משנה למלך על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה ב
מחל לחבירו חוב שיש לו עליו כו'. מהרי"ק בשרשיו דקדק מדברי רבינו אלו שכתב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדון וכו' דגבי חוב דוקא מהני לשון מחילה אבל בפקדון אם אמר פקדון זה שבידך מחול לך לא אמר כלום אלא בלשון נתינה קנה. ורואה אני שאין דקדוק זה כלום שהרי בהלכות טוען פ"א כתב הטוען מטלטלין על חבירו וכו' או שאמר מחלת לי או נתת לי או מכרת לי כו' הרי דשיתף מלת מחילה גבי מטלטלי נמי ודוק (א"ה עיין מה שרמזתי בפכ"ג מהל' אישות. ועיין פ"ה מהל' מכירה הלכה א' שכתב הרמב"ם או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו):