משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת גיטין · פרק שמיני
דף עז:
גמ' ומ"ס חצר משום שליחות אתרבאי הק' מהרש"א ז"ל דבפ"ק דמציעא די"א אמרי' דלכ"ע גבי גט משום יד אתרבאי דלשליחות מושלחה נפקא ע"ש בפירש"י ול"ק דבגמ' שם די"ב אמרי' דחצר משום יד אתרבאי ולא גרע משליחות ונהי דהתם אמרי' הכי לעולא היינו משום דבעי לאוקמה אפי' בע"כ אבל הגמ' הכא בס"ד לא מיירי אלא מדעתה ועולא ס"ל משום יד לחוד ור"א דגם משום שליחות ומהני אפילו אינו עומד בצדה:
תוס' בד"ה ותיזיל וכו' בש"מ הקילו עכ"ל כיון דלא אפשר בע"א אבל טלטול הגט אפשר בע"א אע"ג דמ"מ איכא איסורא דאין קונין בשבח שאני קנין דקי"ל כמ"ש קונין בשבת כ"כ הרא"ש ז"ל ועיין מהרש"ל ז"ל ע"ד הרא"ש ז"ל פי' רשב"ם ז"ל דדרך ר"ה מפסקת ביניהם וכתב עליו ולא נהירא דהא יכול למוסרו לה שליח ע"ב מדבריו אלה מוכח דיכול למנות שליח אחד כתיבת הגט דלא כמהר"י מינץ בסדר הגט שלו ע"ש ועמ"ש באה"ע סי' קכ"ו ע"ש:
בד"ה פליג וכו' וגם מסתמא עכ"ל פי' מתחילה הוק"ל דהא סתם פסלה לית ביה יו"ד וא"כ הוי כרמלית ואפי' תימה דהתם בפסלה הגבוה יו"ד כדאמרן דלא אמרן ונדחוק דלא בסתם פסלה איירי מ"מ קשה דמסתמא אית ביה ד' ועיין למהרש"ל ז"ל ונר' שהבנתו כדברי התוס' כמ"ש ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל עליו ועיין למהר"ם שיף ז"ל: :
דף עח.
גמ' והלכתא בכפות הר"מ בפ"ה מה"ג פ' דישן מדרבנן הוא דפסול וע"ש להלח"מ ונ"ל דבס"ד דגמ' ודאי דהוה ס"ד דרבא בישן ס"ל דאינו גט כלל דמדמה ליה למהלך ומסיק דליתא דלא מדמי' שהרי בכפות קי"ל דכשר אפילו לכתחלה ש"מ דלאו בכל גוונא הוי חצר מהלכת וא"כ י"ל דגם ישן כן הוא אלא דס"ל להר"מ דישן מיהא פסול מדרבנן כיון דל"ד לכפות:
שם וליחזי דמאן קדים מק' נימא שהיה אדם אחר יושב שם ואחר שבאו האיש ואשתו הלך האיש ההוא וקנו שניהם כהלכתו אבל כ"ז שהיה שם הוו ד"א שלו ולא זכו לא האיש ולא אשתו ול"ק דד"א של אדם אינם נקנות לו לענין שלא יוכל אדם אחר לזכות בהם אלא לענין שיוכל הוא לזכות ולא לעכב קניית אדם אחר בקנייה שאין להאדם ההוא שום שייכות בה ומ"ש הר"ן בהלכות כאן דמיהא שמעי' דכיון שזכה בו בד"א אין אדם אחר יכול לזכות בהם היינו במדי דאית ליה להזוכה ראשון שייכות בה דבהכי מיירי שמעתין:
דף עח:
גמ' ותגרש מאוירא דד"א יש לחקור מ"ש מהא דאמרי' בפ"ק דמציעא ראה את המציאה ונפל עליה דל"ק דגלי דעתיה בנפילה ניחא ליה דליקניה בד"א לא ניחא ליה דליקניה ה"נ נימא כיון דזרקו לידה בידה ניחא ליה דליקניה בד"א לא ניחא ליה דבקנייה דבעל תליא מילתא גבי גיטין וי"ל:
שם תפשוט דבעי ר"א וכו' הק' הרשב"א ז"ל דנימא שאני הכא שאין סופו לנוח ותירץ דה"ק דא"כ תפשוט הבעיא דאויר שאין סופו לנוח או תפשוט הבעיא דר"א ע"כ וק' דא"כ לא תפשוט חדא מנייהו דזיל הכא קמדחי ליה זיל הכא קמדחי ליה וא"כ אין אתה יכול לפשוט חדא מינייהו והדק"ל:
דף עט.
תוס' בד"ה פנימית וכו' ומיירי כשהמחיצות החיצונות מפסיקות וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בפי' הב' דהמחיצות זו לפנים מזו והחצר הפנימית הג' מחיצות עודפות ע"ש צ"ל דהתוס' כאן אזלי כפי התי' הב' שכתבו לעיל בד"ה כגון אבל לתי' הא' בג' מחיצות משתמר וסגי בהכי:
גמ' אם נתגרשה תנשא לכתחילה כ' הרא"ש דהכא מיירי בנתנו לה הבעל מידו לידה ולא ע"י שליח וכו' ע"ש ויש להוכיח מדבריו דגט הנעשה ע"י שליח הולכה דקי"ל אפי' מוקדם כשר דקלא אית ליה אם אחר שנעשה שליח אחר כמה ימים נטלו הבעל ונתנו לה כשר דכיון דתחילתו נעשה ע"י שליח קלא אית ליה דאלת"ה הא גט מוקדם הוא ופסול מיהו י"ל דלשמואל הכא ס"ל כר"י דאמר לעיל די"ח דר"ש מכשיר אפילו אחר עשרה ימים וכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כדאמרי' לעיל די"ט ושעת הדחק היינו הלך הבעל למה"י כדפירש"י שם וה"נ מיירי בהלך למדה"י כדפירש"י כאן:
דף פ.
תוס' בד"ה ושם עירו וכו' דה"ד עיר שדרין בה כ' מהרש"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ונ"ל ליישב דדוקא גבי עיר הלידה הוא שכ' התוס' כיון דא"צ לכותבו אם שנה כשר משום במקום הלידה א"צ לכותבו אפילו לכתחילה ומנהג הוא דנהגו לכותבו אבל מקום הדירה מן הדין לכתחילה צריך לכותבו ותקנת חכמים היא אלא דאם לא כתבו כשר בדיעבד בזה א"ל אם שנה פסול אף דאם לא כתבו כשר ועיין בפוסקים:
בד"ה כי יתביתו וכו' אלמא אע"פ שלא היה בעיר עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דסמכו עצמם אמ"ש בסמוך יאמרו שאחרוהו וכו' ע"ש ולפ"ד אחר שתי' התוס' דגט מאוחר כשר טפי אבל היה במזרח וכ' במערב וכו' נדחית הראיה זו אלא דבשאר שטרות נמי אם כ' היני בשילי פסול ואין זה במשמע דבריהם:
הרא"ש ז"ל הביא ראיה דכ' היני בשילי לא קפדי' אסופר ממ"ש מצאו בשוק חתמו ונתנו לה כשר ע"ש וראיה זו עצמה הן היתה בגט מאוחר דפסול דדוקא אעדים קפדינן ולא אסופר:
דף פ:
בד"ה זו וכו' ולדידיה אסור לגרש בו עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל בכוונת דבריהם ועדיין יש לגמגם בדבריהם במ"ש בתי' ה"ר אלחנן ז"ל דכ' לשם מלכות אחרת פסול לגרש בו משמע דלשם סנטר כשר לגרש בו לכתחילה וזה לא לרב ולא לשמואל לפי מה שהבינו עכשיו דמגורשת דקאמר היינו אם נתגרשה דלא חידשו דמגורשת כשר לגרש בו אלא לד"ת ומה שדקדק מהרש"א ז"ל בתי' אמאי הוצרכו לומר דלשם סנטר שאני וכו' ע"ש ל"ק דהוצרכו לזה לתרץ למה שהק' לספרים דגרסי רב דתק"ל דרב אדרב וכדי שלא נדחוק תרי אמוראי וכו' הוצרכו לחלק בין הנושאים וזה פשוט בדבריהם:
דף פא.
גמ' אמוראי נינהו מסוגיא זו מתבאר דט"ס נפל בספרי' בחולין דמ"ג ע"א דגרסי' אמר רבב"ח אמר ר"י הלכה כסתם משנה דהא הכא רבב"ח הוא דסבר אין הלכה כסתם משנה וכן נר' מדברי התוס' שם ועיין לה' דברי אמת בקו':
תוס' בד"ה ב"ש וכו' אע"ג דביבמות וכו' עכ"ל לפמ"ש במ"א דלאו ועשה דמחזיר סוטתו ליתיה אלא בנישואין אבל בזנות ליתיה יש לתרץ קושייתם די"ל דב"ש לטעמייהו דס"ל בסוף מכילתין לא יגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ י"ל דדוקא הכא הוא דס"ל לב"ש אדם עושה בא"ז משום דאי לשם נישואין עובר בלאו ועשה ועיין להרדב"ז ח"א סי' רע"ז ובמ"א הארכתי בזה: