משנה למלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהודה רוזאניס
פרק ב · הלכה כא
כל השנים האמורות וכו'. בפ' יוצא דופן (ד' מ"ז:) תניא שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה שש שנים שבעבד עברי וכן שבבן ושבבת כולן מעת לעת ע"כ. ופרש"י מעת לעת מיום ליום ולא אמרינן למנין עולם ע"כ. והנה בכל דבר התלוי במספר השנים יש בו חמש חלוקות. האחת הוא בתחלת המספר שאפשר שיום ראשון יעלה במספר השנים בשנה אחת כגון מעשר בהמה דקי"ל דאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת וקי"ל דהנולדים בכ"ט באלול אינן מצטרפין עם הנולדים באחד בתשרי וכן לגבי ערלה ונטע רבעי קי"ל דבאחד בתשרי הוי ר"ה שלהם. החלוקה השנית דנהי דבתחלת המספר בעינן י"ב חדש להחשיבו כשנה מ"מ בסוף המספר יום אחד או שלשים יום למ"ד חשיב שנה וכההיא דאמרינן בפ"ק דר"ה דלר"מ פר הוי בן שלש שנים בשתי שנים ויום אחד או שלשים יום חשיב בן שלש שנים. החלוקה השלישית דבין בתחלת המספר בין בסוף המספר בעינן שנים שלימות והיינו הנך דתנן בס"פ יוצא דופן שכתבנו דבעינן שנים שלימות בין בתחלת המספר בין בסופו. החלוקה הרביעית דבעינן שנים שלימות מעת לעת ממש ונפקא מינה לשעות וכגון ההיא דאמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים כגון כבש דרחמנא אמר שיהיה בן שנה ואם נולד בר"ח ניסן לעת ערב אף שבר"ח ניסן הבא בתחלתו נמצא שנכנס בשנה שניה שכבר שלמו לו י"ב חדש מ"מ מותר להקריבו בר"ח ניסן עד הערב לפי שלא שלם לו שנה תמימה מעת לעת משעת הלידה עד הערב. ונמצא שדבר זה הוא קולא לגבי קדשים דאי לאו האי דינא תיכף שנכנס ר"ח ניסן היה נפסל הכבש וכן בבתי ערי חומה הוי דומיא דקדשים וכדאיתא בפרק ב' דערכין. ולפי זה אם מכר לו בית בר"ח ניסן בערב יכול לגאול בר"ח ניסן עד הערב. ובשאר השנויים כאן לא נתבאר אי בעינן מעת לעת ממש דומיא דקדשים ובתי ערי חומה או לא. והתוספות כתבו דדוקא גבי קדשים ובתי ערי חומה בעינן מעת לעת ממש לשעות אבל באחריני לא בעינן מעת לעת לשעות. וכ"כ התוספות שם (דף מ"ד) ד"ה שלשים דהא דאמרינן דקטנה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה תיכף שנכנסה בתחלת יום ראשון של שנה רביעית מתקדשת ולא אזלינן בתר שעת הלידה. ונראה דה"ה בכל הני דתנן בשיעור קטן וקטנה כגון בן תשע שנים ויום אחד ובן י"ג שנים ויום אחד ובת י"ב ויום אחד תיכף שנכנס היום הראשון נשלם השיעור ההוא דהאי יום אחד דתנינן בכולהו הוא לומר דבעינן השנים שיהיו שלימות דלא נימא יום אחד בשנה או שלשים יום חשיב שנה דומיא דבת עשרים שלא הביאה שתי שערות שהיא איילונית וקי"ל דשנת עשרים דיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה קמ"ל בהני דבעינן שלמים ומש"ה תני בהו יום אחד לומר דבעינן שיושלם המספר ההוא מכל וכל ויתחיל מספר אחר והיינו דקאמר עולא דתנן תנן דלא תנן לא תנן כלומר דהיכא דלא תנן יום אחד לא בעינן שלמים אלא או יום אחד או שלשים יום חשיב שנה קמ"ל יום אחד דבעינן שלמים אבל מעת לעת דשעות לא בעינן אלא היכא דאיתמר איתמר. וכ"כ הרשב"א בחידושיו וז"ל אע"פ שכולל אותם במעת לעת אין מעת לעת האמור כאן שוה דמעת לעת האמור לענין קדשים השעות פוסלות וכן שנה האמורה בבתי ערי חומה. אבל שנה האמורה בבן ובבת משמע דלא בעינן מעת לעת דשעות. והכריח הדבר מההיא דאמרינן שלשים יום איכא בינייהו כמ"ש התוספות. ועיין בתשובות מהר"ם שהביא בעל שה"ג במרדכי פרק החולץ עלה דזמן הנקת התינוק דהוי כ"ד חדש אם חדש העיבור מן המנין דמוכח מדבריו דדוקא קדשים ובתי ערי חומה בעינן מעת לעת. ונראה דאף שלא ביאר הרשב"א בשנה האמורה בשדה אחוזה ובעבד עברי מ"מ מפשט דבריו נראה דלא בעינן מעת לעת דשעות דדוקא היכא דאתמר שעות אתמר. ומאי דלא נקט אלא בן ובת הוא משום דהראיה שמביא הוא מבת וכיון דהכריח דע"כ אין מעת לעת השנוי כאן שוה ממילא נראה דלא אמרינן מעת לעת דשעות אלא היכא דאתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר:
אך ראיתי לרש"י בס"פ השג יד שכתב מעת לעת אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ע"כ. משמע דס"ל דכל השנויין שם בכולם בעינן מעת לעת דשעות ואני תמיה דהיכי ילפינן דין זה מקראי דנהי דילפינן מקרא דמספר שני תבואות דאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים ומוכרח הוא דלא אזלינן בתר שנות עולם אבל מעת לעת דשעות מנ"ל. וכן גבי עבד עברי תפול הקושיא הזאת בעצמה. ואפשר דכיון דילפינן מקרא דלא אזלינן בתר שנות עולם אלמא קפיד קרא בהני במספר הימים וממילא ידעינן דבעינן נמי מעת לעת דשעות. ולפי זה גבי בן ובת כיון דידענו דלא אזלינן בתר שנות עולם בעינן נמי מעת לעת דשעות:
אך קשה לי מהא דאמרינן בפרק ב' דערכין (דף לא) דאיצטריכו תרי קראי גבי בתי ערי חומה חד דלא ניזיל בתר שנות עולם וחד לומר דבעינן מעת לעת דשעות וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דגבי שדה אחוזה ועבד עברי מנ"ל דבעינן מעת לעת דשעות. ואפשר לומר דמבתי ערי חומה למדנו דכל היכא דלא אזלינן בתר שנות עולם בעינן מעת לעת דשעות ובנין אב שבכולן בתי ערי חומה. ואפשר דקדשים נמי ילפי מבתי ערי חומה דהא גבי קדשים ליכא אלא חד קרא דכתיב שנתו. ואף למ"ש התוספות בפרק השג יד דקרא דשנתו לא אצטריך אלא למעת לעת דשעות. מ"מ איצטריכי תרי קראי חד בקדשים וחד בבתי ערי חומה משום דחולין מקדשים לא ילפינן וכדאיתא בכמה דוכתי. העולה ממה שכתבנו דכל השנויים בברייתא אף בן ובת דהלכתא גמירי לה דלא אזלינן בתר שנות עולם בכולם בעינן מעת לעת דשעות:
וראיתי להתוספות בפרק ב' דערכין (דף ל"א) ד"ה שנת שכתבו וז"ל פירש ה"ר אלחנן דדוקא בבתי ערי חומה בעינן מעת לעת דשעות אבל אינך דהתם כו' לא בעינן מעת לעת דבבתי ערי חומה דוקא הוא דגלי ליה קרא אבל באינך לא ע"כ. ונראה דדברי ה"ר אלחנן לאו דוקא דהא איכא קדשים דבעינן מעת לעת ואף דהתם ליכא תרי קראי מ"מ ס"ל דלא אתא קרא אלא לומר דבעינן מעת לעת אבל לומר דלא ניזיל בתר שנות עולם לא איצטריך קרא וכמ"ש התוספות בפרק השג יד. עוד כתבו התוספות שם דה"ה בכולהו בעינן מעת לעת דהא לא כתיב בהו שנה ודוקא בהני דכתיב בהו שנה ילפי מבתי ערי חומה בג"ש דשנה שנה. ודע דגבי ערכין נראה דלסברת התוספות הלזו בעינן מעת לעת דשעות וכ"כ מרן פ"א מהלכות ערכין דלסברת רש"י והתוספות בעינן גבי ערכין מעת לעת דשעות. ואי אמרת דגבי בן ובת לא בעינן מעת לעת דשעות אני תמיה מהא דאמרינן בס"פ השג יד דנחלקו בפירוש דבן ובת דרב גידל אמר לערכין ורב יוסף אמר לפירקין דיוצא דופן ובעו התם ולמ"ד לערכין מ"ט לא אמר ליוצא דופן ומשני דומיא דהנך כו' ואי אמרת דגבי יוצא דופן לא בעינן מעת לעת דשעות מאי פריך מ"ט לא אמר ליוצא דופן הא לא דמו להדדי דיוצא דופן לא בעי מעת לעת דשעות אבל אידך דתניא התם כולהו בעי מעת לעת דשעות וצ"ע:
שוב ראיתי להתוספות בפ"ק דר"ה (דף י') ד"ה בן שכתבו דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כו'. ומדבריהם הללו נראה דהני דיוצא דופן בעו מעת לעת דשעות וזהו שכתבו אפילו כלומר לא מיבעיא דלא אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה אלא אפילו אשעות קפדינן. וכ"נ ממ"ש עוד דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת משמע דאשעות קפדינן וזה סותר מ"ש פרק יוצא דופן (דף מ"ד.). והנראה שדברי התוספות בפ"ק דר"ה היא סברת ה"ר אלחנן שהביאו התוספות בפ"ב דערכין (דף ל"א.) ודברי התוספות דבפרק יוצא דופן (דף מ"ד) הם דברי התוספות דערכין (דף ל"א) שחולקים על סברת ה"ר אלחנן והן הם דברי התוספות שכתבו בס"פ יוצא דופן באופן שדין זה אם הנהו דפרק יוצא דופן בעינן מעת לעת דשעות הוא מחלוקת בין הראשונים ז"ל. ועלה בדעתי לומר שדין זה הוא מחלוקת תנאים דרבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו בפרק בא סימן (דף מ"ח) אי תוך הפרק כלפני הפרק או כלאחר הפרק וכתבו התוספות שם בד"ה ואי בעית בשם ר"ת דמחלוקת זה הוא ביום אחרון של שנת י"ב ויום אחד לנקבה או ביום שנת י"ג ויום אחד לזכר ואותו יום איקרי תוך הפרק דלרבי יהודה הוי זמן הבאת שערות מתחלת היום ולר"ש בסופו ע"כ. ונראה דבהא פליגי דרבי יהודה ס"ל דלא בעינן מעת לעת דשעות ויום אחד הוא משום דבעינן שיהיו השנים שלימות ומש"ה ס"ל דבתחלת היום הוי זמן הבאת שערות ור"ש ס"ל דבעינן מעת לעת דשעות ויום אחד בעינן כדי להשלים השעות וכמ"ש התוספות בפ"ק דר"ה ומש"ה אית ליה דלא הוי זמן הבאת שתי שערות כי אם בסוף היום שאז נשלמו השעות. ולפי זה פשיטא דלא בעינן מעת לעת דשעות דהא קי"ל רבי יהודה ור"ש הלכה כר"י. ומיהו מאן דאית ליה דבעינן מעת לעת דשעות ליכא תיובתא מהלכה זו דפירוש זה שכתבנו בשם ר"ת אינו מוכרח ומגדולי הראשונים פירשו פירוש אחר בסוגיא זו יע"ש. (א"ה עיין מ"ש לקמן בפ"ד מהלכות אלו דין ז' בד"ה ולפי דהרא"ש והטור רוח אחרת אתם בכוונת דברי ר"ת יע"ש). ובדקתי בספרי אחרוני זמננו ולא מצאתי כעת מי שיעמוד בחקירה זו והדבר צריך אצלי תלמוד. ועיין במעדני מלך פרק יוצא דופן ובש"ך ח"מ סימן ל"ה. ועיין בב"ח א"ח סימן נ"ג אההיא דכתב מהרי"ל דאין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפלת ערבית כו' שכתב בפירוש דלא בעינן מעת לעת דשעות אלא כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול וכ"כ שם בעל מ"א ועיין שם במגן דוד:
שוב ראיתי שדין זה הוא פשוט ונלמד מאותה סוגיא דפרק ג' דיבמות (דף ל"ד) דאמרינן אמר רב עמרם אמר רב בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ע"כ. והמעיין בסוגיא זו היטב יראה איך הדבר פשוט דלא בעינן מעת לעת אלא תיכף שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול ומש"ה חל הנדות והקידושין לעולם כאחד והדבר הוא פשוט. באופן שמהמקומות אשר רמזנו לעיל אשר מתוכם יראה דגבי ההיא דיוצא דופן בעינן מעת לעת דשעות הם תמוהים בעיני מכח סוגיא זו דיבמות ולא מצאתי מקום ליישבה אי אמרינן דגבי ההיא דיוצא דופן בעינן מעת לעת דשעות וצ"ע: (* א"ה ולפע"ד נראה להביא ראיה דיום א' לאו דווקא מדמקשה בגמרא נדה דף מ"ה ע"ב ולתני הני תרתי בבי בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב בת י"א ויום אחד נדריה נבדקין ל"ל ע"ש ואי נימא דהיכ' דתנא ויום א' הוא דווקא מאי קושי' דמבודקין כל י"ב הו"א גם יום ראשון של י"ב בודקין וע"כ איצטריך למיתני בת י"א שנה ויום א' דווקא אז נדריה נבדקין אלא ודאי ע"כ יום א' דתנא לאו דווקא אלא כיון שנשלם י"א וע"כ מקשה שפיר למה לי דזה נכלל בבודקין כל י"ב ע"ש ודו"ק ולע"ד זו ראיה גמורה שאין עליה תשובה):