משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קב שאלה
אם מותר לחלוב בשבת לתוך קדירה שיש בה אוכלין ואם יש סחיטה בפירות לבד זיתים וענבים:
תשובה איתא בשבת ד' קמ"ד ע"ב א"ר יהודא אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך כו' אר"ח מדברי ר' נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה כו' והרי"ף ז"ל הביא דעת ר"ח ז"ל שפסק דלא כשמואל דאמר חולב אדם כו' וכן אשכול של ענבים כו' וסבר משקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכתב הר"ח ז"ל דר' יוחנן פליג עליה דא' כבשין שסחטן למימיהן נעשה כסוחט זיתים כו' ולא מפליג בין קדרה לקערה והביא עוד ראיה מיבמות אבא שאול אומר נוהגין היינו יונקין מבהמה טהורה כו' ומפרש משום צערא כו' ומפרק כלאחר יד כו' הרי אף לינק בפיו אסור כ"ש לחלוב לתוך הקדירה והרי"ף ז"ל השיג עליו וכתב דלא עדיף למימיהן דאמר ר' יוחנן מהא דאמר שמואל למימיהן פטור אבל אסור וע"כ לקדירה שרי לדידיה ה"נ לר' יוחנן ומה שהביא ראיה מהך דאבא שאול לא דמי דהתם סוחט הוא משקה בפיו רק דהוי כלאחר יד אבל כאן משקה הבא לאוכל אוכל הוא ומפרר אוכל לאוכל זהו תוכן דבריו ז"ל בקיצור:
ולכאורה יש להביא ראיה ברורה לדברי ר"ח ז"ל דיונק בפיו נקר' ג"כ משקה הבא לאוכל מהא דאמר בכריתות התירו למגע טמא מת לינק בנה והוא טהור כו' ואמר שם וכ"ת לא אתכשר כו' ופירש"י שחלב שיונק הוא משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וצריך הכשר דמשקה לא בעי הכשר וא' שם שהוכשר בטיפה המלוכלכת כו' או משום דחלב אשה מעיין הוא כו' עיי"ש הרי להדי' כדעת ר"ח דיונק בפיו הוא משקה הבא לאוכל וא"כ הדרא קושי' לדוכתא מהך דאבא שאול אף בשבת לישתרי ובלא טעמא דצער כלל לשמואל ורב חסדא ולכאורה יש להוציא מלשון התו' בשבת דדווקא בתינוק הוי משקה הבא לאוכל כיון שזה כל מאכלו ואינו אוכל דבר אחר אבל אין סברא לחלק בכך ועוד עדיין לא יצאנו מידי קושי' זו דא"כ ל"ל לברייתא שם למימר גבי יונק תינוק כו' ומכולן יונק אף בשבת כו' מאי רבותא היא זו הא הוי משקה הבא לאוכל ואין איסור כלל ומותר לכתחלה ודו"ק ועוד אטו כל תינוק אינו אוכל הלא יש תינוק יונק ואוכל ג"כ:
גם הא דמשיג הרי"ף על ר"ח ז"ל במ"ש מר' יוחנן וכמ"ש לעיל אם כי לכאורה השגתו חזקה דהא שמואל גופי' נקיט האי לישנא אמנם עכ"פ נראה דע"כ מוכרח דר"י ושמואל פליגי דהנה שמואל מחלק בין כבשין לשלקות לענין איסור ושרי בשלקות לכתחלה וכן בדג לצירו דשלקות ודג שוו אהדדי כמו שמבואר בגמרא ופירש"י דשלקות מימיהן לאו משקה הוא רק אוכל וכן ציר הדג ודאי לאו משקה הוא כיון שיוצא מבשר הדג וגם חלב שנימס מבואר ברמב"ם דלאו משקה הוא כלל והיינו טעמא דשמואל דשרי בתרוייהו לכתחלה אבל כבשין משקה היוצא מהן משקה גמור הוא ממים שנכבשו בהן וכ"כ רש"י במס' ברכות דמשקה טופח שעל תבשיל בשר לאו בשר הוא. אף דברוטב משנה מפורשת דמשקה הוא היינו רוטב שמכונס בפ"ע ולכן מדמינן הני תרתי אהדדי לכולהו ושמואל לשיטתו דסובר דסחיטה אינו נוהג רק במשקה ולא באוכל אבל ר"י דמחייב בשלקות וכן בדג לצירו דזה ודאי לאו משקה כנ"ל א"כ ע"כ סבר דאף באוכ' שייך סחיטה מה"ת א"כ למה נתיר לתוך הקדירה דעיקר טעם משום דמשקה הבא לאוכל אוכל היא הא אף באוכל גופי' מחייב כגון דג לצירו וזה נ"ל ברור ואמת בדעת ר' יוחנן אף שאפשר לא כיון הר"ח לזה מ"מ השגת הרי"ף אזלה לה:
ועוד יש להוכיח יותר דהא ר"י אמר שם לעיל הלכה כר"י בשאר מיני פירות והלכה כרבנן בזיתים וענבים כו' הרי דלא מודה ר"י בשאר פירות ופליג בכולהו משקין דאם למשקין היוצא מהן אסור וטעמא שמא יסחו' והא בשאר פירות קיי"ל דאין מטמאין משום משקה רק היוצא מזיתים וענבים ושאר מי פירות אין משקה כלל ואפ"ה חייב עליהן משום סחיטה ש"מ דא בעינן משקה כלל ואין לומר דהאי שאר מי פירות אינן משקה ביוצאין מעצמם בסתם אבל בסחטן למשקה לא ז"א חדא דבהדי' אמרו לא מנו ז' משקין כמוני פטמים כו' משמע דאין משקה כלל זולת אלו ז' ועוד ע"כ ר"י לא ס"ל הכי דהנה מבואר במשנה חלב אשה מטמא לרצון ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא רק לרצון ור"ע פליג וא' דחלב בהמה מטמא ג"כ שלא לרצון וא' רבנן סלי זתים וענבים יוכיחו שאין מטמ' רק לרצון והש"ס בעי למיד' מינה דההיא דמשק' היוצא מן זיתים וענבים בסתם אין משקה מדאמר אין מטמאין רק לרצון ומשני לרצון היינו בסתם ושלא לרצון דא' לא ניחא לי או בהולך לאיבוד צ"ל דחלב אשה שמטמא שלא לרצון היינו אף בדאמר דלא ניחא ליה ובהולך לאיבוד והנה ר"י א' בהדי' בכריתות סוגי' הנ"ל דאף חלב אשה אין מטמא באומר לא ניחא לי רק בסתם ולכן הוצרך לומר בחלב שנטף לתוך התנור כו' שהוכשר בטיפה מלוכלכת כו' מ' דהוי כמו אוכל ובעי הכשר דאי הוי עלה תורת משקה לא בעי הכשר עיי"ש בסוגי' והביאוה גם תוס' במס' שבת וכ' שהסוגיות סותרות וא"כ לדעת זו דאף חלב אשה אין מטמא רק בסתם א"כ חלב בהמה וכן זיתים וענבים אף בסתם אין מטמאין דזהו שלא לרצון לדעה זו וא"כ ע"כ שאר פירות אף לרצון אין מטמאין ואינן משקה כלל ואפ"ה חייבין עליהן אף שאינן משקה כלל א"כ ה"ה בסוחט לקדירה והנה ראיות הר"ח מדרבי יוחנן קמה וגם נצבה ולר"י ע"כ הא דא' בברייתא סוחטין בפרישין כו' ליתא ובלא"ה הא ע"כ לא ס"ל כהך ברייתא דהא מינה מוכיח הש"ס דמודים חכמים לר"י בשאר פירות ואיהו הא לא ס"ל הכין:
אמנם חייבין אנו לתרץ כל הנ"ל לפסקו של הרי"ף ז"ל שכ' דיונק בפה לאו הוי משקה הבא לאוכל והק' מהך דכריתות הן אמת שרש"י פי' שם כן אבל יש לפרש הקושיא באופן אחר די"ל סברא נכונה דאין לקרוא יונק בפיו בשם משקה הבא לאוכל דהא אין כאן אוכל כלל אבל עכ"פ אין לומר עליו שם מחשבת משקה דמשקה אין אין הכא רק מה שמכניס בכלי אבל מה שיונק בפיו אין כאן הוכחה שלשם משקה הוא דילמא לשם אוכל וא"כ אי נימא דסת' לאו משקה הוא גם בזה יקרא סתם ולאו משקה הוא ולכן אמר שם במאי איתכש כו' דאכתי לא ידע החילוק בין חלב אשה לחלב בהמה רק אח"כ מקשה רבא מהך משנה דחלב אשה מטמא שלא לרצון ועלה מייתי אח"כ פלוגתא דרבא ור"י בפי' שלא לרצון עי"ש אבל מתחילה קס"ד דחלב אשה שוה לשאר משקין וכיון דסוגי' דשם סברא דשאר משקין בסתם לאו משקה הוא א"כ ה"ה חלב היונק דהוי כסתם אולם היינו דוקא לר"י דסבר באמ' דחייב משום סחיטה אף באוכל א"כ לק"מ מהך דאבא שאול דלא שרי רק ביו"ט ולא בשבת אף דיונק לא הוי משקה ואפ"ה אסור לדעת ר"י וכמש"ל אבל לסוגי' דידן דאמר דאף זיתים וענבים וחלב בהמה מטמאין בסתם והוי משקה גמור א"כ אף ביונק דלא גרע מסתם הוי משקה גמור וחייב משום סחיטה אף לשמואל ולק"מ מהך דאבא שאול וד' הרי"ף ז"ל דיונק אין נקרא משקה הבא לאוכל רק כסתם ולפ"ז חלב אשה אף באומר לא ניחא לי או בהולך לאיבוד משקה הוי:
היוצא מכל זה חייבין אנחנו להודות לר"ח ז"ל דר"י חולק על שמואל בהך דחולב אדם עז כו' מכל ראיות שכתבתי לעיל רק שהולכין כולן לשיטתן רו"ש דאמרי מודים חכמים לר"מ בשאר פירות כו' וסוברים מותר לסחוט מה"ת כל פירות זולת זיתים וענבים וכן סובר תנא דבי מנשיא אף פירות שדרכן לסחיטה מותר מה"ת משום דסובר דבעינן משקה לכן מתירין לתוך הקדירה דהוי אוכל ולא משקה ור"י דסובר דפליגי אף בשאר פירות גם סובר דבסתם לאו משקה נינהו ומחייב אף דג לצירו ע"כ פליג ואמר דאף באוכל שייך סחיטה והר"ח ז"ל באמת פ' כר"י דמחייב חטאת בדג לצירו אבל לדידן דפסקינן התם דלא כר"י וגם סוגית הגמרא משמע דס"ל דמודים חכמים בשאר פירות וגם סוברת דסתם משקה הוי וברייתא מסייעא להו ומשמע דלא מחייב רק במשקה א"כ ה"נ בחולב לתוך הקדירה הלכה כשמואל אבל יונק בפיו ודאי אסור ובחלב אשה אף לאיבוד אסור דמשקה הוא:
(הגה"ה ובמרדכי ז"ל התיר לאשה לחלוב עצמה לאיבוד ודבר זה עולה יפה לסוגיא דבריתות אבל לא לסוגיא דשבת ולדעת רו"ש דהלכתא כוותיהו בהא וצע"ג ועוד אם נפסוק כשמואל בהא דמשקה הבא לאוכל כו' וגם נפסוק כר"י דחלב אשה בלא ניחא לה לאו משקה הוא א"כ חלב בהמה בסתם לאו משקה הוא והרי היונק עכ"פ כסתם הוי א"כ קשיא דאבא שאול ל"ל יו"ט וצערא ואולי סוברים כר"ע דחלב בהמה מטמא ג"כ שלא לרצון ובסתמא משקה הוא ואעפ"כ קשיא ל"ל הגמ' למפסק כר"מ בהך הא קיי"ל כרבנן דר"ע ואולי מאחר שכולם סוברים כר"ע אבא שאול ות"ק ור"מ יש לפסוק כן וזה דוחק גדול וצ"ע ועוד יש לדבר בזה בהך דאמר גבי בן שמנה אמו שוחה כו' ובד' התוס' שם לפי אלו ב' השיטות:)
עכ"פ לענין דינא כיון שביארתי בעז"ה שדעת הר"ח ז"ל יש לה יסוד מוסד בסוגי' דכרי דסברא דהאומר לא ניחא לי אף בחלב אשה טהור וא"כ חלב בהמה אין בסתם טהור דהוי שלא לרצון והדרי כל ראיות ר"ח ז"ל מהא דאבא שאול כו' דלא שרינן רק ביו"ט ומשום צערא הא לא"ה יש בה משום סחיטה אף שאינה משקה דעכ"פ הוי כסתם וכ"ש לפירש"י ז"ל בכריתות דהוי משקה הבא לאוכל דמוכח טפי מדאבא שאול א"כ מהראוי הוה ע"פ זה להחמיר בדבר כד' ר"ח ז"ל וכ"ש לפמ"ש דמוכח דר"י פליג על רב ושמואל ג"כ מדמחייב בדג לצירו דודאי לא הוי משקה וכן מחייב בשאר פירות כמו שבארנו לעיל וכ"ש במשקה הבא לאוכל דהלכה ב כר"י נגד רב ושמואל ונהי דקי"ל דלא כר"י בהא דמחייב בשאר פירות דקי"ל ד"ת אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד והיינו כפירש"י ז"ל שם אסרה תורה מלאכה ודריכת זתים וענבים בלבד הוא דהוי מלאכה אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי כו' אבל בזתים וענבים גופייהו כיון דאורחייהו בדריכה אף לתוך האוכל י"ל דחייב וכבר כתב הרא"ש בתשובה הובאה בב"י שהוא פלוגתא דרבינא ומי יכניס ראשו בין ההרים ואף שבפסקיו כתב דברי הרי"ף ז"ל למעשה חשש לדברי ר"ח ז"ל ואנו איך לא ניתן מקום לדבריו ז"ל ולא נחוש להם ובפרט שכתבתי ראיות לדבריו לחזק יסודותיו והוא סבר דהוי איסור דאוריית' ובש"ע בהל' שבת הביא דברי ר"ח ז"ל להחמיר ובהל' יו"ט כתב להקל וכתב עליו המ"א דלגבי יו"ט דעתו להקל ובזמנינו פשט המנהג להקל ולענ"ד צע"ג להקל בדבר אף ביו"ט דעכ"פ ספק איסור דאורייתא ובפרט שהרבה מקילין בזה וחולבין על מעט פרורין באותה כלי המיוחדת לחליבה אשר אין בזה היתר כלל דדווקא משקה הבא לאוכל ולתקנו הוי אוכל כחולב לתוך הקדירה של אוכלין שמתערב ומתבטל אבל כל שהחלב עומד בעינו ושם משקה עליו תמיד בהיותו עם האוכל כמו רוטב דהוי משקה והוי סחיטה גמורה דאורייתא ובפרט שהמה מערימין בכך ואין כוונתן רק למשקה ע"כ ראוי להחמיר בזה מאד ודו"ק בכל זה היטב כי דברים נכונים המה: