משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה טו
המקדש על תנאי וכו'. כתב מהר"י באסאן בתשובה כ"י דמי שקידש אשה על תנאי אין עליו חיוב לקיים תנאו ואפילו תתעגן כל ימיה הרי זה כאילו פי' בשעת הקידושין שהיא תמתין ותתעגן עד אשר נראה אם יתקיים התנאי ואדעתא דהכי נתקדשה. והביא ראיה לזה ממ"ש הריטב"א בפרק האומר אההיא דאמרינן רב הונא אמר והוא יתן כל היכא דבעי שאין כופין לקיים התנאי כדי שיתקיים המעשה: (* א"ה עיין בדברי הרא"ש פרק מצות חליצה שכתב כדברי הריטב"א והביא ראיה לדבר וכדבריו כתב הרשב"א בחידושיו ליבמות שם. ועיין בירושלמי שהביא הר"ן פרק האומר (דף תרמ"ח) ואחר כך נסתפק הרב ז"ל דיש לבעל דין לחלוק ולומר דאין כופין לקיים התנאי כדי שיתקיים המעשה אבל כופין שיקיים התנאי ויכנוס או יגרשנה על דרך או כנוס או פטור ודכותה במתנה יאמר לו או קיים תנאך או החזר לי מתנתי. ואח"כ דחה סברא זו וכתב דכשם שאין כופין אותו לקיים התנאי כדי שיתקיים המעשה כך אין כופין אותו לומר לו או כנוס או פטור עכ"ד. ואני תמיה עליו שהרי כתב הריטב"א בפ"ק דקידושין אההיא דאר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים ומסתברא שכופין אותו להשלים או לפטור אותה ושלא יעגן אותה ואמרינן ליה או כנוס או פטור ע"כ: וכן הדין בגיטין ובממונות כו' (* א"ה עיין בדברי הרב המחבר פי"א מהלכות מכירה דין ג'):