משנה למלך על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי יהודה רוזאניס
פרק יא · הלכה א
שכ"מ שאמר נכסים אלו לבני כו'. כתב ה"ה ז"ל וקשיא אשמעתין כו' והא תניא בתוספתא עשו טבי עבדי בן חורין כו'. ונראה לתרץ ולומר דגבי עבד מש"ה קתני דלא אזלינן בתר קירוב דעתו משום דכיון דקי"ל דשכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו דאינו חוזר בעבד שכבר יצא עליו שם בן חורין ה"נ כיון שהוא סתמא קאמר עשו טבי עבדי בן חורין והו"ל שני טבי על כל אחד מהם יצא שם בן חורין ונוטלין היורשין דמי אחד מהם ולפ"ז לא אזלינן בתר אומדנא ודוק: ומ"ש עוד ה"ה דבפקדון או הלואה אין דורשין לשון הדיוט כו'. הואיל ובאנו למדה זו אפשר לחלק דלא אמרינן שודא לכל הפירושים אלא במקבלי מתנה דלאו מידי חסריה אבל כשהלה חסר ממון הלואה או הפקדון לא סמכינן אשודא כדי להפסיד ממונו שהוא שלו ובכמה מקומות מחלקינן בין סילוק נזק להבאת תועלת אין כאן מקום להאריך ודוק. (א"ה כתב הרב מהרימ"ט ז"ל חה"מ סימן כ"ג על האומר והחנויות ישבו בהם חתניי דמשמעות הלשון אחתניו הנמצאים קאמר והביא ראיות לדבר. והרב המחבר חולק עליו בזה כמו שיתבאר פ"ה מהלכות פרה אדומה הלכה ו' יע"ש):