משנה למלך על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה ד
אבל אם גזל בהמות כו' או תרומה ונטמאת כו'. בפ' הגוזל קמא (דף צ"ו) תנן גזל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח כו' אומר לו הרי שלך לפניך ובגמרא מאן תנא אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אמר רב חסדא ר' יעקב היא דתניא שור שהמית עד שלא נגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר מאי לאו בהא קמפלגי דר' יעקב סבר אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ורבנן סברי אין אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך א"ל רבה לא דכ"ע אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך והכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי רבנן סברי אין גומרין דינו של שור שלא בפניו א"ל אי אייתיתיה ניהלי הוה מערקנא ליה לאגמא השתא מסרתיה ביד דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר מאי עבדי ליה ע"כ. והנה יש לתמוה בזה דמה מהני טעם זה דאי אייתיתיה ניהליה הוה מערקנא ליה לאגמא דגם בחמץ בפסח שייך האי טעמא דאי הוה מהדר ליה קודם הפסח הוה אכיל ליה, ועוד לר' יעקב קשה דמשמע דאית ליה דאם היה תועלת לבעלים בחזרה היה חייב השומר אלא שטעם פטור השומר הוא משום דלא היה תועלת לו בחזרה משום דסבר גומרין דינו שלא בפניו דאכתי לימא אם הייתי מחזירו הייתי שוחטו ואוכלו ומה הפרש יש בין טענת מערקנא ליה לאגמא לטענת הייתי שוחטו. והנה רש"י בפ' ד' וה' (דף מ"ה) הוקשה אליו כל זה ותירץ דעיקר הטענה דמחייבי רבנן הוא משום דאמר ליה אתפסתיה לתוראי בידא דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה כלומר שהוליכו לב"ד בידים ושאני חמץ בפסח דאיסור הבא מאליו הוא ולא הזיקו בידים אבל גבי שור כיון שהוליכו לב"ד נמצא שהזיקו בידים ור' יעקב ס"ל דאין ההולכה לב"ד חשיב כהזיקו בידים משום דס"ל גומרין דינו של שור שלא בפניו ואף אם לא היה מוליכו היו גומרין דינו של שור ומש"ה פטור דהיזק דממילא הוא וגם כאן בפ' הגוזל רמז לנו רש"י במלות קצרות כל זה שכתב דא"ל האי איסור הנאה לאו איסור דאתי ממילא הוא כגון חמץ בפסח אלא את קטלתיה בידים שהבאתו לב"ד דאי הוה גבאי הוה מערקנא ליה לאגמא ע"כ. והמתבאר מתוך דברי רש"י הללו דאליבא דכ"ע אם לא התפיסו הוא בידים אלא שב"ד תפסוהו אליבא דכ"ע החזירו שומר מוחזר משום דדמי לחמץ ועבר עליו הפסח דקי"ל דאומר לו הרי שלך לפניך משום דאיסור הבא מאליו הוא. אך קשה מ"ש רש"י בפ' הגוזל אבל סיפא דמתני' ודאי דר' יעקב היא ולא רבנן דקתני או שהיתה יוצאה ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך ע"כ. ואם איתא דס"ל לרש"י דהיכא דתפסוהו ב"ד אף רבנן מודו דאומר לו הרי שלך לפניך אימא דסיפא דמתני' נמי רבנן היא ומיירי בתפסוהו ב"ד:
וראיתי לתוס' בפ"ד וה' שכתבו דטעמיה דרש"י הוא משום דרוצה להעמיד שור היוצא ליסקל דמתני' בתפיסה בידים ליד ב"ד דומיא דברייתא דהיינו בהתפיסו בידים ע"כ. עוד ראיתי לתוס' שם שהקשו לרש"י דאם זה ההיזק לא הוי היזק ניכר אפילו אתפסיה בידים לא יתחייב ואם הוא ניכר אפילו תפסו ב"ד מאליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבא לידי כך עכ"ד. ולא הבינותי דברי התוס' הללו כלל דנהי דהיזק זה הוי היזק שאינו ניכר מ"מ כיון שההיזק עשאו בידים פשיטא שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך דהא דתנן תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך הוא דוקא בנטמאת מאליה אבל אם טמאה בידים אף שהוא היזק שאינו ניכר פשיטא דחייב וכ"כ התוספות בפירוש בפ' הגוזל (דף צ"ח) ד"ה הצורם. ועוד הדבר מצד עצמו הוא פשוט מי לא תנן המטמא והמדמע חייב אף שהוא היזק שאינו ניכר וכי בשביל שזה גזלו או שנעשה שומר עליו יהיה לו יתר שאת שיפטר בהיזק שאינו ניכר הא ודאי לא ניתן ליאמר. וע"כ לא פטרו לגזלן בהיזק שאינו ניכר אלא בהיזק הבא ממילא. כללו של דבר דטענה זו דהרי שלך לפניך לא מהני אלא בדאיכא תרתי לטיבותא שיהיה היזק שאינו ניכר וגם שהנזק בא ממילא הא לאו הכי כגון שהוא היזק ניכר אף שנעשה בהיזק ממילא או שעשה ההיזק בידים אף שהוא היזק שאינו ניכר לא מהני טענת הרי שלך לפניך:
וראיתי לתוס' בפ' הנזקין (דף נ"ג) ד"ה גזלן שהקשו לרש"י וכתבו כדברים האלה אי חשיב ליה היזק שאינו ניכר אפילו אתפסיה בידים פטור כדמוכח הכא ע"כ. ונראה שההוכחה היא ממה שהקשה שם בגמרא למ"ד היזק שאינו ניכר הוי היזק ממתני' דתנן גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת כו' אומר לו הרי שלך לפניך וכו' הרי דבגמרא השוו היזק הבא ממילא להיזק הנעשה בידים דאי ס"ל דיש חילוק מה הקשו ממתני' לחזקיה הא חזקיה בהיזק הנעשה בידים מיירי ומתני' בהיזק הבא מאליו היא אלא ודאי דלא שנא ליה לתלמודא בהיזק שאינו ניכר בין נעשה מאליו לנעשה בידים ומש"ה הקשו התוס' דאי חשיב ליה היזק שאינו ניכר אפילו אתפסיה בידים יפטר. ולא זכיתי להבין הוכחה זו דנהי דלמ"ד דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק אין לחלק בין בא מאליו לנעשה בידים משום דהגוזל ונעשה בדבר הגוזל היזק הניכר אף שנעשה מאליו פשיטא דלא מצי אמר הרי שלך לפניך ומש"ה הקשו דאי איתא דהיזק שאינו ניכר הוי היזק א"כ אין הפרש בין היזק ניכר לשאינו ניכר וא"כ אמאי מצי אמר הרי שלך לפניך. אבל איך נוליד מזה דלמ"ד דהיזק שאינו ניכר דלא הוי היזק ומש"ה אומר לו הרי שלך לפניך שלא יהיה הפרש בין היזק הבא מאליו להיזק הנעשה בידים ונהי דאמרינן דבהיזק שאינו ניכר אומר לו הרי שלך לפניך היינו דוקא בהיזק הבא מאליו אבל בהיזק הנעשה בידים אף שהוא היזק שאינו ניכר פשיטא דלא מצי אמר הרי שלך לפניך. וסבור אני לומר דאף דבהניזקין חלקו בהיזק שאינו ניכר בין שוגג למזיד ובשוגג פטור אף שעשאו בידים היינו דוקא היכא דלא אתא לידיה בתורת שמירה וגם לא גזלו אלא שהלך וטימא טהרותיו של חבירו בזה הוא דאמרינן דבשוגג פטור אבל בגזלן או בשומר שטימא בידים תרומתו של חבירו אף שהיה שוגג חייב משום דאלו בעו למיעבד השבה מעלייתא וכיון שהזיקו בידים אף שהן שוגגים והוא היזק שאינו ניכר לא מצו אמרי הרי שלך לפניך. סוף דבר קושית התוס' שהקשו לרש"י דאי חשיב היזק שאינו ניכר אפילו אתפסיה בידים פטור בעניותי לא ירדתי לעומקן של דברים:
עוד הקשו התוס' לרש"י דאם הוא פטור כשתופסים אותו מאליהם כשמתפיסו בידים נמי יפטר דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו בידים היו תופסים אותו מאליהם ולא הפסידו בעלים כלום בהתפסתו ע"כ. והנה קושיא זו נראה דקושיא אלימתא היא דהא פשיטא דע"כ לא אמרינן דמזיק בידים דחייב אלא כשאותו ההיזק לא היה מוכרח לבא אם לא היה המזיק אבל כשאותו ההיזק היה בא אף שזה קדם והזיק פשיטא דפטור ה"ז דומה למ"ש רבינו בפ"ז מהלכות חובל הלכה י"ב הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היו תחתיו כלים וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץ ה"ז פטור כו'. הרי מבואר שכל המזיק דבר שאותו ההיזק היה בא אף אם לא הזיק דלא חשיב היזק ופטור. וכ"ת דשאני הכא שהיזק זה אינו מוכרח לבא לפי שהיה יכול השומר להוליכו לאגם ולא היו גומרים דינו של שור שלא בפניו ושאני ההיא שאותו הכלי היה סופו להשבר בודאי. הא ליתא דכיון דמודה רש"י דכשתפסוהו ב"ד פטור השומר ולא מצו בעלים למימר אמאי לא הולכת הבהמה לאגם אלמא דמודה רש"י דאין השומר מחוייב להצילה מיד ולהוליכה לאגם. וכיון שכן מה שהתפיסה בידים לא הפסיד לבעלים דב"ד היו באים ותופסין אותה. ולהליץ בעד רש"י נ"ל לומר דנהי שאם תפסוהו ב"ד פטור ולא מצי אמר אמאי לא ערקתיה לאגם מ"מ עדיין הדבר היה באפשרות שהשומר יוליכנה לאגם ויצילנה מיד ב"ד וכיון שכן לא דמי לההיא דרבינו דשאני התם שאותו הכלי סופו היה להשבר מיד ובודאי וכמ"ש שם רבינו אבל הכא אינו מוכרח שב"ד יתפסו אותה. ועוד יש לחלק באופן אחר ודוק:
והתוספות כתבו בשם ר"י דבתפסוהו מאליהם נמי חייב דמה שנופל ליד ב"ד חשוב היזק ניכר וכיון דע"י פשיעה נפל ליד ב"ד חייב ולא יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח שהוא היזק שאינו ניכר הלכך יכול לומר שם הרי שלך לפניך ור' יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנופל ליד ב"ד וגמרו את דינו כיון שאפילו לא בא לידם היו גומרין את דינו ונמצא שאינו מפסיד ע"י שבא לידם אלא כאילו גמרו את דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאינו ניכר ולכך יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ועבר עליו הפסח ע"כ. והנה כוונת התוס' היא מבואר דשאני חמץ ועבר עליו הפסח דההיזק לא בא ע"י אדם אלא ממילא ומש"ה חשיב היזק שאינו ניכר אבל הכא שההיזק בא ע"י שנפל ביד ב"ד חשיב היזק ניכר ורבי יעקב דסבר דגומרין דינו של שור שלא בפניו חשיב ליה היזק שאינו ניכר מה שנופל ליד ב"ד. וא"ת לרבי יעקב דאית ליה דגומרין דינו של שור שלא בפניו ליכא היזק כלל במה שנופל ביד ב"ד, הא ליתא דודאי איכא היזק דאם לא היה נופל ליד ב"ד היה שוחטו אלא שהיזק זה הוא היזק שאינו ניכר דומיא דחמץ שאם היה מוסרו קודם הפסח היה מוכרו. הכלל העולה דלר' יעקב מה שנופל ליד ב"ד כלא חשיב והו"ל כאילו ב"ד גמרו את דינו שלא בפניו דפשיטא דמה שנאסר חשיב היזק שאינו ניכר דומיא דחמץ ועבר עליו הפסח אבל לרבנן דלא היו גומרין את דינו כי אם ע"י מה שתפסוהו מה שנפל ליד ב"ד חשיב היזק ניכר. ודע שמ"ש התוס' בתחלת דבריהם וכיון דע"י פשיעה נפל ליד ב"ד חייב ונראה מדבריהם דאף בהיזק ניכר יכול לומר הרי שלך לפניך כל שההיזק לא בא ע"י פשיעה ואילו מהראיה שהביאו מפ' הניזקין דבהיזק ניכר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך מוכח שאף שההיזק אינו בא ע"י פשיעה דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך. הא ל"ק דשאני התם שהוא גזלן מש"ה כל שההיזק הוא ניכר אף שאינו ע"י פשיעה אינו יכול לומר הרי שלך לפניך אבל הכא גבי שומר אף שהיזק ניכר הוא דוקא אם פשע השומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וחייב אבל אם לא פשע פשיטא דפטור השומר וזה פשוט:
ודע דלסברת התוס' הלזו דרבנן מחייבים אף בתפסוהו ב"ד מאליהם ר' יעקב דפטר הוא אף בהתפיסו השומר בידים. וזה פשוט דהא דעת התוס' הוא דכל שההיזק אינו ניכר אף בהתפיסו בידים פטור וכמ"ש בתחלת דבריהם כשהקשו לרש"י. ועוד דכיון דבתפסוהו ב"ד פטור הוא הדין בהתפיסו השומר וכמ"ש התוס' ז"ל:
ודע דהא דקי"ל דאם גזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך ראיתי בירושלמי פ' הגוזל קמא הלכה ג' דאם נשבע לו קודם הפסח משלם לו חמץ יפה ע"כ. ומתבאר שם דזו הלכה פסוקה היא ולית מאן דפליג עלה וכעת לא ראיתי לראשונים שהזכירו דין זה, (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לקמן בפרקין הלכה ה'):