משנה למלך אחרון (הרמבם)· רבי מרדכי לוריא
נערה בתולה
פרק א
מ) הלכות נערה בתולה פ"א ה"ב כל הנבעלת בשדה כו' ודוחק לומר דמיירי כו' שראיתי למרח"ש שכתב דבעיר כיון דחזקת מפותה היא אינה יכולה נמי להשביעו אם טענה אנוסה הייתי היפך ממה שכתבתי ודבריו תמוהים בעיני וצ"ע עי' בשו"ת מהריק"ו שורש קכ"ט בטוענת שבא עלי' בשעת שהיתה מתעלפת ותובעת ממנו בושת ופגם שכתב וז"ל הרי כתב הרמב"ם דכל שנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה כו' הרי לך בהדיא שהיא בחזקת מפותה ולא מצית לומר ישינה הייתי ולכך לא צעקתי ואע"ג דתליית שינה ראויה יותר מתליית עילוף כו' ונראה מדבריו דגם שבועה אינה יכולה לחייבו וכדעת מהרח"ש אף שהי' שם אמתלאות רבות מראות על הענין כטענת האשה יע"ש וכן נראה עוד ג"כ משו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ד הביאו בפ"ת אה"ע סי' וא"ו סקי"א אכן מדברי ח"צ סי' קמ"ה מבואר דלא ס"ל כן שדחה שם למאן דסבר כן וראיתי בפחד"י אות אונס בתשו' מהר"י פיאומיטיא שכתב דכדברי ח"ל כתב ג"כ בשו"ת בנימין זאב אכן דעת מהר"מ בוטין נגד זה עפ"י דברי הרמב"ן בפ' תצא שכתב כשראו עדים מרחוק נערה מאורסה שנבעלה בעיר והרימו קולם ועשו להם התראה שניהם נסקלין בחזקה זו שסתם עיר בחזקת מפותה וסיים עלה כיון שהדבר במחלוקת המוציא מחבירו עליו הראי' וכ"ש דדברי ב"ז וחביריו נגד הכלל של הרמב"ם כל שבעיר עלי' להביא ראי' והעיקר נראה לי דלא כל הזמנים ולא כל האנשים והנשים והמקומות שוים ולענין לאסרה על בעלה צריך ראי' להוציאה מחזקת כשרות ולא דמי לממון דאמרינן בזה המע"ה ושבועה אין לחייבו מטעם דחזקה מסייע לפוטרו דסתם עיר בחזקת מפותה וכמו דמהני הך חזקה לפוטרו מממון כן מהני נמי לפוטרו משבועה וכדעת מהרח"ש וע"ע בפ"ת סקע"ז סק"א ובב"י סס"י עי' בתשו' הריב"ש הובא בבה"ט סי' ד' סק"ל ובתשב"ץ ח"ב סי' י"ט חולק על הריב"ש יע"ש ולענין שתהי' מותרת לבועל כשם שמותרת לבעלה מטעם שמאמינים לדברי' שהיתה אנוסה יש להסתפק דאולי אינו מועיל טעם אונס להתירה לבועל אלא כשהיא אנוסה בודאי אבל היכא דמסתפקא לן ורק לבעלה לא אסרוה משום דלהוציא אשה מבעלה צריך בירור גמור א"כ י"ל כיון דהיה מציאות שהיתה אסורה לבעלה דהיינו שהי' ברצון א"כ מה"ט תהי' אסורה לבועל או דילמא כיון דעכ"פ לא נאסרה ע"י לבעלה כן ה"נ אסורה לו להבועל דהא ליכא כשם שאסורה לבעל ועי' בכתובות ד"ט מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה וע"ש ברש"י שכתב מפני מה לא אסרוה על דוד שהרי עדים הרבה ידעו והנה זה פשוט דעדים לא ידעו אלא שנלקחה לדוד באונס אבל עכ"פ לא ידעו אם גוף הענין הי' באונס דאול' תיכף נתרצית לו ומכאן קצת ראי' דאפי' בספק אונס לא נאסרה לבועל ואולי העיקר הוא כתירוץ בתרא שם דכל היוצא למלחמת ב'"ד גט כריתות כותב לאשתו וע"ע בתוס' שבת דנ"ו ד"ה לקוחין יש לך בה והדבר צריך תלמוד:
מא) שם פי"ג ה"ט קדש נערה וגרשה בעי רב אשי הוציא ש"ר על נשואין הראשונים מהו כו' ובעיא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא כ"כ מרן ז"ל כו' אבל לגרש איך יכול לגרשה והלא ספיקא דאורייתא היא ופשיטא דאזלינן לחומרא וצ"ע ולע"ד אפשר לומר דלא אמרו ספיקא דאורייתא לחומרא אלא בדבר שאינו תלוי ברצון האדם לאסור או להתיר משא"כ איסורא שלא לגרש לאשת מוציא ש"ר דתלוי ברצון דידה דהא לרצונה מותר לגרשה ואי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל כדאמרי' בכתובו' ד"מ וא"כ הרי זה דומה לספק ממונא דהוי לקולא לנתבע ומצות עשה ולו תהי' לאשה הוא רק תוס' עונש על ממון ומלקות ובמקום שהוא פטור מעונש ממון ומלקות הוא ג"כ פטור מעונש דולו תהי' לאשה דמאי שנא זה מזה והנה לפי הבנת רבינו דזה הוי ספיקא דאיסורא ועכ"ז ס"ל להרמב"ם ומרן דהוי לקולא יש עוד להעיר דמבואר מזה דס"ל דספק חסרון בדין לכל העולם חשיב ספק וזה דלא כהגה' מרדכי בפ' החולץ דהיכא דמספקא לן מאי אמור בה קמאי כגון בדין נצוק אי הוי חיבור אזלינן לחומרא דזה לא הוי ספק וכן כתב הב"ש בסי' קנ"ה סקל"ב יע"ש במ"ש דבכה"ג לא הוי ס"ס כיון דספק אחד הוא מחמת בעיא דלא אפשיטא וע"ע בפמ"ג סי' קס"ב במ"ז סק"ה מ"ש בדעת מרן ותמצא סתירה מהכא אם נאמר כפי הבנת רבינו אבל אם נאמר כמ"ש דזה אינו אלא כעין ספק דממונא יהי' ניחא ודו"ק: