אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי יהודה רוזאניס

פרק ו · הלכה יז

הלכה יד

כבר ביארנו בנשואין כו'. בכתובות פ' הנושא מימרא דרב גידל. ודע דכתב מהר"י וייל בסי' קמ"ב וז"ל ומ"ש שהיתומים פטורים מן הקנס וקא מדמית האי מלתא למה שפסק מהר"ם לא דמי דהתם לא היה שט"ח רק קנס בעלמא וכיון דאירע ליה אונס פטור אבל היכא דאיכא שט"ח הוי כמו הלואה דלא מהני טענת אונס. והרב בעל נתיבות משפט (דף צ"ו) הקשה דמהרי"ו ז"ל סי' ק"ה נשאל על כיוצא בזה והביא מדברי מהר"ם ראיה לנ"ד ול"פ בינייהו כי היכי דפליג בסי' קמ"ב והניחו בצ"ע. ובתחלה אבאר חילוקו של מהרי"ו דלכאורה דבריו סתומים דמה לי שיהיה הקנס בשט"ח מה לי שיהיה בע"פ ס"ס כיון דמת הוי אונס ופטורים כי היכי דכתב מהר"ם דמת הוי אונס ואח"כ אבוא לחלק בין שתי התשובות. והנה הרואה תשובת מהר"ם במקומה והיא בסימן נ' וסי' תקל"ט לבבו יבין דע"כ לא קאמר מהר"ם דמת הוי אונס אלא בכעין נ"ד דמיתתו גרמה להו לחיובינהו לשלומי הקנס דאם היה חי היה מפייס בתו שתקיים זה התנאי ולא היה משלם זה הקנס וכיון שמת נתחייב בקנס נמצא דמיתתו גרמה להתחייב בקנס וכעין הראיה דמייתי מהר"ם מההיא דמעכשיו אם באתי עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט וטעמא משום דאין אונס בגיטין נפקא מינה דממונא כה"ג דקא"ל אם לא באתי מכאן ועד יב"ח אתן לך שני זקוקים ומת דפטור משום דהוי אונס וה"נ זה החיוב לא בא לו אלא מצד מיתתו שאם היה חי היה בא בתוך הי"ב חדש ולא היה מתחייב בממון כלל וכיון שמת נתחייב בממון נמצא דמיתתו גרמה לו ומש"ה פסק מהר"ם דפטורים משום דכיון דמת הוי אונס. אבל בנדון מהרי"ו דסי' קמ"ב שראובן פסק לתת לבתו כך וכך נדוניא ואם לאו יתן כ"כ קנס ומת אף שהיתומים פטורים מלתת הנדוניא כיון שלא נתחייב אביהם בשום קנין כמבואר שם מ"מ הקנס הם חייבים לשלם ולא אמרינן כיון שמת הוי אונס דהא לאו מיתת אביהם גרמה להו להתחייב בזה הקנס דהא אף אם היה חי ראובן היה נותן הנדוניא או היה משלם הקנס וא"כ אף לאחר שמת יורשיו חייבים בחיוב עצמו שנתחייב אביהם ויתנו הנדוניא לאחותם ואם לא ירצו לתת הנדוניא מטעמא דלא נתחייב אביהם בשום קנין יתנו הקנס. ול"ד לדמהר"ם דהתם לא היה חיוב ממון רק קנס בעלמא ואם היה אביהם חי היה נפטר מזה הקנס והיינו דקא דייק מהרי"ו בלישניה וקאמר דהתם לא היה שט"ח רק קנס וע"כ האי מלתא דשט"ח אינה מדוייקת דאם איתא דמדוייקת א"כ בנ"ד היה שט"ח והיכי פטר ליתומים מלתת הנדוניא מטעמא שלא נתחייב אביהם בשום קנין הרי נתחייב אביהם בשט"ח לתת הנדוניא. אלא ודאי דהאי שט"ח לא ממש הוי אלא חיוב ממון וה"ק דבנדון מהר"ם לא היה שום חיוב ממון רק הקנס וכיון שכן הויא המיתה אונס דאי לאו המיתה לא הוו מתחייבי בקנס אבל הכא דאיכא שט"ח ר"ל חיוב ממון ועל זה החיוב בא הקנס אין היתומים פטורים מהקנס דהא אבוהון נמי הוה מתחייב בזה הקנס אם לא היה נותן הנדוניא והוי כהלואה דאטו מי שהלוה לחבירו ומת הלוה פטורים היתומים מלשלם משום דכיון שמת הוי אונס הא ודאי ליתא. אלא כיון דאביהם נתחייב היורשים גם כן חייבים הכי נמי כיון דאביהם נתחייב בזה הממון אף שמת חייבים היורשים לשלם חובת אביהם. וכפי זה ניחא ההיא דכתב מהרי"ו סימן ק"ה שהביא ראיה מדברי הר"ם ז"ל ולא פליג בינייהו כי היכי דפליג בסימן קמ"ב משום דנדון דסימן ק"ה לא היה קנס על מה שפסק ליתן לבנו אלא על הקידושין משום שלא היה ביניהם אלא שדוכין ועל זה אמר אבי הבן שאם לבסוף לא יקדש שיתן כך וכך קנס ומת האב ובנו אינו רוצה לקדשה ועכשיו באה המשודכת ועל זה השיב מהרי"ו דפטורים מן הקנס ועל זה הביא ראיה מדברי מהר"ם דהוי ממש כעין נ"ד דבנ"ד נמי אלמלא מיתת אביהם לא היה מתחייב בזה הקנס משום דהוה מפייס לבנו דליקדשה למשודכתו ואם כן נמצא דמיתת אביהן גרמה להם זה החיוב ומש"ה פטר להו מן הקנס:

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה