משנה למלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה יח
אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי וכו'. בפרק השולח (דף ל"ג) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי וכו' (עיין במ"מ). ומוקמינן בגמרא לפלוגתייהו בתרי גווני או דפליגי בעדות שבטלה מקצתה אי בטלה כולה דלרבי לא בטלה ולרשב"ג בטלה. או דכ"ע לא בטלה אלא דרשב"ג סבר מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למישלפה. ויש לחקור בביטול זה דאיפליגו רבי ורשב"ג בפני כמה ביטל. ונראה דלר' יוחנן דסבר דמפני תיקון העולם דקאמר רשב"ג הוא מפני תקנת ממזרים וס"ל כר"נ דאומר בפני שנים ובי תרי לית להו קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא. נראה דאם ביטל לאחד מן העשרה בבת אחת דביטולו אינו ביטול למ"ד דטעמא דרשב"ג הוא משום דסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי ושרו א"א לעלמא אבל כיון שביטל לג' קלא אית ליה ושמעה וידעה ולא מינסבא. ואע"ג דלר' יוחנן נמי בפני ג' נמי תיקן רשב"ג במשנתנו שלא יהיה עושה כן. כבר כתבו התוס' דלר"י נמי אית ליה משום תקנת עגונות ומש"ה אף כשביטל בפני ג' דליכא חשש דממזרות תיקן רשב"ג דמתני' שלא יהיה עושה כן משום תקנת עגונות. ונראה דטעם זה דתקנת עגונות לא שייך אלא כשמבטל בפני אחרים דאטרחוה רבנן לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא יטרח בכל אלא כדי לעגנה. אבל כשביטל קצת העדים עצמם בפניהם לא אטרחוהו רבנן לילך אחר כולם ולבטלם משום תקנת עגונות. וראיה לזה שהרי למ"ד דטעמא דרשב"ג דאינו יכול לבטל זה שלא בפני זה הוא משום דסבר דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה באומר כולכם מודה רשב"ג דיכול לבטל משום דליכא חשש ממזרות. ואם איתא דשייך בכה"ג תקנת עגונות תיקשי דאף באומר כולכם לא יהיה יכול לבטל משום תקנת עגונות. שהרי כתבנו משם התוס' דאף לר"י אית ליה האי טעמא דתקנת עגונות מדלא תיקן רשב"ג דמתני' שיהיה מבטל בפני ג'. נמצינו למדין דהיכא דביטל לג' מהם בפניהם אפילו לרשב"ג יכול לבטל משום דליכא למיחש שום חששא. (א"ה עיין בתוס' ד"ה רבי סבר שכתבו וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמו אהדדי יע"ש). ואם נעמיד מחלוקת רבי ורשב"ג בביטל לב' לרבי יוחנן טעמא דרשב"ג דברייתא הוא משום תקנת רשב"ג דמתניתין שחשש לתקנת ממזרים. אך לר"ל דסבר דאף קודם תקנת רשב"ג היה הביטול בפני ג' משום ממזרים ולא הוסיף רשב"ג אלא תקנת עגונות. נראה דטעמא דרשב"ג דברייתא לאו משום תקנת רשב"ג הוא אלא מן הדין. ונ"מ למאן דאית ליה באידך פלוגתא כרבי דאם ביטלו מבוטל אי סבר דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה דאם ביטל לב' מן העשרה אין ביטולו ביטול וכמ"ש התוס' בד"ה ור"נ אמר בפני ב' דמודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד לר"נ דאין ביטולו ביטול דאפילו קודם תקנת רשב"ג לא היה מבוטל. ואם נעמיד מחלוקת זה בביטל לאחד מהם אליבא דכ"ע טעמא דרשב"ג דאינו יכול לבטל לאו משום תקנת רשב"ג דמתניתין הוא. דהא ליכא מ"ד דקודם תקנת רשב"ג היה מועיל הביטול בפני אחד משום דאיכא חשש טפי לממזרות. (א"ה כדברי הרב המחבר ז"ל מבואר בתוס' ד"ה ור"נ גם בהר"ן ז"ל שכתבנו דשתי תקנות הוה דמעיקרא תקנו ג' כדי שיהא לדבר קול ואח"כ ראו לתקן כדי שלא יעגן אותה שלא יוכל לבטל במקום אחר ומזה הולידו התוס' דמודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת דאינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה יע"ש. ודע דמי שלומד דברי התוס' אפשר לו לטעות דלר"נ נמי דהיה מבטלו בפני ב' הוא מן התקנה וכן הבין הרב חדושי הלכות ז"ל יע"ש. אמנם הרב המחבר אנהרינהו לעיינין דלא אמרו התוס' כן אלא לרב ששת דוקא כמו שנראה מתוך דבריו אבל לר"נ מה שהיה מבטלו בפני שנים הוא מדינא דאין דבר שבערוה פחות משנים וטעמו ונמוקו עמו. ודע דרש"י ז"ל פי' במתני' דהיה מבטלו בפני שלשה וגבי מפני תיקון העולם כתב שהשליח שאינו יודע בדבר נותנו לו והיא ניסת בו ונראה כמזכה שטרא לבי תרי וכן הקשה הר"ב תי"ט. ולכאורה יראה דס"ל לרש"י כהתוס' והר"ן דשתי תקנות הוו. והנה בלישנא דמתני' דקתני היה עושה ב"ד דסתם ב"ד תלתא משמע הוקשה לו לרש"י דמדינא בתרי הוה סגי ועל זה קאמר דטעמא דהיה עושה ב"ד היינו מפני תיקון העולם דאם היה מבטלו בפני ב' השליח אינו יודע בדבר והוא נותנו לה ואיכא למיחש לממזרים ומשום הכי הוא דהתקינו בתחלה שיעשה ב"ד לבטלו נמצא דמה שפירש"י גבי מפני תיקון העולם לא קאי אלישנא דמתני' אלא הם דברי עצמו דיהיב טעמא למה שהיה עושה ב"ד. עי"ל באופן זה דאף אם נאמר דב"ד היינו ג' זו אין הכרח לפרש משום תקנת עגונות דנהי דבתלתא אית להו קלא אבל מ"ש למיחש מיהא בעי שמא לא ידע השליח כי הרחיק נדוד וכיון דחששת ממזרים חמירא טובא אית לן למיחש אפילו חששא רחוקה כ"ש בכיוצא בזה דלאו מלתא פסיקתא היא דבג' קלא אית להו עכ"פ והכי דייקו דברי רש"י שכתב שהשליח שאינו יודע בדבר וכו' ולא כתב אינו יודע והוא דקדוק נכון. והראיה על זה דגבי פלוגתא דר"נ ורב ששת בפני כמה היה מבטלו לא קאמר תלמודא דפליגי בפלוגתא דר"י ור"ל ואם איתא דהא בהא תליא קשיא טובא דאדתלי פלוגתא דר"י ור"ל בפלוגתא דר"נ ורב ששת אדרבה איפכא מסתברא דהו"ל לתלות פלוגתא דר"נ ורב ששת בפלוגתא דר"י ור"ל דהא ר"נ ורב ששת היו זמן הרבה אחר דורו של ר' יוחנן. אלא ודאי דרב ששת דקאמר בפני ג' אינו מוכרח לפרש מפני תקנת עגונות ומצי לפרש דהתקנה היא משום ממזרים וכ"ת א"כ מנ"ל דר"י דאמר מפני תקנת ממזרים ס"ל כר"נ דאמר בפני ב' נ"ל דאי מהא לא איריא משום דע"כ הא דפליגי ר"י ור"ל בטעם התקנה אם היתה משום ממזרים או משום עגונות נ"מ לענין דינא למען דעת קודם התקנה בפני כמה היה מבטלו וממנו נקח לענין בדיעבד דקמ"ל כרבי דאם ביטלו מבוטל דאל"כ מאי נ"מ מאי דהוה הוה וכמ"ש התוס' בד"ה ור"נ ומדנקט ר"ל טעמא דעגונות ע"כ דס"ל דהביטול היה בפני ג' דאי ס"ל דהיה בפני ב' קשיא טובא חדא דליכא למיחש לעיגון דהא בי תרי לכ"ע לית להו קלא ועוד דעדיפא מינה הו"ל לפרש משום ממזרים אלא ודאי מוכרח הדבר דס"ל לר"ל דהביטול היה בפני ג' ולדידיה לא קאמר רבי בטלו מבוטל אלא בפני ג' אבל בב' מודה רבי דאינו מבוטל. ומדר"ל נשמע לר"י דס"ל דהיה מבטלו בפני ב' ולדידיה בב' נמי קאמר רבי דאם ביטלו מבוטל דאל"כ במאי פליג אר"ל. ובעיקר דברי התוס' והר"ן שכתבו בפשיטות דשתי תקנות היו הגם דאין רמז מזה בסוגיא זו כלל נראה להוכיח כדבריהם מסוגית פרק האשה רבה (דף נ') דבעי למיפשט דאין מתנין ב"ד לעקור דבר מן התורה מהא דאמר רשב"ג אם ביטלו אינו מבוטל והדבר קשה דהא איפסקא הלכתא כרבי אבל לפי דברי התוס' אתיא שפיר ודוק):