משנה למלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יהודה רוזאניס
פרק יז · הלכה יז
אירס את הקטנה וכו'. דין זה הוא בעיא בגמרא בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ח) כ"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו כו'. ואמרו דלא דמי לכ"ה שאירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג דיכנוס דהא אישתני גופה והא לא אישתני גופה ע"כ. ופשטן של דברים נראה דאין הכוונה דבאלמנה ליכא שינוי בגופה בסיבת אלמנותה אבל הבוגרת איכא שינוי אלא עיקר החילוק הוא דהתם בשעה שקידש כדין קידש את האלמנה שהרי כהן הדיוט היה וכשנעשה כ"ג ונאסרה עליו לא נשתנה גופה משעת הקידושין לשעת הכניסה אלא האיסור בא מחמת שנשתנה גופו אבל הכא דקידש את הנערה ובגרה תחתיו האיסור בא מחמת שנשתנה גופה. ולפי זה אם קידש את הבוגרת ואחר כך נתמנה להיות כ"ג פשיטא שיכנוס דהא משעה שנתמנה להיות כ"ג שנאסר עליו הבוגרת לא נשתנה גופה שהרי בוגרת היתה קודם לכן וכ"כ התוס' בפירוש. וראיתי שכתבו וז"ל וצ"ע אם אחר שנתמנה נעשית מוכת עץ או בעולה אי הוי נשתנה הגוף ולא יכנוס ע"כ. ולא ידעתי מה יתן ומה יוסיף אם הבעולה חשיב שינוי הגוף או לא דהכא עיקר החילוק אינו אלא אם בשעה שהיה כ"ג היתה זו מותרת לכ"ג ואח"כ נתחדש דבר בגופה דאסירא לכ"ג כגון שבגרה או נעשית מוכת עץ או בעולה אסור לכונסה אבל אם בשעה שנתמנה להיות כ"ג כבר זו היתה אסורה לכ"ג נמצא שלא נשתנה גופה אחר שנתקדשה לכהן זו מותרת לו שהרי כשקידש כדין קידש ולאחר שנעשה כ"ג לא נתחדש דבר בגופה ומש"ה יכנוס. ולפיכך יראה לי דכהן הדיוט שקידש את האלמנה והיתה קטנה ואח"כ נתמנה לכ"ג ובגרה תחתיו דלא יכנוס. דאע"ג דמשום איסור דאלמנה ליכא משום בגרות אסירא ליה שהרי נתחדש דבר בגופה האוסרה לכ"ג אחר שנתמנה לכ"ג. וכתבו דמסוגיא דפ"ק דקידושין מוכח דלא חשיבא בעולה אשתני גופה דאמרינן דאי תחלת ביאה קונה יכול כ"ג לקדש בביאה ואי חשיב דאשתני גופה היאך יכנוס והלא בעולה היא בשעת נישואין אם תאמר דביאה אירוסין עושה. ואח"כ כתבו דבפרק אלו נערות חשיב בעולה שינוי הגוף ע"כ. והנה כפי זה לא יישבו ההיא דפ"ק דקידושין דאף את"ל דתחלת ביאה קונה איך כונס את הבעולה. וראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו עלה דההיא שהביאו התוס' א"נ לכ"ג דקא קני בתולה בביאה שכתב וז"ל איכא למידק מהא דגרסינן בפרק הבע"י כ"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן או בתר אירוסין אזלינן ובתר דבעייה הדר פשטה דבתר נישואין אזלינן ואסורה איכא למימר קס"ד נישואין עושה א"נ איכא למימר דכי איבעיא ליה בשכנסה לחופה בלא קידושין ומקדש לה התם בביאה שמשעה ראשונה שקנאה בביאה נעשית כאשתו נשואה לכל דבר ע"כ:
והנראה דהתוס' ס"ל תירוצא קמא דהרמב"ן וזהו שכתבו אם תאמר דביאה אירוסין עושה. והרואה סוגיית הגמרא שם בקידושין יראה בעיניו איך בתר הך בעיא איבעיא לן אי ביאה אירוסין עושה או נישואין. ולפי זה אין זה מהדוחק אם נאמר דהבעיא הראשונה דכ"ה היא את"ל דביאה נישואין עושה. ומשטחיות דברי הרמב"ן נראה דלא איכפת ליה אם הבעולה חשיב שינוי הגוף או לא אלא עיקר טעמא הוא דבהיותו כ"ג אם נתחדש בה דבר האוסרה לא יכנוס וכדכתיבנא:
וראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו שכתב וז"ל וקשיא להו לרבנן ואפילו תימא תחלת ביאה קונה היכי שריא דהא אפילו תימא דביאה נישואין עושה היינו ביאה גמורה אבל תחלת ביאה אינה עושה אלא אירוסין וכיון דכן בתחלת ביאה הויא כארוסה וכי הוי סוף ביאה דהוו נישואין הויה לה בעולה וכ"ש אי כולה ביאה אירוסין עושה דכי הויא נשואה בכניסה לחופה הויא לה בעולה וכדקי"ל בפרק הבע"י כו' ע"כ. ולא ידעתי זו מנין לו להרב ז"ל דאת"ל דביאה נישואין עושה דניבעי גמר ביאה. ואח"כ כתב תירוץ שני של הרמב"ן ועוד כתב וז"ל א"נ דכי אמרינן דאזלינן בתר נישואין ה"מ התם דאשתני גופה ע"י בגרות בין אירוסין לנישואין ואסיקנא דבתר נישואין אזלינן אבל הכא דלא אשתני גופה כדקיימא קיימא ובתר אירוסין דקניה אזלינן דהו"ל ככהן הדיוט שקידש את האלמנה ונתמנה כ"ג דשריא ליה ע"כ. וכבר כתבנו למעלה מה שיש מהדוחק בזה. ותו קשה מה יענה הרב ז"ל לההיא דפרק אלו נערות (דף ל"ז) שהביאו התוס' דמוכח התם דבעולה חשיב אשתני גופה:
ולענין הלכה כבר כתבנו דלהרמב"ן ז"ל השתא דקי"ל דביאה אירוסין עושה אסור לכ"ג לקדש בביאה. ומדברי התוס' נראה דלקושטא דמלתא הכי ס"ל. גם מדברי רבינו נראה דיש להוכיח כן שכתב הכא בפירקין אירס את הבעולה ונתמנה להיות כ"ג ה"ז יכנוס אחר שנתמנה. משמע דוקא לפי שהיתה בעולה קודם שנתמנה להיות כ"ג אבל אם נעשית בעולה אחר שנתמנה לא יכנוס. ונראה דאם כנס מוציא כדין בעולת עצמו דקי"ל דאם כנס יוציא * (א"ה כמו שנתבאר לעיל דין ט"ו יע"ש). אך קשה לי לסברת הרמב"ן הלזו דס"ל דכהן דקידש בביאה אסור לבא עליה עוד משום בעולת עצמו מהא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (דף נ"ט) אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ואוקימנא רב דאמר כר"א. ואותיבנא אי כר"א תיפוק לי דהויא זונה ומוקי לה בממאנת כמו שיע"ש. ומאי דוחקיה אימא דרב ה"ק דכ"ג שקידש אשה בביאה שלא כדרכה דפשיטא דהויא מקודשת כמ"ש הטור סי' ל"ב דאם חזר ובא עליה עובר על עשה דבעולה דלית כאן משום זונה וכמבואר וצ"ע: ודע דאף שרבינו פסק * (א"ה לעיל בפירקין דין י"ג) אשה ולא קטנה לא נמנע מלכתוב כאן אירס את הקטנה משום דמילתא דפשיטא היא דאיסור דקטנה ובוגרת אינו אלא על הביאה אבל קידושין פשיטא דליכא איסורא דלא מצינו איסור בקידושין כי אם באלמנה לכ"ג ואפילו אם בא שלא לשם אישותנראה דליכא איסורא משום קטנה דומיא דבעולה וכמ"ש רבינו לקמן בפי"ט מה' אלו דין ד'. ואף אם נאמר דאיכא איסור לקדש את הקטנה לגבי דין זה דהיינו שבגרה תחתיו אינו מעלה ומוריד כלל אם אירסה כשהיא קטנה או נערה שהרי כשנעשית נערה הותרה לו ואח"כ כשבגרה הרי נתחדש בה דבר בגופה האוסרה. והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי להרב המגיד על מ"ש רבינו * (א"ה לעיל בפירקין דין י"ג) ואינו נושא שתי נשים לעולם שכתב בתוך דבריו דהא השתא לא הוה סבר למידק אשה ולא קטנה דהא כ"ג שקידש את הקטנה קאמר כו' ותמהני דהא רבינו אף דפסק אשה ולא קטנה כתב כאן אירס את הקטנה אלא ודאי אין זה תלוי בזה וכדכתיבנא:
ומה שסיים רבינו בדין זה ואם כנס לא יוציא. לא ידעתי לאיזה תכלית כתב זה שהרי אפי' היכא דמתחלה אירס בוגרת אם נשא לא יוציא. ואין דרכו של רבינו לכתוב דברים מיותרים. ולומר דאיצטריך משום דמיירי באירס את הקטנה גם בזה לא נתיישבה דעתי. ודע שכעת לא נתבאר אצלי אם נשא קטנה מה דינו אם נאמר מפרישין אותו עד שתעשה נערה או אם מוציא בגט או אם גם בזה יקיים אע"ג דלא שייך הטעם שאמרו בבוגרת ומוכת עץ דיקיים משום דסופה להיות בוגרת ומוכת עץ תחתיו והכא גבי קטנה לא שייך וצריך אני למודעי בדין זה. ודע דאיילונית נראה דאסורה לכ"ג משום דמקטנותה יצאה לבגרות דהא בפרק אלו נערות (דף ל"ו) אמרינן דלמ"ד קטנה אין לה קנס איילונית אין לה קנס משום דמקטנותה יצתה לבגר וה"נ דכוותה: