משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ח · הלכה כד
מי שנתגרשה על תנאי וכו'. עיין בדברי ה"ה שכתב ואם עיין הראב"ד ז"ל בדברי רבינו עיון שלם לא היה כותב כאן מ"ש. אף אני אומר שאם עיין ה"ה עיון שלם בדברי הראב"ד לא היה כותב מ"ש. ובודאי שהרב ראה מ"ש רבינו ובטל הגט דע"כ בנתבטל התנאי לבסוף מיירי דאי עדיין התנאי תלוי ועומד איך אפשר לומר בשום פנים דאינה צריכה גט מהשני. אלא שדעת הראב"ד לומר דלא דמי לאשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונתקדשה ובא בעלה דאינה צריכה גט מהשני. דהתם איגלאי מלתא דבשעה שנתקדשה לא היתה בת קדושין כלל. אבל הכא בשעה שנתקדשה הקדושין היו תלויים ועומדים דאם יתקיים התנאי מקודשת גמורה לשני וכש"כ אם התנאי הוא בשב ואל תעשה ובידה לקיימו שלדעת רובא דרבוותא ז"ל יכולה לינשא לאחר דודאי היא תקיים תנאה דלא עבידא לקלקל עצמה א"כ קדושי שני הרי הם ברצון חכמים ואף אם אח"כ עברה ובטלה התנאי לא סגיא בלא גט מהשני ואסורה לראשון משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו וזה ברור בכונת הראב"ד ודברים נכונים הם ודוק: