משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס
פרק ג · הלכה א
כיצד האשה מתקדשת אם בכסף הוא מקדש כו' אומר הרי את מקודשת לי כו' והאיש הוא שאומר דברים שמשמען שקונה אותה לו לאשה. לשון הקידושין מבואר בגמרא דאם אומר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי כתבו הרמב"ן והרשב"א דאינה מקודשת משום דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים כמ"ש ה"ה. גם מדברי התוספות בפ"ק דקידושין משמע דאפילו ספק קידושין לא הוי משום דאפילו ידים שאינן מוכיחות לא הויין ודוק. וכתב מרן הב"י סי' כ"ז וז"ל וכתב הריב"ש סימן פ' על מי שאמר כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קידושין ולא אמר הרי את מקודשת לי אין כאן ידים אלא דיבור שלם דכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת כו' ע"כ. אבל הרשב"א ז"ל כתב בהפך בתשובה סי' אלף רל"ד על אשה שאמר לה ראובן הריני נותן לך זה לקידושין והשיב לשמואל דבעי ידים מוכיחות אין זו מקודשת דמ"מ בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות ודוק. ועיין מהרשד"ם א"ה סימן ג' דרכי נועם סימן א'. ומ"ש הריב"ש בסוף דבריו דאפילו תימא דהוי יד מ"מ הוי יד מוכיח וצריכה גט מספק כתב הרשד"ם סימן ג' דדעת הריב"ש הוא דהוו קידושין גמורין ומ"ש דהוי יד מוכיח אינו אלא למי שירצה לחלוק אבל לדידיה הוי דבור שלם וכ"כ סימן ל"ז אך בסימן צ"ט כתב במי שאמר דעי שאני נותנו לך בתורת קידושין שאין כאן הוכחה לא למקדש ולא למתקדשת. ומלבד מה שקשה ממלת אני שמורה שהוא המקדש אם מכח יתור הלשון כמ"ש סימן ג' ואם ממ"ש הריב"ש ז"ל דלשון הריני נותנו לך בתורת קידושין הוא דבור שלם דיש כאן הוכחה בין למקדש בין למתקדשת והרשב"א נמי הכי ס"ל כמ"ש בסימן ג'. זאת ועוד דמדקאמר דעי משמע שהיא המתקדשת וכמ"ש איהו ז"ל בסימן ע' על מי שאמר מירה קי בול"ו דו פור קידושין דמדקאמר מירה משמע דהכונה היא הזהרי שאני נותנו לך וא"כ נראה שלשון זה ידים מוכיחות הויין וצ"ע:
מדברי מהרשד"ם סימן ג' נראה דס"ל דכל היכא דאיכא אומדנא דלעצמו מקדשה אף שלא אמר לי הויין ידים מוכיחות שהרי הרב הזכיר שם שלש אומדנות האחת שהיתה משודכת והשנית שהיה שולח לה דורונות והיו אוכלים ושותים יחד מסתמא אין אדם טורח בסעודה ומפסידה והשלישית שאמר לעדים שהיה נותן לארוסתו. וקשיא לי על האומדנא הראשונה והשנית דכיון דאין אומדנא מצד לשון הקידושין לא מהני וכמ"ש הרשב"א סימן תשע"ה דהתינח אם היו העדים יודעין השידוכין או מה שהיה שולח לה דורונות אבל כיון שלא ידעו נמצא דאין כאן עדים על זה. ודוגמא לזה ראיתי למהרשד"ם סימן כ' במי שאמר לחבירו תרצה זה בעד קידושי בתך והוא לא רצה ואחר זה נתן לו המקדש אותו הדבר ואמר לו אני נותנו בעד קידושין ולא פירש המתקדשת. והשיב הרב דכיון שבתחלה אמר קידושין בעד בתך אע"פ שנפסק הענין ואח"כ בשעת נתינה אמר שהיה נותן בעד קידושין הדעת מחייב שסמך על מה שאמר מקודם בתך. והוקשה לו דבקידושין לא סגי בידיעת המקדש והמתקדשת וא"כ צריך שידעו העדים ענין הקידושין והשיב דמסתמא נמצאו העדים בשעה שאמר לבתך וא"כ העדים ג"כ יודעים ע"כ. משמע מדבריו דאי לאו משום האי טעמא לא מהני משום דאין כאן עדות על המתקדשת. ונראה דה"ה בשידוכין ודכותיה דאם לא ידעו העדים לא מהני משום דאין כאן עדות על הקידושין. וראיתי שכתב בסי' ל"א וז"ל גם אין להחמיר מטעם שהיתה משודכת שכבר כתב הרשב"א בתשובה שאין השידוכין בכלל מדבר עמה על עסקי קידושיה וכמו שהאריך בסימן תקנ"ח ע"כ. ולא ידעתי מה ראיה היא זו דהתם נדון דהרשב"א הוא שלא הזכיר לשון קידושין כלל ומש"ה לא מהני השידוכין משום דאין השידוכין כמדבר עמה על עסקי קידושיה. אבל כשהזכיר לשון קידושין כנדון דידיה שאמר ה"ז לקידושין ואין כאן ריעותא אלא משום דהויין ידים שאין מוכיחות מאן לימא לן דהשידוכין לא מהני דמסתמא הוא המקדש והיא המתקדשת וכמ"ש בסימן ג'. ונראה דאפשר לחלק בין נדון דסימן ג' לנדון דסימן ל"א. דבסימן ג' לא הוה ריעותא אלא מצד המתקדשת ומשום הכי מהני השידוכין אבל בסימן ל"א דאיכא תרתי לריעותא שאין הוכחה לא למקדש ולא למתקדשת אפשר דלא מהני בשידוכין וחילוק זה כבר חילקו מוהרימ"ט ועוד נדבר בו ברחבה:
כתב מהרשד"ם סימן ע"ו דיש חילוק בין אומר פור קידושין לאומר פארה. דמי שאמר פור קידושין יש הוכחה למתקדשת אבל מי שאמר פארה קידושין אין הוכחה למתקדשת ע"כ. וצ"ע ממ"ש בסימן י"ב דבנדון דידיה ליכא הוכחה לא על המקדש ולא על המתקדשת והרי השני עדים העידו שאמר פור קידושין ולפי מ"ש בסימן ע"ו הרי יש הוכחה על המתקדשת:
עוד כתב מהרשד"ם בסימן ל"ד שכן דרך נותני הקידושין שקודם לכן בשעת קידושין מראים לעומדים שם הטבעת ועוד ששניהם מודים שהשיבה אי ייו קי לו רישיבו. דאי לקידושי אשה אחרת היה לה לומר כו'. והנה מ"ש דיש להחמיר ממה שהראה להם הדידא"ל לא ירדתי לעומק הדברים דאף דנימא דהוראת הדידא"ל הוא סימן לקידושין משום דכך הוא המנהג מכל מקום אין הוכחה לא למקדש ולא למתקדשת שאפשר שהוא שליח לקדשה או שרוצה לעשותה שליח לקדש לו אשה אחרת ומראה להם הטבעת. והטעם השני משום דהשיבה אי ייו קו לו רישיב"ו דאי לקידושי אשה אחרת לא היה לה לומר אלא שיאה אין בואינה אורה. אין זו הוכחה אלא למתקדשת אבל לא למקדש וכ"נ מדבריו:
מדברי מהרשד"ם סימן ג' נראה דס"ל דהיכא דאמר אני נותן בעד קידושיה שמורה שהוא המקדש דבשלמא אם היה אומר הרי אלו לך לקידושין היינו אומרים דהוו ידים שאינן מוכיחות אמנם אחר שאמר הרי אני שזה הלשון מיותר שהרי כבר אנו רואים שהוא הנותן אלא שדעתו לומר שהוא המקדש וכ"כ בסימן כ'. אבל בסימן י"א שנשאל על מי שאמר הנה אני נותן לך זה הטבעת לשם קידושין עבור בתך והשיב דאליבא דמ"ד דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים דאין כאן חשש קידושין. משמע דס"ל דאין תיבת אני מורה על היותו הוא המקדש ועיין בסימן ל"א. ועיין בסימן ע"ו שכתב קי ווש לו דו פור קידושין מורה שהוא המקדש. ועיין בסימן י"ב שלדברי העד השני אומר קי ווש לו דו ואפ"ה כתב שאין הוכחה למקדש. ואפשר דקאי לעדות הראשון דלא קאמר אלא טומא איסטה מאנסאנה פור קידושין ועיין בסימן צ"ט שהעידו השנים ואמרו שאמר דעי שאני נותנו ליך בתורת קידושין ואפ"ה כתב דליכא הוכחה לא לאיש ולא לאשה:
ראיתי להרב בעל עצמות יוסף שהקשה על מה שפסק הרב מוהרשד"ם בסימן י"ב וז"ל ולא ידעתי איך לא שת לבו להחמיר כיון שבפסק הלימוני"ש שלא אמר אלא זה אני נותן לך וכו' פסק דמקודשת ודאית ועם שיש שינוי קצת ששם הזכיר ארוסתי כו' אינו מספיק להתירה בלא גט ע"כ. ותמהני שלא התירה שם מהרשד"ם שכתב בפירוש שאע"פ שחכמי דורו התירוה בלא גט עם כל זה החמיר בדבר והצריכה גט. זאת ועוד תמיה לי דיש חילוק רב בין נדון דסימן ג' לנדון דסימן י"ב דאלו בסימן ג' אמר זה אני נותן לך דמוכח דהוא היה המקדש והיא המתקדשת וכמ"ש הריב"ש וכן מוכח מיתור הלשון וכמ"ש מהרשד"ם. אבל בסימן י"ב אף שלדברי העד הב' אמר קי ווש דו שהוא כמו אני נותן הרי העד הראשון לא העיד אלא שאמר טומא איסטה מאנסאנה פור קידושין וכפי זה הלשון אין הוכחה כלל למקדש. ואפשר דאף לדברי העד השני לא דמי לזה אני נותן לך דאיכא יתור לשון דאני דמשמע אני הוא הנותן ולא אחר. ועוד נ"ל דאפשר דשידוכין דסימן י"ב לא היו בשבועה אלא רצוי דברים שהוא רצה ליקח אותה לאשה והיא נתרצית אבל השידוכין דסימן ג' היו בקנין ושבועה וכמ"ש בשאלה וחילוק רב יש ביניהם וכמ"ש הרשד"ם סימן ג'. ועוד דבסימן ג' כתב שהיו אוכלים ושותים יחד כו' שהיא אומדנא דאין אדם טורח בסעודה וכן נמי שהזכיר ארוסתי בלשון הקידושין דזו ג"כ היא אומדנא גדולה וכמ"ש בסוף סימן ג'. אבל בסימן י"ב לא היה כלל מאלו האומדנות. באופן שלא מצאתי מקום לקושיית הרב עצמות יוסף וכעת צל"ע:
מדברי מהרשד"ם סימן ל"ו מבואר שאם עד אחד מעיד שאמר תרצה לקחת אלו מידי בתורת קידושין והשני העיד שאמר טומא איסטי פור קידושין דלדברי העד הראשון איכא ידים מוכיחות ולדברי העד השני ליכא שאין זו הכחשה דתרוייהו מסהדי שנתן לה החפץ בעד קידושין אלא שהעד הראשון לא שמע דברי המקדש האחרונים והשני לא שמע דברי המקדש הראשונים והויא מקודשת ואע"פ שאין כאן אלא עד אחד מעיד על הקידושין משום דלדברי העד השני אין כאן קידושין משום דאין כאן ידים מוכיחות וכבר נתפשטה ההלכה דאין חוששין לעד אחד, י"ל דהא דאמרינן דאין חוששין לעד אחד היינו כשאין שניהם מודים בקידושין אבל כששניהם מודים שנמצאו שם כשנתן הקידושין לא מיקרי הכחשה כו' יע"ש. ויש להסתפק אם עד אחד מעיד שאמר הרי את מקודשת והשני העיד שאמר לי אי הוי הכחשה דאפשר דבשני דבורים האחד קודם נתינה והשני בשעת נתינה אפשר שזה שמע הדבור הראשון וזה שמע הדבור השני אבל כשהכל הוא דבור אחד אפשר דהוי הכחשה גמורה. שוב ראיתי למהרשד"ם סימן צ"ט על שתי כתי עדים שהכת האחת העידה שאמר לי והכת האחרת העידה שלא אמר לי דאין כאן הכחשה שאפשר שהאחת שמע לי והשניה לא שמע. וא"כ נמצינו למדים שאם עד אחד מעיד שאמר לי והשני אינו מזכיר בעדותו שאמר לי שאף שלדברי זה העד אין כאן קידושין משום דקי"ל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ואין כאן אלא עד אחד ופשטה ההלכה שאין חוששין לקידושיו כיון ששניהם מודים על הקידושין הויא מקודשת. ועיין בסימן ן' שכתב מהרשד"ם בסוף דבריו מ"מ אמרתי דבנ"ד דאיכא שני עדים אלא שהאחד לא שמע לי יש לחוש ע"כ. אך קשה דבסימן כ' לא רצה לצרף עדות אותו שאמר אני נותנו לך זה הכוס מיין בעד קידושי בתך בעדי עם עדות האחרים שהעידו שאמר אני נותנו בתורת קידושין משום שהכחישו ואין כאן אלא עד אחד ואין חוששין לקידושיו ועוד שהוא מוכחש מהשני עדים. ולפי מה שכתבנו אין זו הכחשה שאפשר שלא שמעו כל זה. ואפשר לומר דשאני הכא דהיה שינוי בדברים הרבה ודוחק לומר שלא שמעו כל זה אבל בתיבת לי אפשר שלא שמע. ועיין בסימן י"ג שנראה שחולק על זה יע"ש:
כתב הרב פ"מ ח"א סימן נ"ז שאם אמר אם תקבלנה לקידושין בעד בתך ולא אמר אם תקבלנה לקידושין לשם בתך שאפשר לומר שכוונת דבריו היה אם תהיה שליח לקבלת קידושין אחרת אני נותן אותה לך וזה שאני עושה הוא בעד בתך כלומר בעבור בתך והביא ראיה לזה מתשובות מהרשד"ם ומהרא"ש יע"ש. ול"נ דבנ"ד לא שייך טעם זה דכיון דאבי הבת שאל מהמקדש הקאשיק"ה והמקדש השיב אם תקבלנה לקידושין בעד בתך אתננה לך משמע דלשם קידושי הבת נתן הקאשיק"ה דאי לא תימא הכי אין זו תשובה למה ששאל אבי הבת שיתן לו הקאשיק"ה. ויש לי הכרח מזה החילוק שהרי מהרשד"ם גופיה שהוא המוליד סניף זה לא נסתייע ממנו בסימן י"ג שהרי נדון דידיה הוי שרבי נחמיה אמר תרצה אותו לקידושין בעד בתך אלא ודאי כדכתיבנא:
ויש להסתפק במי שאמר קח זה לקידושי בתך בעדי מי נימא דהרי זה כמי שאמר לי או דילמא כי היכי דמי שאמר בעד בתך הוי פירושו בעבור בתך ה"נ נימא הכי דכוונתו לומר שיקח זה לקידושי בתו מאיש אחר ויעשה זה בעדו כלומר בעבורו והסברא גוזרת דהיא היא. ולפי זה קשה על מ"ש מהרשד"ם בסימן י"ט שהרי הרב ז"ל לא חשש שם אלא מעדות אהרן ויט"א ויעקב גאני. והנה אהרן העיד שאמר נתתיו לך בעד קידושי בתך בעדי וא"כ ה"ל ידים שאין מוכיחות דלא הויין ידים שהרי לא ידענו מי הוא המקדש דמ"ש בעדי אפשר שכונתו לומר בעבורי. וכן בעדות יעקב גאני ליכא ידים מוכיחות שעדותו היה שאמר קחהו לקידושי בתך ולא ידעינן מי הוא המקדש וא"כ כיון דלדבריהם ליכא ידים מוכיחות בהצטרף טעם ראשון היא מותרת לגמרי בלא גט וכמ"ש במקומות הרבה ולא ידעתי למה לא הזכיר טעם זה שכתבנו וצ"ע: שם ונותן לה בפני עדים. בדין טלי גיטך מע"ג קרקע אי מדמינן קידושין לגט עיין בתשובות מהרשד"ם סימן ע"ו דנראה דספוקי מספקא ליה אבל בסימן כ"ד כתב דלא דמו קידושין לגט ועיין סימן א' יע"ש. (א"ה עיין בתשובות הרא"ם ח"א סימן פ"ה מהריב"ל ח"ב סי' ל"ג מהר"י אדרבי סימן ג'):