילו במגע דאם היה מקבל טומאה למאי איצטריך קרא לומר דהאהל מתטמא באהל פשיטא כיון דכתיב ועל כל הכלים אשר היו שם אלמא דמת מטמא באהל כל דבר המקבל טומאה והשתא הכלים שלא האהילו על המת טמאים האהל עצמו שהאהיל על המת מיבעיא אלא ודאי דחידושא דקרא הוא דאף בדבר שאינו מקבל טומאה אם האהיל על המת נטמא והיינו דתנן במתני' שדין זה אינו אלא בפשתן אבל שאר הדברים היוצאין מן העץ שאינם מקבלים טומאה אף אם עשאה אהל אינו מתטמא אבל הדברים שהם מקבלים טומאה בהא לא איירי מתניתין דפשיטא שאם האהילו על המת שהם טמאין דאין הפרש בטומאת אהל האמורה בתורה בין שהאהיל האדם או הכלי על המת בין שהאהיל המת על האדם או הכלי או שהיה המת עם האדם או עם הכלים תחת אהל אחד הרי אלו טמאים טומאת אהל וכמו שנתבאר כל זה בדברי רבינו פ"א מהלכות אלו דין י'. עוד כתבו התוס' שהקשה ר"י מההיא דתנן פ"ח דאהלות אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אהלים ואיך חוצצים סדינים של פשתן בפני הטומאה והא כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. וי"ל דמיירי בסדינים של משי וקבועין שאינם מיטמאים ע"כ. והנה קשר קושיית ר"י הוא דאי לאו תחלת דברי התוספות הוה אמינא דהא דאמרינן דסדינין מביאין וחוצצין היינו באהלים הקבועים דבטלי מתורת בגד ואינם מקבלים טומאה ומאי דאמרינן דפשתן מטמא טומאת אהלים היינו באהל שאינו קבוע דלא בטל מתורת בגד אבל כפי מ"ש דפשתן מטמא אפילו בקבוע קשה מההיא דסדינין ותירצו דמיירי בשל משי וקבוע דבטל מתורת בגד ומאי דאמרינן שהן עשוין אהלים הכוונה היא שהן קבועים דבטל מהם תורת בגד ומש"ה אינם מקבלים טומאה וחוצצין ומאי דתנן באידך מתני' דמביאין ולא חוצצין שהן עשויין אהלים הכוונה היא דאינם קבועים ולא בטל מינייהו תורת בגד ומקבלים טומאה ומש"ה אינם חוצצים בפני הטומאה. ודע שחילוקי דינים אלו שכתבו התוספות כתבם הראב"ד בהשגות בפירקין והכלל העולה מדבריהם הוא דכל דבר המקבל טומאה ואינו קבוע בקרקע מתטמא טומאת אהלים וכל דבר המחובר אינו מתטמא חוץ מן הפשתן וכל דבר המקבל טומאה כגון שאינו קבוע או קבוע והוא פשתן אינו חוצץ בפני הטומאה ויש לי מקום עיון בדברי התוס' והראב"ד דס"ל דכל דבר המקבל טומאה אף שהוא עשוי כאהל אינו חוצץ בפני הטומאה מהא דאמרינן בפרק במה מדליקין עלה כ"ח דבעי ר"א עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל כו' ושקלו וטרו התם להוכיח דעור בהמה נמי איקרי אהל ומקבל טומאה ויליף לה ממשכן וכל מאי דילפינן ממשכן אינו לענין הבאת הטומאה למעט שאר אהלים דלא דמו למשכן אלא לטומאת עצמו דוקא וכמ"ש שם התוספות בד"ה א"כ. ולפי מ"ש יש לחקור האי עור היכי דמי אם הוא כלי עור פשיטא דהא קי"ל דכל הכלים נעשין אהל לקבל טומאה ומהיכא תיתי שישתנה דין כלי העור מכל שאר הכלים ואם נפשך לומר דמיירי בעור שאין בו צורת כלי דקי"ל דאינו מקבל טומאה וכמו שפסק רבינו בפ"ז מהלכות כלים דין ב' ואפ"ה אם עשה מהם אהל מקבל טומאת אהל מגזירת הכתוב דילפינן לה ממשכן א"כ אני תמיה מההיא דאמרינן בפ"ח דאהלות דיריעה וסקורטייא וקטבליא שהן עשויין אהלים דמביאין וחוצצין וכל הני כלי עור נינהו ומקבלים טומאה וכדתנן פי"ז דכלים מ"ד אלא דכיון דעשאן אהל בטיל להו מתורת כלי ומש"ה חוצצין אבל אם לא היו עשויין אהל היו מביאין ולא חוצצין וכדתנן בפ"ח דאהלות מ"ג והשתא כפי דברי התוס' נהי דעשאן אהל מ"מ מקבלים הם טומאת אהל כדין עור שאין בו צורת כלי וא"כ אמאי חוצצין וכעת צל"ע. וראיתי להר"ש בריש פ"ח דאהלות שכתב דאע"ג דכל הני מקבלים טומאה כו' מ"מ חוצצין בפני הטומאה אם נטויים כאהלים דאהל שאני דאע"ג דמקבל טומאה מציל על הטומאה מלהיות בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע"כ. והנה מדבריו נראה דהא דאמרינן דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה היינו דוקא בכלים שאינם עשויים אהלים אבל בדבר שנעשה אהל אף שמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ולפ"ז הא דסדין חוצץ מיירי אף בשל פשתן:
תנן בפ"א דאהלות מ"ג אמר ר"ע יש לי ה' השפוד התחוב באהל האהל והשפוד ואדם הנוגע בשפוד וכלים באדם טמאין טומאת שבעה הה' בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב אמרו לו אין האהל מתחשב ע"כ. והנה מתוך דברי רבינו בפירוש המשנה יראה דס"ל דשפוד זה תחוב בתוך האהל בעוד המת שם ומש"ה השיבו לר"ע אין האהל מתחשב לפי שהשפוד לא קיבל הטומאה מן האהל אלא מן המת וזהו אמרם בברייתא האהל והשפוד שם אחד והוה ליה כאילו נגע המת בכלים הרבה שכולם נחשבים לאחד. וטעמיה דר"ע הוא דהכא השפוד נהי שקיבל הטומאה מן המת מ"מ הוא בהצטרפות האהל שהאהיל על המת ועל השפוד ומש"ה חשיב לאהל בפני עצמו ולשפוד בפני עצמו ופי' זה הוא ס"ל לר"ש והקשה דלפי מאי דקא חשיב ר"ע אהל הוה מצי למימר יש לי להוסיף ששי כגון שחזר והביא השפוד לתוך אהל אחר דחרב נעשה כחלל אף לטמא אחרים באהל כמת כדמוכח בנזיר כו' והכוונה היא שהביא השפוד לתוך אהל אחר והיו שם בתוך האהל כלים ונמצא שאהל קיבל טומאה מן השפוד וחזר וטימא לכלים וא"כ יש למנות האהל והכלים בשנים לפי שהכלים לא קבלו טומאה מן השפוד כי אם בהצטרפות האהל ודומה לאהל ראשון דחשיב ליה בפני עצמו ותירץ דמשום דמנה ת"ק עד ארבעה קאמר ר"ע יש לי ה' וה"ה אם היו מודים לו חכמים בה' היה אומר עדיין יש לי להוסיף ו' אלא השיבוהו אין האהל מתחשב לפי שנחשב השפוד התקוע בו כנוגע במת עצמו ולפ"ז אהל שני נמי אינו מן המנין לפי שנחשבים הכלים כאלו נוגעין בשפוד. ודע דסברא זו דהר"ש דחרב נעשה כחלל לטמא באהל אין הכל מודים בה ורבינו חולק עליה וכבר כתבתי בזה במקום אחר (א"ה תמצאנו לעיל בפירקין דין ג' יע"ש). עוד כתב הר"ש פי' אחר דהא דאין אהל מתחשב לאו משום דמאהיל על המת ועל השפוד ונחשב כל המונח באהל המת כנוגע במת דבהא ודאי מודה ר"ע דאין מתחשב אלא ר"ע בשפוד שנוגע באהל מבחוץ איירי אפ"ה אין האהל ממנין סדר משנתנו כמו שהוכחתי ממתני' דקטבליא ע"כ. כוונת דבריו דהאהל כל זמן שהטומאה תחתיו הנוגע באהל לא הוי כנוגע בכלים שנגעו במת אלא כנוגע במת עצמו ומשום הכי אמרו חכמים דאין האהל מתחשב לפי שהאהל והמת הם דבר אחד ולפ"ז ניחא הא דלא קאמר ר"ע יש לי ששי והוא כגון שחזר והביא השפוד לתוך אהל אחר דאי בשהכניסו לתוך האהל פשיטא דאין האהל מן המנין משום דמאהיל על השפוד ועל הכלים ונחשב כל המונח באהל כנוגע בשפוד ואי בשנגע השפוד באהל מאחורי האהל דומיא דאהל ראשון פשיטא דאהל ב' מן המנין וא"כ הוה ליה אהל ב' כלים בכלים דקי"ל הג' בין אדם בין כלים טומאת ערב וזהו שסיים הר"ש וכה"ג ודאי אהל ב' מן המנין. ודע ששני הפירושים הללו כתבם רבינו עובדיה ז"ל שכתב ואין האהל מתחשב לפי שאין האהל מטמא השפוד כו' א"נ אפילו אין השפוד בתוך האהל אלא שנוגע באהל מבחוץ אפ"ה אין האהל מתחשב במנין סדר משנתנו ע"כ. והראיה שהביא הר"ש ממתני' דטבליות היא בפרק ט"ו מאהלות מ"ב דתנן טבליות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ פותח טפח טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה ע"כ. והקשה הר"ש דאמאי הנוגע בשניה טמא טומאת ז' הא תנן בריש אהלות כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה הג' בין אדם בין כלים טומאת ערב ותירץ דהא תנן התם אין האהל מתחשב הלכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין ע"כ והוה ליה הנוגע בשניה כנוגע בכלים שנגעו כמה:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות טומאת מת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה