אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

קטן שקידש אין קידושיו קידושין. זה פשוט במשנה פרק האיש מקדש. (* א"ה עיין לקמן פ"ו מהלכות גירושין דין ג') ונסתפקתי בקטן שקידש ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאגדיל או גדול שאמר לקטנה הרי את מקודשת לי לאחר שתגדילי מהו מי אמרינן כיון דבשעת הקידושין הוו קטנים לא מהני ולא מידי או דילמא כיון דבשעת חלות הקידושין הם גדולים חלו הקידושין. ומההיא דאמרינן בפ"ג דקידושין (דף ס"ג) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת משום דהוי דבר שלא בא לעולם אין משם ראיה לנ"ד. דשאני התם שהוא מחוסר מעשה דהיינו גירות או גט שחרור או שימות בעלה או אחותה ומש"ה לא מהני אבל הכא דאינו מחוסר מעשה כי אם זמן וזמן ממילא קא אתי אפשר דלא הוי דבר שלא בא לעולם. ומצינו כעין חילוק זה בההיא דאמרינן דאין מתירין את הנדר עד שיחול שיש מגדולי המורים דאית להו דדוקא במחוסר מעשה אין מתירין אבל במחוסר זמן מתירין קודם שיחול משום דזמן ממילא קא אתי. (א"ה כמבואר בב"י י"ד סימן רכ"ח יע"ש) ובדקתי עד מקום שידי מגעת בספרי הראשונים והאחרונים ולא מצאתי גילוי מילתא לדין זה. ועיין בפרק המגרש (דף פה) דאמרינן חוץ מקידושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהא לאו בר הויה הוא או דילמא אתי לכלל הויה ודו"ק: (* א"ה מההיא דאמרי בפרק האומר הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת אין ראיה כלל דשאני התם דבידו לקדשה עכשיו אבל ספיקו של הרב המחבר הוא בקטן וקטנה שאינן בתורת קידושין. אך ראיתי להנ"י פרק בית שמאי עלה דההיא דהמקדש את הקטנה קידושיה תלויין שכתב וז"ל ותלמודא מפרש לה בתרי גווני או לומר קידושיה תלויין עד שתהיה גדולה ואז גמרי הקידושין דהוה ליה בשעה שנתן לה כסף קידושיה כאילו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר גדלות וכאותה ששנינו הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום כו' יעויין שם וכן כתב הרשב"א שם. מוכח מכאן דס"ל כסברת רש"י שהביא הרב המגיד ומיהו משמע מתוך דבריהם דדוקא בקטנה אבל קטן שקידש לאחר שיגדיל אינו כלום ודו"ק. ולכאורה קשה לי על הרשב"א דביבמות (דף לד) בסוגיא דשופעות דחה פירש"י וכתב דאין הקידושין חלין אף לאחר גדלותן וזה סותר מה שכתב הוא עצמו בפרק בית שמאי כנזכר אבל אם נאמר דהוא ז"ל מחלק בין קטן לקטנה ניחא):
שוב ראיתי שדין זה במחלוקת שנוי בין רש"י והתוספות בפרק ג' דיבמות (דף לד) אההיא דאמרינן התם אמר רב עמרם א"ר בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ע"כ. (* א"ה וכבר הבאתי סוגיא זו לעיל בדברי הרב המחבר פ"ב מהלכות אלו דין י"ח יע"ש). והמתבאר בדברי רש"י שם הוא דבעודם קטנים הזכרים והנקבות קדשו ואמרו שיחולו הקידושין כשיגדלו ותיכף שגדלו חלו הקידושין ואיסור נדה בבת אחת וזה פשוט למתבונן היטב בדברי רש"י ז"ל. אך התוספות שם הקשו על פירוש רש"י וז"ל וקשה דלא הוי בבת אחת דנדות חל עליו תחילה שאין יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל דאין מעשה קטן כלום ע"כ. הרי שכתבו בפירוש שאין יכול לקדש כשהוא קטן אף שאומר שלא יחולו הקידושין אלא לאחר שיגדיל. הן אמת דבמ"ש ולא לעשות שליח לא ידעתי מנא להו דרש"י חולק בזה דהא כפי אוקימתא דרב עמרם א"ר פשיטא דלא איצטריך לאוקומי דשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח דדוקא בתחילה דהוה ס"ד דהמקדש והמתקדשת היו גדולים מש"ה לא הוה משכח איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואיסור אחות אשה שיחולו בבת אחת אלא בדשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח ופגע שליח בשליח. אבל השתא דמיירי בקטנים וקטנות וקודם שיגדילו לא חל עליהם שום איסור לפי שלא היו בכלל מצות א"כ מיירי שהם קדשו בעצמם ולא שקדשו בבת אחת אלא בזה אחר זה אלא שתלו חלות הקידושין כשיגדילו ונמצא שהקידושין והנדות חלים כאחת וזה פשוט וכ"כ מהר"י טאייצאק בתשובה סימן ח"י (דף סו) יעוין שם:
ודע שראיתי בתשובת מהרי"ט הנזכר שכתב וז"ל ועתה אשאל לחכם הנזכר לפי דעתו למה כתב רש"י שמסרו הקידושין ביום מישלם י"ב לנקבות שהם י"ג לזכרים והלא לפי דעתו אפילו שנתים ג' וד' גם יותר קודם שנת י"ג הקידושין חלים כשיתרצה להבא מדאורייתא ולמפרע מדרבנן עכ"ל. ונראה שדעת הרב ז"ל שדברי רש"י הם בדוקא שמסרו הקידושין ביום מישלם י"ב לנקבות שהם י"ג לזכרים הא קודם לכן לא מהני דלא ידעתי מה הפרש יש בין יום זה לקודם לכן דהא כל שלא חשכה ר"ה של שנת י"ג לנקבות שהם י"ד לזכרים עדיין קטנים הם ולא מצאתי בשום מקום שיהיה שום חילוק בין יום אחרון לקודם הימנו. ודברי רש"י נראה דלאו דוקא אלא כלפי מאי דאמרינן בגמרא בשופעות מתוך י"ג קאמר רש"י שהקידושין היו מתוך י"ג לאחר י"ג דהיינו ביום מישלם י"ב לנקבות שהם י"ג לזכרים שיחולו כשחשכה ר"ה שהוא שנת י"ג לנקבות וי"ד לזכרים וה"ה אם הקידושין קדמו לזה שהדין כך. סוף דבר שדין זה צריך אצלי תלמוד:
ולפי מה שכתבנו דרש"י ז"ל אזיל בשיטת ר"ת והרא"ש (א"ה שכתבו שאם הביאה שתי שערות ביום אחרון של שנת י"ב חשיבא שפיר גדולה ונכתב בספר לעיל פ"ב מהלכות אלו דין ח"י יע"ש) אשכחנא פתרי למה שהבין מהרי"ט בדברי רש"י ז"ל דדוקא כשקידש ביומא דמישלם י"ב לנקבה שהם י"ג לזכר מהני הקידושין הא קודם לכן לא מהני. ולא תיקשי דמה הפרש יש בין יום זה לקודם דהא כל שלא חשכה ר"ה קטנים הם לכל דינים שבתורה. וטעמא דמילתא הוא משום דנהי שכתבנו דלרש"י מהני הקידושין בעודן קטנים לכשיגדלו היינו דוקא כשאינו מחוסר אלא ימים וזמן ממילא קא אתי אבל כשמחוסר שתי שערות אפשר דהוי כמחוסר מעשה ולא מהני ואף דשערות ממילא אתו מכל מקום לא דמי לזמן דזמן ודאי אתי וממילא קא אתי אבל שערות מי יימר דאתו ואינו בידו ומש"ה חשיב כמחוסר מעשה ולא מהני. ולפ"ז אם הקידושין היו קודם מישלם י"ב לנקבה לא מהני דהא מחוסר שתי שערות ואף אם הביאה לא מהני כלל אותם השערות דשומא נינהו כיון שהיו קודם יומא דמישלם זימנא. ומש"ה מוקי לה רש"י כשהקידושין היו ביומא דמישלם זמניה וכבר הביאו באותו יום שתי שערות אלא שחסר להם הערב שמש ומש"ה מהני הקידושין לפי שהזמן בודאי יבא וממילא קא אתי. ודרך זה הוא נכון בעיני ולא מצאתי בו חסרון אלא שלא קדמוני רבותי בזה. (* א"ה לכאורה יקשה בעיניך ע"ד הרב המחבר דמיישב דברי רש"י ע"פ סברת רבינו תם והדבר מבואר בתוספות בפרק בא סימן (דף מח.) דלא אמרה ר"ת אלא ביום אחרון של שנת י"ב ויום אחד לנקבה וי"ג ויום אחד לזכר דאותו היום מיקרי תוך הפרק אבל ביום אחרון של שנת י"ב וי"ג בעצמו לא אמר רבינו תם כלל. ונראה לע"ד דמדברי הטור סימן קנ"ה שהביא דברי ר"ת משמע בהדיא כדברי ה"ה והיינו טעמא דלעיל בפ"ב דין ח"י כשבא ליישב הסוגיא ע"פ סברת ר"ת ז"ל כתב וראיתי להטור כו' ולא הביא מדברי התוספות עצמם שהביאו דברי ר"ת כמו שהביאם בספ"ב דין כ"א ד"ה והנראה משום דלא מצא מקום ישוב כי אם ע"פ מה שהבין הטור בדעת ר"ת. גם הרא"ש פרק בא סימן נראה שהבין כן שאחר דברי ר"ת כתב והכי אשכחן פלוגתא בפרק עשרה יוחסין גבי קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר דפליגי ביומא דמישלם שית ע"כ. וכן הבין מור"ם והב"ח סימן קנ"ה גם ראיתי בספר בית שמואל ס"ק כ' שכתב דהתוספות והטור פליגי בדעת ר"ת ואי קשיא לך תו ע"ד הרב המחבר שהרי דברי רבינו תם ברור מללו דפליגי ר"י ור"ש דלר"י הוי זמן הבאת שערות מתחלת היום ולר"ש בסופו וכיון דהשתא אוקימנא למתניתין כר"ש כדאמרינן ואי בעית אימא באיסור בת אחת ואליבא דר"ש אם כן מה יושיענו סברת ר"ת. איכא למימר דכל כמה דמצינן לאוקומי מתניתין אליבא דהלכתא מוקמינן ובכל דוכתא קיימא לן ר"י ור"ש הלכה כר"י וס"ל לרש"י דכי מוקמינן בהאי שינוייא למתניתין באיסור בת אחת ואליבא דר"ש לאו למימרא דתנא דמתני' ר"ש הוא דאם כן הול"ל ואבע"א באיסור בת אחת והא מני ר"ש היא. אלא משום דלפי שינויא קמא הוה שמעינן ממתניתין דאית ליה איסור מוסיף ואיסור כולל להכי דחי תלמודא דאפשר דאיירי מתני' באיסור בת אחת ואליבא דר"ש אבל לענין פלוגתא דר"י ור"ש בזמן הבאת שערות ס"ל למתניתין כר"י דהלכתא כוותיה. ובשינוייא קמא נמי דמוקמינן למתניתין כר"מ נ"ל דלאו למימרא דר"מ היא דהא קתני סיפא ואם היו קטנות כו' ומודעת זאת דר"מ חייש למיעוטא דהוא דאמר דקטנה תשמש במוך כדי שלא תתעבר כדאיתא בפרק קמא דיבמות (דף ט) וכתובות (דף ל"ט) ועיין בדברי ה"ה פרק ב' מהלכות אלו דין ט' יע"ש. ואיכא למ"ד דסבר רבי מאיר דקטנה מתעברת ה"ק ואם היו קטנות כו' אלא ע"כ לומר דתנא דמתניתין ס"ל כר"מ בפרט זה. וא"כ כי מוקמינן למתניתין כר"ש הוא ע"פ סגנון זה והיינו לומר דלענין איסור כולל ואיסור מוסיף ליכא הוכחה ממתניתין דסבירא ליה כר"מ ואיכא למימר דאיירי באיסור בת אחת דלכ"ע חלים כמה איסורים בבת אחת משא"כ באיסור מוסיף ואיסור כולל דבמחלוקת שנויה. אבל לעולם דלענין תוך זמן ס"ל לתנא דמתניתין כר"י ומש"ה כתב רש"י ז"ל שקידש ביומא דמישלם י"ב לנקבה שהוא י"ג לזכר ובזה נתיישבו דברי הרב המחבר הנחמדים מזהב ודו"ק:
ודע דבעמדי בפרט זה ראיתי למרן הב"י ס"ס ל"ו שהביא בשם מ"כ דאין האשה עושה שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה ונפקא ליה מההיא דפרק התקבל (דף ס"ג) דאמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכ"פ בש"ע יע"ש. ותמיהא לי דבסוגיא זו דיבמות שהביא הרב המחבר מבואר דבקידושין לית דחש לה דהא משני דשוו אינהו שליח ושוו אינהי שליח ופגע שליח בשליח ופירש"י וז"ל דשוו אינהו שני האחים שליח אחד להוליך את הקידושין לשני אחיות והן עשו שליח אחר לקבל קידושין ע"כ. ודוחק לומר דהאי שינוייא אליבא דר"ח דוקא דפליג עליה דרב. ותו דרב עמרם משמיה דרב משני בשופעות מתוך י"ג כו' ולפי מה שהבינו התוספות היינו לומר דרב נמי מוקי למתניתין כדאמרן דשוו שליח ואף הרב המחבר ומהרי"ט לא גמגמו על דברי התוספות אלא מטעם אחר דהשתא אין צורך לההיא אוקימתא וכמבואר בדבריהם אלמא משמע דלרב נמי אית ליה האי דינא גבי קידושין ותו דראינו להרי"ף בהלכות שהביא מחלוקת הגאונים אי הלכתא כרב או כרבי חנינא כמו שיע"ש. ואם איתא ה"ל לאתויי ראיה מסוגיא דיבמות הלזו דמוקי למתניתין אליבא דרבי חנינא אלמא דהלכתא כוותיה אלא ודאי דע"כ לא נחלקו רב ור"ח אלא בגיטין אבל בקידושין כ"ע מודו דעושה שליח לקבל קידושיה מיד שליח בעלה. והנה בטעמיה דרב אמרינן התם דהיינו משום בזיון דבעל וא"נ משום חצרה הבאה לאחר מכאן דאמרינן בגמרא דאיכא בינייהו היכא דקדמה איהי ושוייא שליח והנראה מדברי רש"י שם דהיכא דקדמה איהי משום בזיון איכא אבל משום חצרה ליכא וכן דעת כל הפוסקים כמבואר בב"י ר"ס קמ"א. אבל מצאתי להסמ"ג עשין נ' (דף קל:) דמפרש איפכא דהיכא דקדמה איהי ליכא למיחש לבזיון כמו שיע"ש. ונראה לי דהסמ"ג הוקשה לו קושיית התוספות בס"פ המביא תניין דכ"ד ע"א ד"ה חצרה שהניחו בצ"ע ומשום הכי הוצרך לפרש כן. ומ"מ ע"פ פירוש הסמ"ג הנזכר יש ליישב קושייתנו ודו"ק. גם עיין בתוספות פרק המקבל (דף סג:) ד"ה דקדמה יע"ש ועיין בתשובת מהר"י הלוי סימן א' שהאריך בדין זה ולא זכר דברי הסמ"ג הנזכר גם בתשובת הרשב"א ס"ס אלף רל"ו ובמיוחסות סימן קל"א משמע דבקידושין אשה עושה שליח לקבלם מיד שליח בעלה יע"ש):
ודע שלפי מה שכתבנו דלרש"י מהני הקידושין ביומא דמישלם זימניה שיחולו לאחר שיגדילו. יש להסתפק אי בעינן שיהיו המעות בעין בשעת חלות הקידושין. או דילמא הרי זה דומה למקדש לאחר שלשים יום דקיימא לן דאפילו נתאכלו המעות דמהני וכמ"ש הטור סימן מ' יע"ש. ולכאורה נראה שדין זה תלוי באותה סוגיא דפרק שמיני דבכורות (דף מ"ט) דאמרינן התם הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי. ואמרינן דפליגי בלאחר שלשים יום ונתאכלו המעות רב אמר בנו פדוי מידי דהוה אקידושי אשה לאו אף על גב דנתאכלו המעות הוו קידושין הכא נמי לא שנא ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו. ולפי זה נראה דבנ"ד נמי אליבא דרב אפילו נתאכלו המעות הוו קידושין ואליבא דשמואל בעינן שיהיו הקידושין קיימים ואם נתאכלו לא מהני הקידושין דומיא דפדיון בכור ומ"מ עדיין לבי מהסס בדמיון זה וצריך אני למודעי דאפשר דבנ"ד אפילו אליבא דרב בעינן שיהיו המעות בעין וצ"ע: ודע דמסוגיא דבכורות הלזו יש סייעתא למה שכתבנו דאליבא דרש"י אם נתן הקידושין בעודו קטן אמר שיחולו לכשיגדיל דמהני משום דזמן ממילא קא אתי דהא טעמא דההיא דתנן בפ' האומר דלאחר שאתגייר כו' דלא מהני פירש"י שם משום דהו"ל דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה. ורבינו ז"ל כשהביא דין זה לקמן פ' ח' מהלכות אלו דין י"ד סיים בדבריו לפי שאינו יכול עתה לקדשה. הרי שכל פעולה שאינו יכול עתה לעשותה אינו יכול לומר שתחול לאחר זמן שיכול לעשותה וכההיא דאמרינן בפרק אע"פ (דף נט) ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדוש ולקמיה קדוש. הרי דס"ל לסתמא דתלמודא דאשה אינה יכולה להקדיש מעשה ידיה לאחר שתתגרש כיון דעכשיו אינה יכולה להקדיש כיון שהיא משועבדת לבעלה. ואם כן כיון דקי"ל דאם פדה בנו בתוך שלשים דלא מהני היכי מהני באומר לאחר שלשים כיון שאין בידו לפדותו עכשיו. אלא ודאי ע"כ טעמא דמילתא הוא דשאני פדיון דהוא מחוסר זמן וזמן ממילא קא אתי ולא חשיב דבר שלא בא לעולם. ושאני הנהו דפרק האומר ודפרק אע"פ שהם מחוסרי מעשה ומשום הכי לא מהני:
ולפי מה שכתבנו נ"ל דעבד או שפחה שקבלו גט שחרור לזמן דיכולים לקבל קידושין בתוך הזמן שיחולו לאחר הזמן. משום דאינם מחוסרים מעשה אלא זמן וזמן ממילא קא אתי. ודמיא לההיא דאמרינן בפ"ה דכתובות (דף נ"ט) האומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לי' שנים לכשאפדנה ממך תיקדש דקדשה ואמרינן דטעמא דמתניתין הוא משום דבידו לפדותה לאחר עשר שנים כמ"ש רבינו בסוף הלכות ערכין יע"ש. ונראה דהדברים ק"ו בנ"ד ומה התם דמחוסר מעשה דהיינו הפדיון מ"מ כיון שבידו לפדותה מהני אף שעכשיו אין בידו לפדותה מ"מ כיון שהמניעה הוא משום הזמן דממילא קא אתי לא חשיב מחוסר מעשה. כ"ש הכא דאינו מחוסר שום מעשה אלא זמן דפשיטא דחלו הקידושין. ולענין אי בעינן שיהיו הקידושין קיימים בשעה שחלו הקידושין נראה שדין זה תלוי באותה סוגיא דבכורות שכתבנו לעיל דאליבא דרב פשיטא דאפילו נתאכלו המעות חלו הקידושין ואליבא דשמואל אם נתאכלו המעות נתבטלו הקידושין. ואף שכתבתי לעיל לגבי קידושי קטן דלבי מהסס בדמיון זה מ"מ הכא גבי עבד ושפחה נ"ל שהדמיון הוא נכון. הכלל העולה שנדון שלנו גבי קטן שקידש על מנת שיחולו הקידושין לכשיגדיל אליבא דרש"י הויא מקודשת גמורה ואליבא דהתוספות אינה מקודשת כלל משום דאין מעשה קטן כלום. והרז"ה ז"ל קאי בשיטת התוספות ואף שלא סתר דברי רש"י מ"מ ממה שפי' הסוגיא כפי פירוש התוס' ממילא משמע דלא נחה דעתו בדברי רש"י משום דאין במעשה קטן כלום: היתה מבת שש ועד סוף עשר כו'. (א"ה עיין לקמן פ"ב מהלכות גירושין דין י"ט):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה