משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
עה שאלה
עבד כנעני שיוצא בכסף ע"י אחרים אם הוא יוצא לחירות אף בע"כ של עבד היינו אם צווח ואומר איני רוצה או לא:
תשובה איתא בקידושין ד' כ"ג בסוגי' דעבד כנעני נקנה בכסף כו' פלוגתא דר"מ ורבנן דא' ר"מ בכסף ע"י אחרים אף שלא מדעתו ואף דס"ל לר"מ חוב היא לעבד כו' אפ"ה כיון דכסף קבלת רבו גרמה לו סגי אף בע"כ או מטעמא כי היכי דקני ליה ע"כ עיי"ש ולדידן בין בכסף בין בשטר בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים דזכו' הוא לעבד כו' ויש קנין כו' וגיטו וידו כו' וכתב הר"ן שיש מחלוקת בכסף לרבנן דמשתחרר ע"י אחרים אי דוקא שלא מדעתו ומשום דזכו' הוא כו' אבל בעומד וצוח ובע"כ לא ולא ס"ל בהא טעמיה דר"מ דקבלת רבו כו' או נימא דבהא לא פליגי אר"מ וס"ל דסגי אף בכסף בע"כ וכתב שדעת הרי"ף והרמב"ם כס' הראשונה ושיש חולקים:
ולענ"ד נראה כס' הראשונה דהנה טעמיה דר"מ דקבלת רבו גרמה לו לא סגי רק להפקיע רשות האדון שהוא מפקיע רשותו ממנו ע"י קבלת הכסף אבל שיזכה העבד בעצמו לא סגי כיון דס"ל לר"מ חוב הוא הא ודאי לא זכה במעות שנתנו האחרים בשבילו כדי שיזכה בחילופיהן שהוא העבד דאין חבין כו' רק זה דבר שביד רבו להפקיע ממונו ממנו ע"י הכסף וס"ל לר"מ דסגי בהא כיון שפקע ממונו היא משוחרר ממילא וכשיטתיה דשמואל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור משום דדריש וכל עבד איש שיש רשות לרבו עליו קרוי עבד כו' והכי משמע בשלהי מס' נזיר דלר"מ ודאי ס"ל כשמואל בהך דהמפקיר כו' וע"כ טעמיה שא"צ רק להפקעת רשות האדון וה"נ בכסף על ידי אחרים אף בע"כ הרי פקע רשות האדון ע"י הכסף אבל רבנן ס"ל דבעינן קניית העבד את עצמו ע"י שטר או כסף דאל"כ אכתי אף שיזכה בעצמו מן ההפקר היינו לדין ממון ולמעשה ידיו אבל לא להיותו ב"ח לגמרי ולא פקע איסוריה רק בגט כאשה או בממון מגזה"כ דוהפדה כו' וא"כ גם בכסף ע"י אחרים בע"כ לא סגי לרבנן דמאי מהני האי כסף כיון שאין העבד נותנו ולא האחר בשליחותו ובזכותו ורחמנא א' והפדה כו' ומאי מהני מה שמפקיע האדון רשותו:
וראי' ברורה מהך דר"פ הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני לאו אע"ג דלא חסר קני נפשיה כו' ואם איתא דבעבד אף בעומד וצווח ולאו בשליחותו קיהיב אפ"ה יוצא לחירות משום קבלת רבו או דקני ליה בע"כ היכי מדמינן קידושין להך הא בקידושין ע"כ בעינן דעת המקדש ובשליחותו שתהא כאילו נתן האיש המקדש וכתבו הפוסקי' שצריך שיאמר התקדשי לי במנה שנתן ליך בשבילי והכא אפילו צוח איני רוצה מהני וע"כ דלא תלי רק בקבלת רבו ולא בנתינת העבד אי שלוחו ולא דמו להדדי כלל א"ו כד' הרי"ף ז"ל דלרבנן דומה ממש לשטר ומשום דזכו' כו' אבל עומד וצווח לא:
ועפי"ז היה נראה דגם הך דא' ר"מ לקמן גבי ך"ד ראשי אברים כו' דא"צ גט שחרור היינו לשיטתיה דס"ל כיון דפקע ממיניה ממילא פקע איסוריה ולהכי דייק לקראי דהוי חפשי מעיקרא ולהכי ס"ל בכולן אף הנך דאתו מדרשא כיון דעכ"פ פקע ממוני' ור"ש ור"ע דס"ל בכולן צריך ג"ש אף דכתב בקראי בהדיא יהיה אפשר לומר דלשיטתייהו אזלי דא' ר"ש משום ר"ע בפ' השולח יכול יהא כסף גומר בה כו' ת"ל לא יומתו כי לא חופשה כו' שאין כסף גומר בה וא"כ ממילא גם הנך אברים אף דגזה"כ שיצא לחפשי לא עדיפי מכסף גמור דכתב ג"כ והפדה כו' ואפ"ה אורעה כל הפרשה ללא חופשה ולהכי דרשי לקראי ישלחנו דבעי שלוח כאשה:
וזה לענ"ד דבר נכון ומתוק מאוד בעזהש"י דקרא כמר דייקי וכמר דייקי וטעמייהו דמכריעין נראה דס"ל בהך דלא כר"ש ור"ע אלא כרבנן וכסף גומר בה והכי איפסיקא הילכתא בגיטין וכולהו סוגיין ולהכי בשן ועין דכ' בהדי' לחפשי כו' תחת עינו כו' הן במקום כסף קיימי והרי א' תור' דכסף גומר בה אבל שאר ראשי איברין יש מהן שאין להן דמים כלל ואפי' אותן שיש להן דמים כיון דלא אתו רק מדינא אין להתירו ע"י בבת חורין או לאוסרו בשפחה בלאו דלא יהיה קדש כו' כדין ישראל גמור דאין מזהירין מן הדין ולפ"ז צ"ע לענ"ד על הכרעת הרי"ף ז"ל מדר"ע כו' דהא לא קיי"ל כר"ש ור"ע בכסף ואינהו לשיטתייהו אזלי וא"כ לכאורה היה ראוי לקבוע הלכה כד' המכריעין ודו"ק:
ועיין בטור ושו"ע סי' רס"ז ובש"ך ס"ק מ"ג שהביאו שני הדיעות אלו ולא הכריעו ולפמ"ש מוכרעים יותר דברי הרי"ף והרמב"ם ודו"ק:
סליק יורה דעה א