משנה למלך על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי יהודה רוזאניס
פרק יז · הלכה ח
חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כו'. מימרא מפורשת בפ"ק דמציעא. וז"ל מהרימ"ט ח"א סימן קנ"א. ומיהו י"ל דידו עדיף מעובר דאשכחן דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כו' וכיון דחצרו קונה לו שלא מדעתו כ"ש ידו והכי משמע בס"פ הניזקין כו' יע"ש. והריני דן לפני הרב בקרקע שהרי התוס' בפרק חזקת (דף נ"ד) כתבו דאין ידו קונה לו שלא מדעתו דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני. ופרק המניח (דף כ"ט) אמרינן ההופך את הגלל ברה"ר והוזק בהם אחר חייב בנזקין אר"א ל"ש אלא שנתכוון לזכות בהם אבל לא נתכוון לזכות בהם פטור ע"כ. ולפי דברי הרב דידו קונה לו שלא מדעתו הכי הל"ל לא שנו אלא בשלא כיון שלא לזכות אבל אם נתכוון שלא לזכות פטור. ודברי התוס' דפ' הניזקין שהביא הרב ז"ל יש ליישב דכוונתם היא דאיצטריך לאשמועינן דהוי גזל דס"ד כיון דלא נתעכבו בידו לא כיון לזכות אלא להפילם וא"כ לא קנה קמ"ל דאין זו אומדנא שלא כיון לזכות אלא אמרינן דאף שלא נתעכבו בידו כיון לזכות בהם וכשירד מהאילן יטלם. (א"ה בענין מי שראה את המציאה ונפל לו עליה אי אמרינן כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני עיין מ"ש מרן הב"י ס"ס רס"ח ויתבאר בדברי הרב המחבר לקמן פ"ב מה' זכיה ומתנה דין ט' יע"ש):