אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

שאלה

השמטה שייך לה' ציצית

בדין השואל טלית מצויצת מחבירו אם חייב לברך עליו וכן אם מותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך עליו

תשובה הנה בגמרא אמרו טלית שאולה כל ל' יום פטורה מציצית וכ' התו' בשם ר"ת דה"ה בשואל טלית מצויצת ג"כ אין לברך כיון דפטור וכתב עוד דאף לדעת ר"ת שפסק דנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא אף על פי שהוא רשות אין לדמות לזה כיון דהטלית פטורה לכ"ע וקצת פוסקים כתבו דרשאי לברך עליה דלא כשיטת ר"ת והרא"ש ז"ל בחולין כ' ול"נ דהא דא' טלית שאולה פטורה היינו משום דאנן סהדי כיון שהשאילה לו לברך עליה נותנה לו במתנה ע"מ להחזיר והביא ראיה מהא דהשואל חלוק לבית האבל דמותר לקרוע דכיון שהודיעו שהולך לבית האבל אדעתא דהכי אקני ליה שיוכל לקרוע וסיים עוד והעולם נהגו להתעטף טליתו של חבירו אפי' בלא ידיעה ומברך וסמכו ע"ז דניחא ליה לאינש כו' וכן סתם הטור להתיר בשניהם וכן המחבר ז"ל והאחרונים ז"ל חלקו על המחבר במה שהתיר להתעטף בטלית שאינו שלו שלא מדעת דבשלמא בשואל מדעת י"ל כסברת הרא"ש דאדעתא דהכי השאילו ובמתנה על מנת להחזיר אבל בשלא מדעת ודאי אסור לקחתו וכ"ש דלא הוי מתנה ובאמת הוא תמו' מאוד איך נעשה קנין שלא מדעת הא גבי קדושין אפי' לסברת הרא"ש ז"ל שכ' ג"כ במס' קדושין להתיר לקדש בטבעת שאולה ע"פ סברא זו דכיון שנותן לו לקדש מסתמא כוונתו באופן שיועיל ועכ"פ יהיה במתנה ע"מ להחזיר כמ"ש הרא"ש ז"ל באורך פ"ק דקדושין ואפ"ה לא עלתה על דעתו להקל לקדש בטבעת שאולה שלא מדעת והוא פשוט ומדוע נתיר כאן ליקח שלא מדעת. לו יהא דניחא לי' לאינש ליעבד מצוה בממונו אבל להקנות לו במתנה מנין לנו ומ"ש המג"א דהטעם משום דנשים מברכות כו' אין נראה שתהא זו כוונת המחבר וגם גבי ייאוש קיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אע"ג דידעינן אי אתידע ליה הוי ניחא ליה אפ"ה לא אמרינן איגלי מילתא למפרע וכן מבואר שם בפ"ב דב"מ גבי עובדא דמרי בר איסק ובכולה סוגיא דייאוש שלא מדעת והאיך נעשה כאן בציצית קנין שלא מדעת אי נימא דמה"ת פטור אף בשואל טלית מצוייצת גם בט"ז הק' על ד' המחבר והאריך לדקדק בסברת הרא"ש ז"ל ולחלק בחילוקים דקים ועיקר סברת הרא"ש ז"ל אף גבי קדושין צ"ע רב והרבה אחרונים חולקים עליו גם שם ויש ראיה לסברתם מסוגיא דגיטין פ"ב גבי אשה לא ידעה לאקנויי כתבנוהו באורך בחלק א"ע:

אבל אחר העיון נ' ברור דעת הרא"ש ז"ל לפי המסקנא דמטעם אחר אתו עלה לחיובי לברך לא מטעם שתהא מתנה ע"מ להחזיר אלא דמעיקר דינא לא פטרינן השואל טלית רק שאינו חייב להטיל בה ציצית משום דכתיב בקרא גדילים תעשה כו' כסותך אבל השואל טלית מצוייצת כהלכתה שציינו הבעלים הרי כל אדם המתעטף בה יכול לברך עלי' כיון שטלית זו נעשית כמצותה וכל מה שכ' הרא"ש ז"ל בתחלה מטעם מתנה ע"מ להחזיר היינו מקמי דאסיק המנהג שנהגו להתעטף בטליתו של חבירו אפילו בלא ידיעה וס"ד דלא שרינן רק בידיעתו ומשום טעמא דמתנה ע"מ להחזיר אבל לבתר דאסיק ממנהגא שנהגו להתעטף אף בלא ידיעה הא ודאי לא ס"ד דהרא"ש ז"ל לעשותו כמתנה ע"מ להחזיר שלא מדעת וכמש"ל ואין שום הו"א לומר כך לא בקדושין ולא בשום דבר רק הטעם שמברכין הוא מטעמא דכתיבנא כיון שהטלית נעשית כהלכתה בציוץ ע"י בעליה יכול כל אדם לברך עלי' אך שלא תהיה מצוה הבאה בעבירה וע"ז מהני הך סברא דניחא לי' לאינש אבל לא לענין לעשותו מתנה שלא מדעת וראי' ברורה לזה מדבריו ז"ל בהל' קטני' שהביא מחלוקת לענין כסות המיוחד ליום אם לובשו בלילה אם יכול לברך עליו או לא וכתב שנוהגין באשכנז מטעם זה להתעטף באשמורת בטלית שאינו שלו שתפטר מציצי' שלא לכנס במחלוקת בס' ברכה וכ' הרא"ש ז"ל שטועי' המה בזה וכיון שמתעטפים בטלית מצוייצת חייב לברך ולא פטרינן טלית שאולה רק שאינה מצוייצת ואי נימא דאף למסקנתו עיקר הטעם משום מתנה ע"מ להחזיר ואף שלא מדעת כדי שיוכל לברך א"כ למה שוינהו לבני אשכנז טועים אדרבה כהוגן עשאו דעיקר כוונתם הוא כדי שלא ליכנס לס' ברכה א"כ אין כוונתם רק ליפטר מס' ברכה ואין מכוונים כלל לקנות במתנה ע"מ להחזיר וגם המשאיל אין מכוין להקנותם כלל והוי שאולה לגמרי ופטור לכ"ע לפי האי טעמא דמתנה עמ"ל דהא לא ניחא להו במתנה זו ליכנס בס' ברכה א"ו דעיקר טעמו של הרא"ש ז"ל לפי דעת זו דכל שמתעטף בטלית מצוייצת אף שהיא שאולה לגמרי חייב לברך עלי' ועפ"ז יפה הק' על מנהגם וזו ראיה מוכרחת בכונת הרא"ש ז"ל וע"כ דגם דבריו ז"ל בחולין כך הם עולין לפי המסקנא וכן כפל דבריו בה' קטנות וסתם כמה פעמים דבלובש טלית שאולה מצוייצת תיכף חייב לברך ואף בשלא מדעת כל שמקפל אותה כמו שהניחה דאל"כ יש לחוש לו מטעם גזלה כיון שיש פסידא או קפידא והוי מצוה הבאה בעבירה ועפ"ז סובבים הולכי' כל ד' הפוסקים המתירים לברך אף שלא מדעת ומיושבים כל דברי הטור והמחב' וסרו השגות האחרונים ז"ל:

וראיה ברורה לכל זה עוד שהרא"ש ז"ל בה' קטנות הביא כן בשם בעה"ע שפסק דיכול לברך על טלית שאולה מצוייצת ואלו גבי קדושין כ' הרא"ש ז"ל בשמו דהמקדש בטבעת שאולה איכא דמדמה לה למתנה עמ"ל ואיכא דמדמ' לה לשאלה כו' ומספיקא לא עבדינן עובדא הרי דמחמיר בקדושין ומספקא ליה במקדש בטבעת שאולה וגבי ציצית החליט בפשיטות דיכול לברך אלא ודאי כמו שכתב' דכאן אף שהיא שאולה באמת יכול לברך עלי' ולא מטעמא דמתנה עמ"ל אלא משום דהוא חייב מעיקר הדין כיון שהיא מצוייצת כהלכתה:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה