משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קלט שאלה
אם עור הבתים צריך מדינא להיות שחורים ואם לאו פסול או לא:
תשובה הפוסקי' נחלקו אי הא דא' תפילין מרובעים שחורים הללמ"מ קאי גם אבתים או רק ארצועות ובש"ע סתם וכתב עור הבתים מצוה לעשותן שחורים מ' שאינו לעיכובא כמ"ש הבאה"ט ס"ק נ"ט ולענ"ד נלה"ר לדעת הסוברים דגם בתפילין עצמן הללמ"מ דאי' בירו' בהך מתניתין דהעושה תפלתו עגולה כו' ציפן זהב כו' אי' בירושלמי תפילין מרובעות שחורות הללמ"מ ומ' דיהיב טעמא לתרווייהו היינו לתפלתו עגולה ולציפן זהב משום דאי ציפן זהב אין שחורין וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים מהירושלמי וכן מ' לענ"ד בשבת דבעי למידק דרצועות בעינן מעור בהמה טהורה מהא דרצועו' שחורות הללמ"מ ואי הך דשחורות דווקא ברצועות מאי ראי' היא זו אע"כ דס"ד כיון דקפדינן ארצועות שיהיו שחורו' כעור הבתים ה"ה מדמו להדדי לענין בהמה טהורה ומשני דלא מוכח דנהי דגמירי רצועות אשחורו' אטהורות מי גמירי כו':
שוב ראיתי שהגר"א ז"ל כ"כ בשם המרדכי בשם ר"י ז"ל והביא ראיה זו דשבת וראית הירושל' לא הזכיר ורש"י ז"ל כ' אהך דציפן זהב מלמען תהיה תורת ה בפיך מן המותר בפיך מ' דמפרש לה שעשה הבתים מזהב ולא מעור וע"ז כתב דבעינן הכל שיהא מבהמה טהורה דאי כוונתו דאף שציפה על העור מזהב מיפסיל מה"ט א"כ גם צבע המשחיר היכי משכחת לה שיהא מבהמה טהורה הא יש בו קנקנתום ופיחם דברי' המשחירי' ואינן ממין בהמה טהורה אם לא שנחלק בין צבע שאין בו ממש כ"כ לחיפוי זהב שיש בו ממש וא"כ צריך לדקדק שלא להשחירן רק בצבע דק מאוד שלא יהיה בה ממש ולא ינטל בציפורן דאל"כ מיפסיל משום דרשא דלמען תהיה כמו בזהב ורוב העולם מקילין בזה עכשיו ומדקדקין לעשות השחרה עבה מאוד אשר היא נאה ומזהיר כמראה לטושה ואם נפרש כן ראוי למחות בידם אבל לד' הירושלמי דלא פסלינן רק משום שאין הזהב מראה שחור והללמ"מ שיהי' שחורה הא לא"ה שרי אף דמסתמא בציפוי זהב יש בו ממש קצת וא"כ אף בשחור אם יש בו ממש קצת שרי ולא מפקינן מלמען תהיה רק דבר האסור אבל לא דבר שאין ראוי לאכילה ועיקריה מידריש אעור הבתים והרצועות לכן יש להחמיר לעשות הבתים שחורות ודוק:
קמ
תשובה אשר נשלחה להרב הגדול המפורסם מ"מ דק"ק סלאנים ותורף השאלה מובן מהתשובה לזאת לא הצגתי' פה:
בדיק לן מר במ"ש המ"א בדין מי ששכח להפריש חלה בע"פ שחל להיות בשבת מלחם חמץ שאסר המ"א לאכול מאותן הלחמים בשבת כיון שאין סופו להפריש ממנו חלה נמצא אוכל טבל למפרע ולהפריש בשבת אסור אף שא"א בפ"א אפי' בטבל דח"ל מדרבנן. והביא מע"ל ד' הפמ"א שרצה להתיר בחלת ח"ל שעיקרו מדרבנן בנן ולא הוי תיקון גמור דומי' דכלים שנטמאו בולד הטומאה דמותר להטבילן ביו"ט משום שטומאתן מדרבנן לא מיחזי כמתקן. והשיג מעכ"ת על דבריו דהא גם חלת א"י בז"הז דרבנן כו' ואפ"ה אסור להפריש ביו"ט:
אמרתי לא אמנע לחוות דעתי ואען ואומר הנה בודאי לא נעלם דבר זה מעיני הרב פמ"א שגמ' ערוכה הוא בכמה מקומות דחלה מדבריהם אפי' בזמן בית שני וכ"ש בזה"ז ורק כוונת הפמ"א לחלק בין חלת א"י שעיקרו מד"ת לחלת ח"ל שאין לה עיקר מה"ת כלל והוי דומיא דולד הטומאה שהוא מדבריהם והרבה חילוקים מצינו בש"ס בין חלת א"י אף שהיא מדבריהם לחלת ח"ל והא גם בתרומה לדעת רוב הפוסקי' והרמב"ם מכללם הוי' תרומה בזה"ז דרבנן ואפ"ה חשבינן לה כד"ת ובכמה דוכתי בש"ס בפסחים פ' כ"ש דף ל"ה ע"ב ולא בטבל פשיטא ומשני בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב וכן במס' עירובין פרק בכל מערבין ובברכות גבי אכל טבל אין מזמנין כו' וביומא דף פ"ג בכולהו דחיק לאשכוחי טבל מדרבנן בעציץ שאינו נקוב ולא חשבינן לעיקר איסור תרומה בזה"ז דרבנן אף דקיי"ל הכי דינו לכל דבר כאיסור דאורייתא ומחמרינן בי' טובא וא"כ אין קו' כלל לד' הפמ"א:
איברא בכ"ז אין דינו מחוור כלל להתיר להפריש בשביל זה דאפילו בטבל שעיקרו מדרבנן מצינו מפורש שאסור להפריש בשבת ומבואר ביומא ד' הנ"ל גבי חולה מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא א' כו' אמר רבה היכא דאפשר בחולין כ"ע ל"פ דמתקנינן ויהבינן ליה ומק' פשיטא ומשני הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן הרי להדי' דאף בעציץ שאינו נקוב שעיקרו מדרבנן אסור לתקנו בשבת אם לא לחולה שיש בו סכנה ובברייתא מייתי שם לקמן דאפילו במעשר ירק שהוא איסור קל ולא מיחלף כלל בטבל דאורייתא וכפי' רש"י שם ואפ"ה אסור להפריש בשבת אם לא לחולה כו' ולא עוד אלא דס' ר' התם דבטבל ירק מאכילין אותו בטבלו ולא שרינן לי' לעשר הגם שאוכל טבלים והחמירו יותר בגזירה זו דאין מגביהין כו' וכן ראיה ברורה מהא דאין מעשרין את הדמאי בודאי חשיכה אף שהוא ס' דרבנן ואיסורו קל מאד מכל טבל דרבנן כדשרינן בעירובין ופסחים ובכמה דוכתי משום הואיל ואי בעי מפקיר כו' וגם לא גזרו על תערו' דמאי ואפ"ה אסור לתקנו:
ומ"ש לחלק בין שבת ליו"ט אין שורש לזה כלל ואדרבה עיקר איס' דאין מגביהין כו' ביו"ט מתניי' ואמרו כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת כו' וכן גבי מדומע שהוא מדבריהם לא שרינן להעלותו בא' ומאה רק ר"י דשרי בשבת פ' נוטלין כו' וא' בש"ס דאזיל בשיטת רשב"א דשרי ליתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולא קיי"ל כתרווייהו ובאמת בדין דאין מגביהין כו' מלבד טעם דמחזי כמתקן יש בזה עוד טעם דהוי בכלל אין מקדישין ואין מחרימין דדמיא למו"מ וכמבואר בש"ס פרק נוטלין דמק' על הך דאין מגביהין כו' פשיטא ומשני לא נצרכה אלא ליתנה לכהן בו ביום ואי עיקר הטעם משום מתקן לבד מאי מק' פשיטא הא לא נזכר טעם זה כלל לעיל והא דאין מקדישין מפרש הש"ס משום מו"מ וע"כ גם הא דאין מגביהין כו' ישנן בכלל גזירה זו להכי מק' פשיטא כו' וזה ברור לענ"ד ויש לפרש בסגנון זה גם הש"ס דביצה מי לא מודה שמואל כו' והיינו דאף דלא שייך בזה תיקון עכ"פ יש בזה איסור גזירת מו"מ דומיא דאין מקדישין כו' ואפשר דגם טעמייהו דרבנן דאסרי להעלות המדומע ג"כ מטעם זה דכיון שמעלהו וקורא לו שם הוא בכלל גזירה זו ואין להאריך וא"כ אין ראי' כלל מהא דכלים שנטמאו בולד הטומאה דמטבילין ולא הוי תיקון דהכא לאו משום תיקון לבד אתאן עלה רק מעיקר דינא דאין מקדישין ומשום גזירת מו"מ ואין לחלק כלל בין דאורייתא לדרבנן:
אך מה שיצא מעכ"ת לידון בדבר החדש לאמר דבחלת ח"ל כיון דקי"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש אינו טובל כלל ומותר לאכול בלי שום הפרשה אף שלא יפריש אח"כ כלל אין בזה שום איסור טבל רק שמצוה מדרבנן לקיים מצות הפרשה והיכא דלא אפשר לא אסרו באכילה דומי' דמתנות שאינן טובלין הנה זה דבר חדש באמת ולא נמצא כזאת ולענ"ד ברור הדבר דהגם דשרינן אוכל והולך ואח"כ מפריש היינו משום דכל דמפריש אח"כ הוא מתקן למפרע ויש ברירה בדרבנן בכה"ג ולכן כתבו התוספות שצריך לשייר יותר מכדי חלה מעט שיהי' שירי' ניכרין שעכ"פ היא נקראת תרומה על כל מה שאכל למפרע דומיא דמאי דשרי ר"י ורשב"א ליתן עיניו בצד זה כו' וכן בהך דהלוקח יין מבין הישמעאלים א' שני לוגין כו' וטעמא משום ברירה וא' שם דכשיופקע הנוד הוא שותה טבלים למפרע וה"נ דכוותי' כשמפריש אח"כ חל שם חלה למפרע אבל כשסופו לא להפריש כלל הוי טבל למפרע והגע עצמך אם אינו טובל כלל מה מצוה יש בזה כלל להפריש מעט להשליך לאור הא אין בזה נתינה לכהן ולא תיקון טבל והדבר מבואר בש"ע יו"ד סי' שכ"ד בשם תשו' מהרי"ו דמדין ברירה אתינן עלה להתיר לאכול ולהפריש אח"כ ומבואר שם דבזולת זה יש בזה איסור טבל ועיי"ש ברמ"א וט"ז שדחקו לתת טעם להתיר הבשר שקיבל טעם דטבל משום דטעכ"ע דאורייתא ונפטר במה שמפריש מעיסה אחרת עיי"ש ולד' מעכ"ת אין צריך לכל זה כלל משום שאינו טובל כלל אלא ודאי מבואר מד' מהרי"ו והרמ"א שהביאו וכל האחרונים שם דעכ"פ הוא טובל מדרבנן בודאי רק דכשמפריש אח"כ הוא מתקנו למפרע ומדין ברירה וא"כ פסק המ"א הוא ברור ונכון לדינא וע' עוד בש"ך סי' שכ"ג ס"ק ה' ו' מ"ש בשם הד"מ דמבואר מד' כולם דטובל ואם אין מפריש הוא אוכל טבל למפרע ואין להאריך ד' ידידו דוש"ת: