אור ברסלב

משמיע ישועה· רבנו יצחק אברבנאל

הקדמה

אחזו לנו שועלים1 המתהללים באלילים2, ותהלתם פסילים3 אהלי אדום ,וישמעאלים4 שתו בשמים פיהם5 על יי' ועל משיחו6 דברים אשר לא כן אם לא התולים7 ועצת נפתולים8. ובכל מקום מהתורה והנביאים אשר דבר המלך9 יי' צבאות10 ודתו, מגיע לשוב ולבנות ירושלים להחיות רוח שפלים11 ושישישו אתה משוש כל המתאבלים12, כסו פניו חרולים13, באמרו כי הוא הלא ממשל המשלים והנבואה עודד הנביא, ומחזיקה לקרוא לשבוים דרור דרך לעבור גאולים14, וכי שנת רצון ויום נקם15 למי החותמת והפתילים16. הפכו דברי אלהים חיים17 ימוטו פגולים18 באמרם אין זה כי אם משל ומליצה לתשועה האנושית ועל רוח האדם דבר אלינו הנביא, אזן וחקר משלים19 ופשוטו של משל אינו כלום, והוא הבל הבלים20.

עוד תשוב תראה, שגם אלה שמות בני ישראל21 אשר קראו להם מלידה ומבטן22, ואף בגלותם לא שינו את שמותם ברוב הטלטולים, חשבו מחשבות23 לזייפם ויחפאו24 עליהם דברים ובחינות תלי תלים25. כי בראותם בנבואות ייעודי צרות רבות26 ורעות לבני ישראל, ושיהודה גלה יגלה27 בראש גולים28, אמרו אלה הם יהודים האמללים29, זה יקרא בשם יעקב ובשם ישראל30 יכנה להיות ארצותם לשמה ולבתי גולים בנפול מגדלים31, אבל שם ישראל ויהודה שנזכר בנבואות הנחמות הסמוכות אליהם, לנחם כל אבלים32, פירשו שעליהם נאמרו. וכי הם נקראים ישראל ששרו עם אלהים33 ושרגליהם רגל ישרה34 כרגל הבעלים? ושהם יהודה שהודו באלהות משיחם ועלימו35 זרחה אור שלוחיו המאורות הגדולים36?. ובדרך הזה הם פוסחים כל היום על שתי הסעיפים37, מימינים ומשמאילים38, כאילו אנחנו העניים והאביונים39 את הרע נקבל מאת האלהים40 ואת הטוב לא נקבל.

ואויבינו פלילים41 הגם הלום42 ראיתי חכמי עמנו ההולכים בתורת יי'43 ומחזיקים בבריתו44, הלוך הלכו45 בנבואות בשני שבילים: לאחד קראתי 'נועם', ולאחד קראתי 'חובלים'. כי ראשונים פירשו אותם כפי פשוטם ואמתתם נעימות בימינם, קדש הלולים46 מה שהיה בדרך עבר ומה שיהיה לעתיד, שצדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים47, הכל פירשו יפה בעתו48, וזהו כת הבוטחים בה'49, כל המיחלים50. אך אמנם ממעונות אריות ומהררי נמרים51, מזרע קדשים52 יצאו על הר ציון ששמם שועלים53 אנשים חכמים54 בעיניהם. ועם היותם מבני ישראל באשר הם נמולים, המה היו במורדי אור ורועי כסילים55, באמרם שייעודי הנבואות וספר תהלים נאמרו ונתקיימו בבית שני, ששם היו אלופינו מסובלים56 ועם יי'57 במחנות דגלים ושרים כחוללים58, ושאמונת ביאת משיח אינה מכח הכתובים, כי אם מקבלת הראשונים ויכתבו זה על ספר59 בעזות פנים, כי אין מכלים, וכמו שסיפר מהם בעל ספר העיקרים60 בפרק מ"ב מחלק ד' מספרו ונתן בפלילים61.

מזה הכת הנזכרת62 היו קצת מהמפרשים, בן בלעם63, ורבי משה הכהן64, ורבי חיים גליפאפא65 – במגילותיהם ופירושיהם אנשים מרגלים66, מוציאי דבת67 הנבואות, טח עיניהם מראות68 כוונת החוזים מהשכיל לבותם, דברי הנביאים וצעקתם העתיקו מהם מלים מגואלים. וגם הראב"ע נמצא בו שמץ דבר מזה בהרבה מהנבואות, אבל לא בכולם ורבים חללים הפילה69 המחשבה הנפסדת הזאת, ושם ראינו את הנפילים70 מאמונת ביאת משיחנו, ורבים מעמי הארץ המתיהדים71, יצאו מבוהלים נרפים הם72 נרפים, יתיצבו הוללים73 על אלה המפרשים בנים משחיתים74 במסתרים תבכה נפשי75. אחבירה עליהם במלים76, בינו בוערים בעם וכסילים77, אם מדברי הנביאים הקרובים אל ה' בני אלהים78 לא אאמין, כי תסופר הגאולה העתידה מי יועידני79 להאמין בה האם אלהים80 ראיתי עולים או מלאכים קלים81 חשמלים ואראלים יורוני, יאמרו לי בא יבא איש82 אל רב פעלים83 קווצותיו תלתלים84 וכרת הזלזלים85. אויבים וצרים וקויי ה' יחליפו כח86 כל הנחשלים87, או מי נתן לחכמים הקדושים אותה קבלה, שאמרו בגאולה מפי עוללים88 גם עוילים89 או סובאי יין90 וזוללים, אם לא מדברי הנביאים שעמדו בסוד ה'91 ומשח אותם לבשר ענוים92 ולומר לנשברי לב93 גמול ה'94 הוא יבא95 ויושיעכם שפעת גמלים96 ומעין מבית ה'97 יוציא המשלח מעינים בנחלים98 להשקות עמי בחירי99 ישובו יושבי בצלו1 ושבתם איש אל אחוזתו2 הקטנים עם הגדולים3.

שועלים קטנים היו אלה המתעים4, וחכמת מה להם5 לרעות בגנים6 סודות הנבואה עליונים ותחתונים7, חדשים מקרוב באו לא ידעו ולא יבינו8. ונגד פניהם נבונים9, הנמצא כזה10 בחכמי המשנה והתלמוד המה הגיבורים יסודי התורה ולוחות האבנים, הלא הם הוכיחו הגאולה העתידה מכח הכתובים ויחפרוה ממטמונים11 מעדן עדנים ורמזים אחרים מכתובים שונים, הקימו ניחוחים, כי כן קבלו פירוש הכתובים בקבלה מהנביאים פנים אל פנים12, וכתבו זה בתלמוד ובמדרשות, להשיב לב אבות על בנים13 ונפשות אביונים14. גם המפרשים הראשונים כיונתן בן עוזיאל שומר אמונים15, ואחריו רש"י צדיק יסוד עולם16 מעין גנים17 שפירש כל ספרי הקודש מרוח אונים, וגם בני הקמחי18 חכמים ונבונים וזולתם מהמפרשים האמתיים, הציבו להם ציונים שנים עם עדנים19 בכתובים, להוכיח ולהכריח תשועת יי'20 אשר יעשה לעמו. ונקמת אויביו משתה שמרים משתה שמנים21, ועל מה נשמו אמונים, ומה הגיע אליהם לשפוך חמת תנינים22 תחת רוח חן ותחנונים23, ולחם אונים24 תחת כנף רננים25 לסלף דברי הנביאים, ששפתותיהם שושנים26, ולהשלכים אחרי גום27 באמרם שבא יומם ועבר ענינם וקיצם, ועלה כולו קמשונים28. אין זה כי אם שבאנשים האלה פסו אמונים29 והצרעת זרחה במצחם30, ויתערבו בגוים31 בבני יונים וילמדו ממעשיהם32 ולעשות כוונים כוזבים בכתובים ובעו מצפונים שמא יאמרו הלא רבי הלל חכם גדול היה וחסון הוא כאלונים33, והיו דבריו זה כמה שנים אין משיח להם לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה34, האוכלים למעדנים35 יסכר פי דוברי שקר36, אין להם לתלות באילן גדול כזה, כי יש בדבריו חכמה ודעת37 פרדס רימונים38, כוונות נכבדות מזהב ורב פנינים39, שלא בא רבי הלל חלילה להכחיש הגאולה העתידה, כפושעי הגוים מואבים ועמונים כי אם לומר שלא יבוא משיח בזכות ישראל ומכח תשובתו. ולכן אמר: "אין להם משיח לישראל" (סנהדרין צט, ע"א), ולא אמר אין בן דוד בא כמנהגם. וישארו אם כן הייעודים כולם על הגאולה העתידה בשם יתברך בעתה יחישנה40, נתונים נתונים41.

ורב יוסף האשימו42, לפי שהיה מחליש כח התשובה והוכיח מדברי זכריה (זכריה ט, ט), שאמר: "הנה מלכך יבא לך" – שיבא בזכות ישראל, וכמו שאמר שם: "שובו לבצרון אסירי התקוה" (שם שם, יב), וכל זה לתת שפה לנאמנים43. ואולי כיוון באותו מאמר, שבזמן הגאולה העתידה בשבת ישראל על אדמתם, לא יהיה להם מלך משוח בשמן והיתה ליי' המלוכה44 הנותן לאין רוזנים ושנבואת ישעיהו בפרשת "ויצא חוטר" (ישעיה יא, א) כבר נתקיימה ואכלוה בימי חזקיהו לא שיכחיש גאולת ישראל ונקמת האויבים, ושאר הייעודים הטובים, כדברי הנביאים וטעם זקנים45. ורב יוסף הכריח שימלוך מלך המשיח מדברי זכריה, שהיה אחרי מות חזקיהו שנים ושנים.

וכבר ביארתי במאמר 'ישועות משיחו'46 אשר יעדתי לבאר מאמרי חכמינו זכרונם לברכה במשיח ובגאולה פורש זה המאמר וחמודותיו הגליונים והסדינים47, על כן אמרתי חלילה חלילה לחכמי התלמוד משלוח מדנים48 תלונות בני ישראל49, אשר המה מלינים הבוז לגאיונים50 אלה שאחרונים שהיו לעמנו סרבנים וסלונים51, ויחליפו את משכורתם וגמולם אשר קנו לגאולתם עשרת מונים52 יען וביען53 כלל עמים, עם היותם רבבה כצמח השדה54, המונים המונים55 וגובה להם, ויראה להם כגובה ארזים56 והרים גבנונים57. ואם כל טובה והצלחתם, שיושבים על אדמתם דשנים ורעננים58, הנה כי ידברו אלינו תועבות גדולות59, והביאו בכליותינו חצים שנונים60, טענות כוזבות ומילים מכבידים, וילדי זנונים61 לא ירעו ולא ישחיתו62 דבריהם אלינו, ובכל עת יהיו בגדינו לבנים63. כי זה יאמר ליי' אני יתן אל לבו64 כי הם נחשים צפעונים65, לשונם חרב חדה66 וראש פתנים67, אין בפימו נכונה קרבם68, בתימו לעולם69, בית הבר, מחסה לשפנים70.

ומי יאמין לשמועתם והיא שנאה תעורר מדנים71, אבל שלומי אמוני ישראל72 זרע קדש73, נטע נעמנים74 חכמים וזקנים גם שב גם ישיש75. ואם בגבורות שמונים76, כי יצא אש77 מדבריהם ומספריהם הלא ימס לב העם78 ותאכל בקצה המחנה79, ונתון להם זרעונים80 זרע רע לזרוע אפיקורוסות בלבם לפני לפנים81, לאמר משיח אלהי יעקב82 חמק עבר83 מה אנחנו יושבים פה ולא נבא עוד בעיר יי'84 ובית מקדשו שער הפנים85. כי הנה בלכת החיות המתחכמות האלה בדעות לעומתם ילכו אופנים86. ואמנם מה יהא דינו של כל אחד מהאנשים, ובמה יתחטא על חלומותיו87 ועל דבריו הלא לאלהים פתרונים88, כי הם החטיאו את הרבים ואשר באו מתוך דבריהם באש ובמים הזדונים89, ויתנו אנשי אמונה90 בני ציון91 היקרים, מינים ובלתי מאמינים כארחות דדנים92 כמשפט הצידונים93.

מחבלים כרמים94, היו האנשים האלה95 על ההרים הרמים96, על הרי בשמים,97 כרם יי' צבאות98 בית ישראל99, אשר מצא את האימים1 באורך הימים2. ואיש יהודה נטע שעשועיו3 העם נכלמים4, זאת נחמתם בעניים ואורך גלותם, תקוות גאולתם, ומאמר האל תמים ארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים5. ועתה כי יראו חכמים הסבו את לבם אחורנית, חבלו תקוותם ותוחלתם, חבלים נפלו להם בנעימים6, חבליהם תשלחנה7 ידיהם על תורת האלהים8 וייעודיה, ויורו בהם פירושים נשחתים ופנים נזעמים9 חבלי נביאים, כי חבלו וזייפו כוונות ייעודיהם הגדולים והעצומים, כחשו ביום נקם שנת שלומים10, אשר הוגה יי'11 תוכחות בלאומים12 לאחרית הימים13. אבל פרשו רשת משטח חרמים14, בפינת תחיית המתים גבורת גשמים15 וחזור נשמות לימי עלומים, שאנחנו ישני אדמת עפר16 היינו כחולמים17. ועם היות אמת הדבר, גלוי לכל העמים18 שבחוהו כל האומים19 ועובדי צלמים. הלא אלה חכמינו הנכבדים, פירשוהו משל על בני הגלות הנחשבים כמתים ושמלתם מגוללה בדמים20, ואמרו שהתחייה היתה גאולתם, שחן וכבוד יתן יי' לא ימנע טוב להולכים בתמים21. ועם זה אמרו לא כחדו, שאותה גאולה שכינו הנביאים בשם התחייה היתה פקידת בית שני, ששמם יהלוך עליו אימים. ובדרך הזה שרפו כל מועדי אל בארץ22 עם גחלי רתמים23, את החסד ואת הרחמים24, הגאולה והתחייה תשועת עולמים25. ויהיו שניהם ערומים26, בעלי מומים ועדים זוממים, כהבלי הגוים מגשימים27, שמעו זאת כל העמים28, החכמים האלה בעינם המה אשורים ולטושים ולאומים29 חורשי און30, ומחשבות ערומים31 שקופים אטומים32, וזורעי עמל יקצרוהו33 אלומים אלומים34 לא שמעו בקול יי'35 ולא האמינו בנפלאותיו, האורים והתומים מהרסינו ומחריבינו ממנו היו, ועליו חרפה שברה נפשי אנושה ואקוה לנוד ואין למנחמים36 ואיננו.

על כן, על האגרת הזאת דברתי אל לבי אני יצחק בן השר אדון יהודה אברבנאל זכר צדיק לברכה, ואמרתי עת לעשות לה'37 מנחה וזבח שלמים, ועל דבר כבוד שמו38, לבי לבי שא נא כליך וצודה לי ציד39, בשר שגיא40, אלים מאדמים41 או כמו בן ראמים42, קח לך סמים43 מרוקחים ועשה לי מטעמים44 – פירושים יפים אמתיים, חכם ממתקים וכולם מחמדים45 בביאור נבואות העתיד, באופן שלא יוכלו החרטומים מלכי הארץ46, וכל לאומים ומפרשי עמנו המשקרים, הוי חכמים לדבר עוד על דברי הנביאים כזבים תשביח שאון ימים, שאון גליהם והמון לאומים47.

ואחרי אשר חננך האלהים48, דעת לב שומע49 בלימודים, מנעך מבוא בדמים50 מחשבות דקות ושדופות קדים51, והבדליך מן התועים52 חובר חבר53 קוסם קסמים54, החזק מגן וצנה55 וקומה, בעזרת יי' כגבורים עד אשר ישימו יד לפה56 המתפקרים יהיו כולם כלבים אלמים57. אז אמרתי, הנה באתי במגלת ספר58 ולחפש אמתחות הנבואות, בגדול אחל מקרני ראמים59, משה איש האלהים60 הוא מיומים61 ובלעם שולח ברגליו להיותו יודע דעת עליון62, אף כי היה איש בליעל63 ואיש דמים64. ואחריהם כל שאר הנביאים שנבאו על הגלות מקדם שנות עולמים65. ואבחר מהם הייעודים המורים בהכרח על הגאולה העתידה, ושבתי בבית ה' לאורך ימים66, שאין דרך לפרשם בדרך רוחני על עניני הנפש בלבד67 כאשר רגשו גוים ולאומים68. ולא גם כן על ימי חזקיהו ובבית שני כדברי המשחיתים69, שנתנו את הכסף באבנים ואת הארזים כשקמים70.

ואפרש הנבואות ההמה כאשר עם לבבי71, כי ראיתי בדברי המפרשים להם ספקות ודחקים מפורסמים, ולא אכריח פירושם מדברי חכמינו זכרונם לברכה ודרשותיהם כי אם מפשוטי הכתובים, כפי השכל הישר כדרך המתווכחים אשכילה בדרך תמים72. וכבר עשיתי גם כן על ספר דניאל ומראותיו, מאמר73 בפני עצמו מה יפו פעמיו74 ודבריו הנעימים.

ואזכור הנביאים בשם מבשרים, כי כולם יחדיו ירננו תהילות יי'75, יבשרו בהסכמה רבה והיו תואמים. והיה כל מבקש יי'76 מחכה לתשועתו יבא אל הספר הזה, אז יבין יראת יי'77 ודעת קדושים, יפר עצת גוים יניא מחשבות עמים78.

ויען וביען79 המאמר הזה צופה, נתתיו לבית ישראל80 וקורא בראש ההרים81, לכן קראתיו משמיע ישועה, כי הוא ישמיע תשועת ה'82 ובנין ביתו אשר יעשה במקדשו, ויבן כמו רמים83. אך שתים84 ראיתי להודיעך פה אמת היא, שכבר באו לנביא אחר נבואות רבות על הגאולה ויחדיו יהיו תמים85. כי כן ראה ישעיהו מפלת בבל וירמיהו חורבן מצרים פעמים הרבה, והיה זה לחוזק אימות הנבואה ונדיבות הנותן יתברך בהודיעו חסדיו שיתן אותם לרחמים86. ולכן אין סתירה ביניהם בעצם הדבר, כי כולם נתנו מרועה אחד87, והם אחים לא יפרדו, מבטן אחד יצאו88 והנה תאומים89. והשנית, שבדברי הנביאים פעם יהיה הדיבור לנכח90 ופעם לנסתר. כי כן היה דרך המדברים מימים קדומים, פעם ידברו על ישראל בלשון יחיד להיותו כלל, ופעם בלשון רבים בבחינת הפרטים. ואין בדיבור הזה חולשה אין לו דמים91. פעם יכנה ישראל בלשון זכר – כנגד העם, ופעם בלשון נקבה – כנגד האומה. ולכן נקראו אלמנות ויתומים, וכמו שאעיד במקומות.

והנה אקצר פה בביאורי הנבואות האלה וארחיב המאמר בהם בפירושי לנביאים, ובקצתם אעשה שמה התחלות הנבואות זולת מה שאעשה פה, כפי צורך המקומות. וכדי לעשות שם הדברים שלמים, כי אין הכונה פה כי אם לתת בפי המעיינים שיר חדש92 ואמרי יושר להשיב את האפיקורוס93, וכל רבים עמים ואל אלהים אשים דברתי94, אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים95, הפלא חסדך מושיע חוסים ממתקוממים96. ואמנם מה היום מימים להשמיע ישועה בקול גדול97 – קול רעמים, הלא הוא בעבור שהאמנתי שבאו ימי השלום באו ימי הפקודה98, כי יודע יי' ימי תמימים99.

וכרמינו סמדר תשועת יי'1 וגאולת עמו, כרם חמר ענו לה2 לא בא יומה חדשה, ומועדה לא תמיש מעשות פרי לא הבשילו אשכולותיה, עוד תשוב תהיה כענף עץ עבות3 פרי עץ הדר4, גפן בוקק ישראל5 היה בגלותו, ויהי לגפן סוררת מגפן סדום ומשדמות עמורה6. על כן פרצו גדריה יכרסמנה חזיר מיער7 הוא עשו אבי אדום8, וישיתה בתה וארוה כל עוברי דרך9, מואב והגרים עם אהלי קדר10, הגפן הובישה11, כי אין יבול בגפנים אין ענבים בגפן יונקתו תיבש שלהבת12, כיבוש קצירה ובנפול עלה מגפן13, לפני כל חציר ייבש14 גפני לשמה15. וכל עץ רענן16 יבש היה כעץ וקוץ ודרדר17 לא אומללה הגפן, וכל עץ יבש לא תכבה18. ואף כי ספו תמו19 ענפיה סורי הגפן נכריה20 לא מפני זה מתחת שרשיו ייבשו21. הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה22 הגפן תחת פריה. ועץ השדה פריו יתן23 בעתו, עוד ינובון בשיבה24, קדש הלולים ליי'25 איש לא נעדר26, בעתה יחישנה27 יראה ויפקוד גפן זאת מריח מים תפריח28, וממי הברכה העליונה פרוח תפרח29 כפתוריה, ופרחיה ממנה יהיו כאשכולות הגפן בחצרות אלהינו יפריחו30, יציץ ופרח ישראל31 על רצפת בהט ושש ודר32, ואמר ביום ההוא33 אודך יי' כי אנפת בי34, השימות את גפני ותאנתי ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח35 והולידה והצמיחה ואוהביה יאכל פריה36, והיה פריה למאכל ועלהו לתרועה37.

מי כמוכה באלים יי' מי כמוכה נאדר38, שם תצמיח קרן לדוד39 צמח שמו40, ומתחתיו יצמח על גפן פוריה41 יפרח כשושנה42, ויוצא פרח ויצץ ציץ43 כציץ השדה כן יציץ44, יהיה צמח יי' לצבי ולכבוד45 וכסאו כשמש נגדו עליון למלכי ארץ46, כי כן נשבע לדוד באמונתו נדר. ואני המדבר באתי במשעול הכרמים47 זה ימים, בינותי בספרים לראות הפרחה הגפן48, וראיתי דברי הנביאים פה אחד יעידון, שאיש מלחמה49 שמו נטע כרם ולא חללו,50 ילך וישוב לביתו ומיטב כרמו ישלם51, אף כי בגלותינו זה חשך השמש בצאתו וירח52 קדר. ועוד ראיתי שצץ המטה וקם שבט מישראל53, ועת הזמיר הגיע54. והנה הגפן לפני והיא כפורחת, ואמרתי אכן קרובה ישועתנו לבא, ותפרח כחבצלת בטרם תצמחנה חדשות אשמיע אתכם55. וגם כי מצאונו צרות רבות ורעות56, חבלי משיח הם עת צרה ליעקב וממנה יושע57. והיתה ליי' המלוכה58, מלכותיה מלכות עולם ושולטניה עם דר ודר59.

מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון (ישעיה נב, ז-ח).

וזה זכרון המבשרים במספר שמות וזכרון הנבואות, שכל אחד מהם נבא על הגאולה העתידה ותשועת יי'60.

המבשר הראשון משמיע ישועה, הוא בלעם בן בעור בנבואה אחרונה מנבואותיו. תחילתה "נאם בלעם בנו בעור" וגו', "נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" וגו', עד "וגם הוא עדי אובד" (במדבר כד, ג- כד).

המבשר השני משמיע ישועה הוא משה רבינו עליו השלום. ויש בתורתו ארבע נבואות על זה, וכולם באו בספר אלה הדברים – משנה התורה "אשר דבר משה אל כל ישראל" (דברים א, א), והם אלו:

הנבואה הא' – בפרשת עקב. תחילתה "למען ירבו ימיכם" וגו', עד "כימי השמים על הארץ" (דברים יא, כא).

הנבואה הב' – בפרשת שופטים. תחילתה "ואם ירחיב יי' אליהך את גבולך" וגו', עד "השלש האלה" (דברים יט, ח-ט).

הנבואה הג' – בפרשת נצבים. תחילתה "והיה כי יבאו עליך כל הדברים" וגו', עד "כי המצוה הזאת" (דברים ל, א-יא).

הנבואה הד' – בפרשת האזינו. תחילתה "הלא הוא כמוס עמדי" וגו', עד סוף השירה (דברים לב, לד-נב).

המבשר השלישי משמיע ישועה הוא ישעיהו בן אמוץ. ויש בדבריו ט"ו נבואות היותר מוכרחות ומפורשות שבספרו, והם אלו:

הנבואה הא' – תחילתה "והיה באחרית הימים נכון יהיה" וגו', עד "בית יעקב לכו ונלכה" וגו' (ישעיה ב, ב-ה).

הנבואה הב' – תחילתה "האדון יי' צבאות מסעף פארה" וגו' (ישעיה י, לג), עד "משא בבל אשר חזה" (שם יג, א).

הנבואה הג' – תחילתה "הוי ארץ צלצל כנפים" וגו' (ישעיה יח, א), עד "משא מצרים הנה יי' רוכב" (שם יט, א).

הנבואה הד' – תחילתה "משא מצרים הנה יי' רוכב על העב קל" (שם), עד "בשנת בא תרתן אשדודה" (שם כ, א).

הנבואה הה' – תחילתה "הנה ה' בוקק הארץ ובולקה" וגו' (ישעיה כד, א), עד "אורח לצדיק מישרים" (שם כו, ז).

הנבואה הו' – תחילתה "ארח לצדיק מישרים" וגומר (ישעיה כו, ז), עד "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" (שם כח, א).

הנבואה הז' – תחילתה "קרבו גוים לשמוע" וגו' (ישעיה לד, א), עד "ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו" (שם לו, א).

הנבואה הח' – תחילתה "נחמו נחמו עמי" וגו' (ישעיה מ, א), עד "העניים והאביונים מבקשים מים ואין" (שם מא, יז).

הנבואה הט' – תחילתה "כה אמר ה' לבזה נפש למתעב גוי" וגו' (ישעיה מט, ז) , עד "אי זה ספר כריתות אמכם" (שם נ, א).

הנבואה הי' – תחילתה "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה'" וגו' (ישעיה נא, א), עד "הנה ישכיל עבדי" (שם נב, יג)

הנבואה הי"א – תחילתה "רני עקרה לא ילדה" וגו' (ישעיה נד, א), עד "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (שם נו, א).

הנבואה הי"ב – תחילתה "קומי אורי כי בא אורך" וגו' (ישעיה ס, א), עד "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" (שם סא, י).

הנבואה הי"ג – תחילתה "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי" וגו' (ישעיה סא, י), עד "חסדי ה' אזכיר תהלות ה'" (שם סג, ז)

הנבואה הי"ד – תחילתה "כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול" וגו' (ישעיה סה, ח), עד "השמים כסאי" (שם סו, א).

הנבואה הט"ו – תחילתה "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי" וגו' (שם), עד סוף הספר.

המבשר הד' משמיע ישועה הוא ירמיהו בן חלקיהו. ויש בספרו ו' נבואות היותר מבוארות ומפורשות על זה שראיתי בדבריו והם אלו:

הנבואה הא' – תחילתה "שובו בנים שובבים נאם יי'" וגו' (ירמיה ג, יד), עד "כי כה אמר ה' לאיש יהודה" (שם ד, ג).

הנבואה הב' – תחילתה "הוי רועים מאבדים ומפיצים" וגו' (ירמיה כג, א), עד "לנביאים נשבר לבי" (שם כג, ט).

הנבואה הג' – תחילתה "כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך" וגו' (ירמיה ל, ב), עד "מצא חן במדבר" (שם לא, א).

הנבואה הד' – תחילתה "מצא חן במדבר" (ירמיה לא, א), עד "אשר היה אל ירמיהו... בשנה העשירית לצדקיהו" (שם לב, א).

הנבואה הה' – תחילתה "ועתה לכן כה אמר יי' אלהי ישראל לעיר הזאת" וגו' (ירמיה לב, לו), עד "כאשר הבאתי אל העם הזה" (שם שם, מב).

הנבואה הו' – תחילתה "ויהי דבר יי' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור" וגו' (ירמיה לג, א), עד "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יי' אל נבוכדראצר מלך בבל" (שם לד, א).

המבשר הה' משמיע ישועה הוא יחזקאל בן בוזי. ויש בספרו י' נבואות היותר מבוארות ומפורשות על זה שראיתי בדבריו, והם אלו:

הנבואה הא' – תחילתה "בן אדם אחיך אחיך אנשי גאולתך" וגו' (יחזקאל יא, טו), עד "ואדבר אל הגולה את כל דברי" (שם שם, כה).

הנבואה הב' – תחילתה "והעולה על רוחכם" וגו' (יחזאל כ, לב), עד "בן אדם שים פניך דרך תמנה" (שם כא, ב).

הנבואה הג' – תחילתה "בן אדם נהה על המון מצרים" וגו' (יחזקאל לב, יח), עד "בן אדם דבר אל בני עמך" (שם לג, ב).

הנבואה הד' – תחילתה "הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים" וגו' (יחזקאל לד, יא), עד "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם" (שם לו, יז).

הנבואה הה' – תחילתה "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם" וגו' (שם), עד "היתה עלי יד יי'" (יחזקאל לז, א).

הנבואה הו' – תחילתה "היתה עלי יד יי'" וגו' (יחזקאל לז, א), עד "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו" (שם לז, טז).

הנבואה הז' – תחילתה "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד" וגו' (שם), עד "בן אדם שים פניך אל גוג" (יחזקאל לח, ב).

הנבואה הח' – תחילתה "בן אדם שים פניך אל גוג "וגו' (שם), עד "בעשרים וחמש שנה לגלותנו" (יחזקאל מ, א).

הנבואה הט' – תחילתה "ובהפלכם את הארץ בנחלה" וגו' (שם מה, א), עד "כי יתן הנשיא מתנה" (יחזקאל מו, טז).

הנבואה הי' – תחילתה "כה אמר יי' אלהים גה גבול אשר תתנחלו" וגו' (שם מז, יג), עד סוף הספר.

המבשר הששי משמיע ישועה הוא הושע בן בארי בנבואה הראשונה מספרו. תחילתה תחלת דבר יי' בהושע וגו' (הושע א, ב), עד "שמעו דבר יי' בית ישראל" (שם ד, א).

המבשר השביעי משמיע ישועה הוא יואל בן פתואל בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו' (יואל ג, א), עד סוף הספר.

המבשר השמיני משמיע ישועה הוא עמוס בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל" וגו' (עמוס ט, ז), עד סוף הספר.

המבשר התשיעי משמיע ישועה הוא עובדיה בנבואה כולה שהיא אחד, ומדובקת. ושם פירשתי ענין כל הנבואות שנבאו שאר הנביאים על אדום.

המבשר העשירי הוא מיכה המורשתי. ויש בספרו שתי נבואות לעתיד היותר מבוארות ומפורשות שראיתי בדבריו, והן אלו:

הנבואה הא' – תחילתה "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יי'" וגו' (מיכה ד, א), עד "שמעו נא את אשר יי' אומר" (שם ו, א).

הנבואה הב' – תחילתה "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" וגו' (מיכה ז, ח), עד סוף הספר.

המבשר הי"א משמיע ישועה הוא חבקוק. ולהיות נבואותו מקושרת פירשתיה כולה מתחילת הספר ועד סופו.

המבשר הי"ב משמיע ישועה הוא צפניה בן כושי בן גדליה בן מריה בן חלקיה בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד" וגו', עד סוף הספר.

המבשר הי"ג משמיע ישועה הוא חגי. ויש בספרו לעתיד נבואה אחת, תחילתה "בשביעי בעשרים ואחד61 לחודש היה דבר יי'" וגו' (חגי ב, א), עד "בעשרים וארבעה62 לתשיעי" (שם שם, יח).

המבשר הי"ד הוא זכריה בן בכריה בן עדוא. ויש בספרו לעתיד לבא ד' נבואות, שהן מוכרחות ומפורשות בענינם, לא ראיתי כהנה בכל תרי עשר נביאים והם אלו:

הנבואה הא' – תחילתה "ראיתי הלילה והנה איש רוכב" וגו' (זכריה א, ח), עד "ויראני את יהושע הכהן הגדול" (שם ג, א).

הנבואה הב' – תחילתה ויהי בשנת שתים63 לדריוש וגו' (זכריה א, א), עד "ארעה64 את צאן ההרגה" (שם יא, ז).

הנבואה הג' – תחילתה "משא דבר ה'65 על ישראל" וגו' (זכריה ט, א), עד "הנה יום בא ליי' וחולק שללך" (שם יש, א).

הנבואה הד' – תחילתה "הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך" וגו' (שם), עד סוף הספר.

המבשר הטו' משמיע ישועה הוא מלאכי בנבואה האחרונה מספרו. תחילתה "הוגעתם יי' בדבריכם ואמרתם במה הוגענוך"וגו' (מלאכי ב, יז), עד סוף הספר.

המבשר הטז' משמיע ישועה הוא דוד המלך עליו השלום בספר תהלים, ומלבד המזמורים שבאו בו בדרך תרעומת ותלונת על הגלות, או בדרך תפילה על הגאולה ועל מלך המשיח, הנה עוד ראיתי בספרו יב' מזמורים מיעדים הגאולה העתידה, והם אלו:

המזמור הראשון מאלה הוא מזמור מ"ב "למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג" וגו'.

המזמור הב' מאלה הוא מ"ג "שפטני אלהים" והוא גם כן לבני קרח.

המזמור הג' מאלה הוא מ"ו "למנצח לבני קרח על עלמות".

המזמור הד' מאלה הוא מ"ז "למנצח לבני קרח מזמור כל העמים" וגו'.

המזמור הה' מאלה הוא ע"ה "לאסף הודינו לך אלהים" וגו'.

המזמור הו' מאלה הוא ע"ו "לאסף נודע ביהודה אלהים וגו'.

המזמור הז' מאלה הוא פ' "לאסף רועה ישראל האזינה" וגו'.

המזמור הח' מאלה הוא פ"ה "לבני קרח רצית יי' ארצך" וגו'.

המזמור הט' מאלה הוא קי"ז "הללו את יי' כל גוים" וגו'.

המזמור הי' מאלה הוא קי"ח "הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו" וגו'.

המזמור הי"א מאלה הוא קכ"ו "בשוב יי' את שיבת ציון" וגו'.

המזמור הי"ב מאלה הוא קכ"ט "רבת צררוני מנעורי" וגו'.

המבשר הי"ז משמיע ישועה יותר מכל המבשרים הוא דניאל. וכבר באו בספרו חמש מראות מבארות וגלויות בדבר הזה, והן אלו:

המראה הראשונה מהצלם שראה נבוכדנצר בחלומו. תחליתה "ואלו צלם חד שגיא" וגו' (דניאל ב, לא), ועד "באדין מלכא נבוכדנצר" (שם שם, מו).

המראה הב' מהחיות שראה דניאל. תחילתה "בשנת חדה66 לבלשצר" וגו' (דניאל ז, א), עד "ומלתא בלבי נטרת" (שם שם, כח).

המראה הג' – תחליתה בשנת שלש למלכות67 בלאשצר המלך חזון נראה אלי דניאל" וגו' (דניאל ח, א), עד "ואשתומם על המראה ואין מבין" (שם שם, כז).

המראה הד' – תחילתה "שבועים שבעים נחתך על עמך" וגו' (דניאל ט, כד), עד "כלה ונחרצה תתך על שומם" (שם שם, כז)

המראה הה' – תחילתה "ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון" וגו' (דניאל יא, מ), עד סוף הספר.

הרי לנו על תשועת יי'68, וגאולת עמו י"ז מבשרים ומשמיעים ישועה וסימנם מבשר טוב משמיע ישועה, כי עולה במנינו לי"ז. והנה ט"ז המבשרים הראשונים מאלה יבא פירוש נבואתיהם על נכון, כפי הסברא הישרה בספר הזה, וזה האחרון עצמיו שהוא דניאל, כבר בא פירושו בספר 'מעיני הישועה' אשר עשיתי בביאור ספרו בשלמות גדול והרחבה מספקת.

והנני מתחיל במה שיעדתי בשם יי'69.

תוכן העניינים

משמיע ישועה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה