משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קנח שאלה
ב' שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביו"ט אם מותר להוליך כ"א חלקו לביתו:
תשובה הנה האשר"י תמה על הרי"ף שפסק כרב דבהמה אסורה הא רב שתיק לרב כהנא ור"א בגמ' דביצה עיי"ש באשר"י שהאריך לסתור דבריו ונוטה לדעת שמואל דגם בהמה מותרת ולענ"ד נראה ליישב ד' הרי"ף ופסקי' דהנה התוס' כתבו בד"ה איסור מוקצה לא חששו דפי' רש"י אינו מובן ופי' הם דאיסור מוקצה הוא משום שגדל ונוסף שמנונית ביו"ט עיי"ש והנה נחזי אנן מ"ט דרב באמת דאיהו חושש לאיסור תחומין מטעם דינקי תחומין מהדדי הא עכ"פ ראוי האיסור דיניקה להתבטל בכל הבהמה אבל נ"ל לומר משום דרב לטעמי' דס' כר"י דמין במינו אינו בטל וא"כ לא בטל מעט איסור שינק בכל בהמה וזהו דוקא לרב דס"ל הכי אבל אנן הא סבירא לן מין במינו בטיל ע"כ צ"ל הטעם דבהמה אסורה משום דשיל"מ דלמחרת יהא מותר ולהכי לא בטיל וזה שייך שפיר רק בתחומין דקיי"ל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל אבל באיסור מוקצה לא שייך הך טעמא דהא צריך שיהא האיסור תחלה בעין ואח"כ נתערב כדאי' ביו"ד סי' ק"ב בהג"ה ובא"ח סי' ש"כ וכאן לא הי' האיסור בעין מעולם משא"כ בתחומין דכל חלק אוסר על חלק חבירו והוי שפיר בעין וניחא ג"כ לפי דברינו דלהכי שתיק רב לר"כ ור"א דאליבי' הקשו שפיר לאיסור תחומין חששו כו' וגם אפשר דר"כ ור"א ס"ל כהני אמוראי דדשיל"מ בדרבנן בטיל להכי הק' מ"ש כו' וס"ל דבהמה נמי מותרת אבל אנן הא פסקינן כרב אשי דאמר' דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל כדאי' במס' ביצה דף ד' ע"א.. לכן פסק הרי"ף שפיר דבהמה אסורה דהיינו כרב ולא מטעמי':
אמנם צ"ע בהא דפ' הש"ע והאחרונים בא"ח וביו"ד דדשיל"מ אם אין האיסור מתחלה בעין בטל ברוב דהמעיין ברש"י מנחות ס"ט ע"ב ד"ה והוסיפה משהו כו' ותוס' בפ' מרובה גבי הצנועין מניחין כו' מה שהק' דכל המתלקט אינו מועיל למה שגדל אח"כ כו' ובר"נ בנדרים נ"ח גבי שביעית אוסרת כ"ש במינה הנה מכולהו משמע דאף שלא הוכר האיסור הוי דשיל"מ ולא בטל ושמא יש לחלק בין דאורייתא לרבנן וע"ש ודו"ק וצ"ע לדינא: