משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת טבול יום
פרק א
משנה א
ר"י אומר אף של אורז ץ הר"מ פ' כר"י ועיין למרן הכ"מ ונ"ל דהר"מ ז"ל מפ' דת"ק פליג על ר"י וסובר דאף לב"ש אינו חיבור וא"כ לב"ה דקי"ל כוותייהו לכ"ע לא הוי חיבור וכ"נ מדברי הרב ז"ל דמפ' דריב"א בא להשמיענו דלב"ש הוי חיבור ע"ש דו"ק ותשכח:
משנה ה
השעורה והכסמת עמ"ש הר"ש והתי"ט ז"ל ובתוס' חדשים תמה דבמנחות ד"ע ע"ב מחלק הגמ' בין לחה ליבשה ע"ש ונ"ל דס"ל להר"ש ז"ל דאי משנה זו ביבשה הו"ל למחשביה ללחה בהדי הנך דסיפא אלא ע"כ דבכל גוונא איירי:
פרק ב
משנה ח
בעבוט שבחבית עיין לה' חזו"ן מה שהק' על מרן הכ"מ שכ' דביי"ן כיון דליכ' הית' אלא בלא שכשוך לא חמיר כולי האי דא"כ חמור ט"י מיי"ן וכו' ע"ש לק"מ דלענין זה ודאי חמיר דיי"ן לא אסיר אלא מטעם ניסוך וא"כ השכשוך הוא העיקר משא"כ גבי טומאה דנגיעה כך לי נגיעה דשכשוך כמו נגיעה בלא שכשוך ופשוט:
פרק ג
משנה ו
שמשקין של טמא וכו' הרב פי' בין להכשר בין לטומא' וק"ל מאי מייתי הגמ' בכריתות די"ב דמקום חלב מעין הוא ממתני' דחלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון נימא דש"ה דהאשה טמאה וחלב של טמא א"צ לרצון ועיין להתי"ט ועיין להרב ז"ל בפי' מתני' דחלב אשה במסכת מכשירין ולהתוס' בשבת פרק חבית ודוק:
פרק ד
משנה ב
האשה שהיא טבולת יום בגמ' דנדה פריך ממשנה זו דמשמע דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי אמתני' דנולד לה ספק ודקדק הר"ש ז"ל אמאי לא מייתי מרישא דאוכל מעשר ע"ש ונ"ל דמרישא לא ק"ל דס"ל דלעולם מצד הדין לאו כחלה אלא דלכתחילה מחמירין בה כחלה ולכך התם קתני תעשה בטהרה דלכתחילה יש לעשות בטהרה היכא דליכא פסידא אבל אוכל מעשר דאי מחמרי' ביה כחלה ישאר טמא בזה אוקמא אדינא אמנם מהאשה שהיא ט"י אמרי' לשה לכתחילה ולכך פריך מינה שפיר ואע"ג דהומ"ל מרישא דברייתא דהתם דקתני וחלתה תלויה באיזה ספק אמרו וכו' הרי דאף דתשאר בטו' מחמרינן בה כחלה מ"מ ניחא ליה למיפרך ממתני' אמתניתין:
כ' התוס' שם דדוקא בט"י דקיל הוא דאמרינן דלא גזרו עליו ב' דעלמא לא ע"ש וצ"ל דידים מסואבו' נמי קילי משאר ב' דעלמא דאי לאו הכי תקשי מרישא דאוכל מעשר:
משנה ד
לגין וכו' כתב החזי"ן כיון דלא חלה תרומה עד שתחשך יכול לחזור אפילו בלא שאלה ע"ש שהאריך:
משנה ז
ע"מ שתעלה שלום וכו' מכאן ק' עמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ק"ב וה והביאו הטור ח"מ סי' רכ"ה במקח יין שהמוכר קיבל עליו אחריות שבירה ושפיכה והלוקח קיבל עליו אחריות חימוץ ועמד גוי אחד וניסך אותו והשיב כיון דאחריות ניסוך לא הוזכר המע"ה ועור כיון דהמוכר קיבל עליו אחריות שפיכה ושבירה דאתי מעלמא ה"ה כל אחריות דדמו להו דאתו מעלמא ואע"פ שלא הזכירו בפי' חד מאחריות דשכיח נקט וה"ה לדדמו להו ופ' מרן בש"ע שם. והשתא ק' הא קי"ל כת"ק דאע"פ שאמר שלום סתם אמרינן דאחריות טומאה אינו נכנס כ"ש בהזכיר בפי' אחד מאחריות ולפמ"ש הכנ"הג בתשו' סי' קנ"א דגם בטעם ב' שכ' הרא"ש דוקא כשמוכר קיבל אחד ממיני אחריות ולוקח קיבל אחר ממיני אחריות אבל אם אחד מהם לבד קיבל אחד מאחריות בפי' דוקא אותו אחריות שקיבל בפי' אבל שאר אחריות על מי שכנגדו ע"ש א"ש הכא. ועפי"ז ליתא למה שלמד מתשו' הרא"ש הלזו ה' בית יהודה ח"ב סי' פ"ג לנדונו ע"ש. גם מ"ש הרב שושנים לדוד דפלוגתייהו דהכא בפלוגתא דהיזק שאינו ניכר אי הוי היזק ניחא שפיר ועיין לה' פני משה ח"א סימן י"ב בתשו' מהר"ש ן' אליסיר ז"ל שדבריו אינם מובנים ע"ש ועיין למהר"י קולון סי' קי"ב שכ' בנשבע לפרוע לו בעירו של המלוה והלך המלוה לעיר אחרת שקרובה כמו עיר של המלוה שחייב להוליכו לו שם והאריך בראיו' שכל המקבל עליו דבר ל"ד אותו הדבר אלא גם הדומה לו בכלל ע"ש שלא זכר לתשו' הרא"ש הלזו גם קשה ע"ד ממשנתנו ויש לחלק:
עו"ש רי"א אף מי שהיה בו דעת הק' התי"ט מ"ט דרבנן הא בעי' פיו ולבו שוין ע"ש והחזו"ן כ' דלפמ"ש הרב קרית ספר דדוקא היכא דמכחישין לק"מ ע"ש ועיין גמ' ותוס' במס' שבועות דכ"ו ע"ב ע"ש. ומ"מ דבריו תמוהים דה"נ מכחישין דלפיו היכא דנשברה הויא תרומה וללבו לא הוי תרומה וטעמ' דאין מכחישין דהוי דברים משום דפיו עצמו יתפרש על מה שחשב בלבו והוו דברי פיו כמחשבה לבו דומיא דנודרין להרגין דאמר בלבו היום ומפרשי' למאמר פיו דהיום קאמר ולא מתסר אלא באותו יום וא"כ ה"נ אי מדמי' להא מפרשי' למאמר פיהו דבתנאי שתעלה שלום וא"כ מתקיימת מחשבות לבו ומ"ט דרבנן אלא ע"כ דהכא הוו מכחישין:
תם ונשלם מסכת טבול יום