משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס
פרק ה · הלכה י
גזל את האשה וכו'. זה מבואר בגמרא דגרסינן התם ש"מ ממתניתין קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה מיתיבי קידשה בגזל כו' מקודשת התם בגזל דידה כו' והא מתניתין דגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת ל"ק הא דשדיך הא דלא שדיך ופירש"י בגזל דידה כיון דקבילתיה אחילתיה. וכתב מרן הב"י סימן כ"ח וז"ל כתב הר"ן לפי זה נראה שנתקבלה קידושיה ונתקבלה גזלתה אבל בירושלמי אמרו רוצה היא מקודשת ויהא חייב לה סלע ע"כ. ומור"ם ז"ל בהג"ה פסק כדברי הירושלמי וכתב דצריך לשלם לה גזלותיה יע"ש. ואין ספק דכ"ש הוא באומר כנסי סלע זה שאני חייב ליך דצריך לשלם את חובו. אך ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו פ"ב דגיטין אההיא דאמרינן התם (דף כ') כתב לה גט ע"ג טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתיך דאמרינן נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה שכתב בסוף דבריו וז"ל. וכענין שאמרו בפ"ק דקידושין כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו מקודשת וכפי מה שפירשתי שם דמחלה חובה ואינה חוזרת וגובה ממנו ע"כ. והנה לדעת הרשב"א נראה דכ"ש גבי גזל דידה דאין צריך לשלם לה גזלתה וכל זה הוא הפך הירושלמי. ועוד נראה דרש"י ז"ל שכתב גבי גזל אחילתיה אפשר דמודה גבי [חוב] דחוזרת וגובה ממנו החוב והחילוק הוא מבואר ודע שבירושלמי מסיים. (א"ה חבל על דאבדין):