משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק יג · הלכה יא
כבר אמרנו וכו'. כתב הר"ן בתשובה על אדם אחד שהיה מערער על אשה אחת לומר שהיא זקוקה ליבם ואח"כ הוא עצמו בפני ב"ד העיד ששמע שמת זה זמן רב שסומכים עליו להתיר שכל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים ועיין בתשובת מהריב"ל ח"א סי' ז' שנסתפק אם עכו"ם מסל"ת חוזר ומגיד או לא יע"ש:
ועל מ"ש רבינו וכיוצא בדברים אלו שהם נראין שאין כוונתו להעיד ה"ז נאמן כתב הריב"ש בתשובה סי' ש"פ נראה דכל שידענו שאין מתכוין להעיד נאמן אע"פ שהרב ז"ל הביא בדבריו שיאמר העכו"ם אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' איני חושב שאמר זה הרב לעיכובא וכו'. והביא ראיה מהא דתנן מעשה באחד שעמד בראש ההר וכו' ומקשה בגמ' ודלמא שד הוא ודלמא צרה היא ולא מקשינן ודלמא עכו"ם הוא ואין זה מסל"ת אלא ודאי וכו'. ומהרל"ח בתשובה (סי' קל"ו) תמה מאד על ראיה זו דהא על קושיא ודלמא צרה היא פריק תנא דבי ר"י בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ותו ליכא לאקשויי ודלמא עכו"ם הוא ע"כ. ואני תמיה על ראיה זו וכבוד הרב במקומו מונח שלא דקדק יפה בדברי הריב"ש דראייתו היא מפירכת המקשה אדמותיב ודלמא צרה היא דיש לדחות שלא היתה לו אשה אחרת כשיצא מכאן וע"כ צריכין אנו לומר דאף שלא היה לו לבעל אשה אחרת ליחוש שמא הבעל נשא אשה אחרת במקום שהלך ומה לו כל הצער הזה לותיב ודלמא עכו"ם הוא במקום פירכת צרה. אלא ודאי דמת פלוני סתם הוי מסיח לפי תומו ודברים ברורים הם ודוק. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן דין ט"ו ועיין בתשובת מהר"י הלוי סימן י"ג שגם הוא דחה דברי הרל"ח גם מאי דפשיטא ליה להרב המחבר דמאי דפריך ודלמא צרה היא היינו לומר אפילו דידעינן דלית לה צרה ליחוש שמא נשא אשה במקום אחר גם בזה מסכים הולך מהר"י הלוי בתשובה הנזכרת. אך הרמ"ז בספר עזרת נשים כ"י ס"ק ל"ח מקהי אקהתא דא"כ הרי יש כאן ספק ספיקא ותו דא"כ משמע דהא דמשני בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין אינו אלא היכא דלא ידעינן בודאי דאית לה צרה והו"ל להפוסקים לבאר דין זה. ועיין בתשובת שארית יוסף סי' ל"ו שכתב בשם גדול אחד דגבי שני יב"ש צריך לשלש אע"ג דשם נשותיהם חלוקות ואע"ג דאיכא חרם רגמ"ה שמא עבר על התקנה ונשא אשה במקום אחר יע"ש, ועיין בפרק האשה בתרא (דף קי"ט) דדייק בגמ' לישנא דקתני עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה דהיינו לומר דלא חיישינן שמא ישא בעלה אחרת במדה"י וכ"כ רש"י בפרק החולץ (דף ל"ו יע"ש):