משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה כט
אבל עיר שכבשה הגייס וכו' והיוצא ליהרג מב"ד של עכו"ם. בפרק כל הגט. וכתב ה"ה וז"ל ומ"מ לא כתב בביאור דין ב"ד של ישראל. והנה אע"פ שלא כתב רבינו כאן בביאור דין ב"ד של ישראל מיהו בפ"א מהל' ערכין כתב רבינו וז"ל וכן מי שנגמר דינו בב"ד של ישראל להרגו על עבירה שעבר ואמר ערכי עלי או דמי פלוני עלי אינו חייב כלום שזה הוי כמת והמת אין לו דמים ע"כ. הרי דבב"ד של ישראל חשוב כמת. וזהו כפי דברי מהריק"א שם שתלה דברי רבינו בסוגיא דפ' כל הגט. אבל אפשר לדחות דגבי ערכין לאו בהא תליא אלא הכל תלוי בגמר דין וכיון שנגמר דינו הרי הוא כמת. וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומות בתלמוד דגמר דין הוי כמת. לכך רבינו שם לא הזכיר יוצא ליהרג אלא נגמר דינו אבל כאן שתלוי אם מת אם לא מת עדיין יש להסתפק ביוצא ליהרג בב"ד של ישראל אם משיאין את אשתו או לא וכדברי ה"ה ז"ל ודוק. (א"ה עיין במ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' תרומות דין ב' ובקונטרס מהרח"ש דף ס"ג): ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט. נשאל הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן כ"ח על אחד שרצה להרחיק נדוד וצוה לכתוב גט ומינה שליח וא"ל בפני עדים אם לא אבוא מכאן עד שלש שנים תן גט זה לאשתי וקודם הזמן העידו שמת ולא בא הגט ליד האשה כי מת בעלה קודם הזמן אם היא מותרת ליבם. והשיב דאפילו ריח הגט אין בו כיון שלא בא הגט ליד האשה כו' יע"ש. ואיכא למידק איך יכול לבוא הגט ביד האשה והוא לא עשאו שליח אלא אחר ג' שנים ואם שינה ונתנו בתוך הזמן ביטל שליחותו ואין כאן גט כלל. ולא עוד אלא דאחר שלש שנים נמי דהבעל חי בטל שליחותו לגמרי כיון דמעיקרא שינה שוב אינו נעשה שליח. ובזה יש לדון קצת אם ע"י שתחזיר הגט לשליח ויחזור ויתנהו לה כדין וזה תלוי באותה ששנינו ואם א"ל טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר ובמאי דאמרינן עלה בגמרא היכא דנפקא לאפיה ויהיב חפצא ושקלא גיטא כפי הפירושים הנאמרים בה והדברים עתיקים. סוף דבר שדברי הרב בזה מגומגמים מה כונתו בנדון זה שמת אפילו הגיע לידה בזה התנאי ברשות הבעל אין גט לאחר מיתה וצ"ע: