אור ברסלב

משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס

פרק ג · הלכה ח

הלכה ז

היה מדבר עם האשה על עסקי הקידושין כו'. לענין אם שידוכין מיקרי היה מדבר עמה על עסק קידושין מגומגם הדבר ועיין בתשובות מהריק"ו שורש קע"א דמאותה תשובה של הרשב"א שהביא הרב שם משמע דלא מיקרי שידוכין מדבר עמה על עסקי קידושין יע"ש. אך ראיתי תשובה זו בתשובות הרשב"א סימן תקנ"ח וסיים וז"ל ואין השידוכין כדבר עמה על עסקי קידושיה כיון דמנהג המקום לשלוח סבלונות ואח"כ לקדש ע"כ. משמע דלא ביטל זאת הטענה אלא משום דאמרינן דמסתמא לאו לקידושין נתכוון ולא שינה מנהג מקומו הא לאו הכי חשיב כמדבר עמה על עסקי קידושיה. ולפי זה צריכין אנו לומר דתנא והדר מפרש ולעולם חשיב שידוכין היה מדבר עמה בעסקי קידושיה ועיין עוד בסימן אלף וק"פ ודוק. (* א"ה עיין בתשובת מהרשד"ם חא"ה סימן ל"א שהביא הרב המחבר לעיל בפירקין הלכה א' יע"ש ובתשובת מהרח"ש סימן י"ח ול"א):
והיכא דלא היו עסוקין כלל בענין קידושין ונתן לה כסף סתם. כתב ה"ה ז"ל בפירקין בשם הרשב"א שאפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה שיטול הכסף ממנה ויחזור לה בתורת קידושין. וכתב מהרימ"ט חא"ה סימן מ"ג דהדבר תמוה מי גרע כסף סתם משנתנו בתורת פקדון דעקר להו בהדיא מקידושין ואפ"ה רצתה מקודשת. וכתב שדעתו ז"ל דכיון דנתן לה כסף סתם ולא היו מדברים בעסק קידושין מסתמא בתורת מתנה יהיב ניהלה ואם טענה איהי בכך מהימנא ונסתייע הרב ז"ל מההוא דשבועת העדות מנה נתתי לך כו' ומההיא דסטראי נינהו שהביא הרא"ש בפרק שבועת הדיינין בשם הר"י ן' מיגאש ז"ל. ולא ידעתי מה זו סמיכה דהתם הלה טוען ברי דלמתנה קאמר ליה אלא שהעדים שהיו מבחוץ לא שמעו דבורם וכן ההוא דסטראי הכי הוי. אבל במקבל סתם והוא לא ידע אם במתנה אם בפקדון בהא הוא דקיימינן אם יכול המקבל לומר סתמא לשם מתנה יהבתינהו והשתא הוא דקא הדרת בך. ועיין בתשובת מהרימ"ט לעיל סימן כ"ג דנראה דיש סתירה מיניה וביה עם מ"ש כאן ודוק. ורואה אני דברי מהר"ש יפה ז"ל שהביא מהרימ"ט שם דאי אפשר ליישב דברי הרשב"א כפשטן ולומר דבנותן סתם מעות לאשה לשם מתנה הוא נותן ומש"ה כתב הרשב"א דאפילו יחזור ויאמר לשם קידושין דלא מהני דהא כל הנותן סתם לאו למתנה נותן. והרב הוכיח כן מלוקח שדה שאינה שלו דקי"ל כרב דמעות פקדון ואי משום הא כבר דחה זה הרב מהרימ"ט. אבל סברת הרשב"א בפירושא אתמר בפרק אחרון דכתובות עלה דמי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו כתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א דדוקא נתן בתורת מזונות כדי ליפרע מבעלה אבל פרנס סתם ודאי גובה ממנה והיא מבעלה שכל המפרנס סתם לאו בתורת מתנה הוא נותן אלא בתורת הלואה והביא ראיה מיורד לתוך שדה חבירו ונטעה דשמין לו ולא אמרינן דלשם מתנה עבד ודכוותה להרשב"א נותן סתם ואין לחלק כלל בין מה שנותן הוא בעין למה שאינו בעין כההיא דפרנס ונוטע דאדרבה איפכא מסתברא והדין שוה בשניהם. והר"ן הסכים עם הרשב"א דהנותן סתם לאו למתנה הוא נותן. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן פי"ב מהלכות אלו דין י"ט). ומ"ש עוד מהרימ"ט שם וז"ל ועוד דסמך עליה דמוכר שיטרח לקנותה מיד הבעלים כי היכי דניקום בהימנותיה כו'. דברים תמוהים אני רואה בדברי הרב דמאי דאמרינן בדחזר ולקח מבעלים הראשונים קנה לוקח מן הגזלן הלה כי הדר זבין כי היכי דליקום בהימנותיה אינו בהכיר בה שאינה שלו אלא בגזלן שמכר ולא הכיר הלוקח שהיא גזולה בידו וכ"כ ה"ה בהלכות גזילה וכ"כ מהריק"א ז"ל בטח"מ בשם הר"ן והנ"י. וא"כ מאי האי דכתב הרב ועוד כו'. גם מ"ש דאחריות המכר הוא על המוכר כו' לא ידעתי מה טיבו של אחריות בכאן ודברי הרב צ"ע: וכן עדי הקידושין והגירושין אצ"ל להם אתם עדי (* א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן בפירקין דין י"ד ובמ"ש הב"ח סימן מ"ב ובתשובה סימן צ"ז):

תוכן העניינים

משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה