משנה למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי יהודה רוזאניס
פרק ו · הלכה ח
וכן העצים והלבונה כו'. מפשט דברי רבינו נראה שדין זה הוא מדרבנן דקאי למה שכתב בתחילת הדין מעלה יתירה עשו חכמים כו' וכמ"ש מרן. אך בפ"ב דחולין (דף ל"ו) אמרינן חיבת הקדש דאורייתא מנ"ל ומסיק מדכתיב והבשר לרבות עצים ולבונה כו'. וכבר השיגו הראב"ד לרבינו בזה בפ"י מהלכות טומאת אוכלין דין י"ז ועיין במ"ש מרן שם. ועיין במ"ש מרן בפי"ב מהלכות שאר אבות הטומאה דין י"ג. ופשט הסוגיא דפרק כל שעה (דף ל"ה) מוכח דהוי מדרבנן דאמרינן עצים ולבונה בני איטמויי נינהו אלא מעלה עשו כו'. ומיהו אין להכריח מכאן דהא אמרינן התם בקדשים לא אמאי טהור הוא אלא מעלה כו' ומחוסר כפורים שאכל קדש לכ"ע איסורו מן התורה ואליבא דרבינו לוקה ולהראב"ד חייב כרת כמבואר בפרק ח"י מהלכות פסולי המוקדשין דין י"ד. ורש"י פירש תנינא דעבוד רבנן מעלה בקדשים אפי' מדאורייתא והדבר צריך תלמוד. ועיין בס"פ ד' דזבחים (דף מ"ו) דאמרינן והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה ומשני לפיסולא בעלמא ועיין במ"ש רש"י שם ועיין במ"ש מרן ס"פ ח"י מהלכות פסולי המוקדשין ובפרק הקומץ רבה (דף כ"א) דאמרינן יצאו עצים שאינן מקבלים טומאה ועיין ברש"י שם ובמ"ש התוס' ד"ה יצאו עצים ועיין בסוגיית הגמרא פ"ז דזבחים (דף ל"ד) ובמ"ש התוספות שם ד"ה ואפי' ודו"ק: