אור ברסלב
משכנות יעקב סט שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

סט שאלה

סח שאלה

איך לנהוג לענין אמירת הבן קדיש אחר אביו שמיתתו לא נתבררה עדיין בבירור גמור שיהא בה כדי להתיר אשתו:

תשובה הנה לפי ד' העיטור בשם תשו' הרי"ף הובאה באחרונים בי"ד ס' שע"ה דאין מתאבלין על הנטבע במים שאל"ס הואיל ואשתו אסורה דמוקמינן לי' בחיים וכ' הש"ך דאף שמד' הגאונים רב שריר' ורב האי מבואר דאף עפ"י אומדנא מתאבלין ודחו דבריהם עיי"ש וכן סתמו בא"הע שלא יתאבלו כ"ז שאין בעד' כדאי להתיר ומשום תקלה ומזה למדו עוד קצת אחרונים שגם הבן לא יאמר קדיש והוא בתשו' שבות יעקב לא נעלמה מאתי וכ"ז לפי שלא מצאו מחלוקת ברורה בזה להפוסקים על ד' הרי"ף ז"ל בעיטור:

ולענ"ד יש מחלוקת גדולה בזה ורוב פוסקים הראשוני' חולקים בעיקר דין האבילות וס"ל דכל שע"פי רוב הוא מת מתאבלין עליו אף שאשתו אסורה דחיישינן למיעוט משום חומרא דאשת איש אין זה דומה לאב לות גם פסקי הש"ע גופי' צ"ע בזה דהנה בסי' של"ט כתב הש"ע דמי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס זה ג' ימים מתאבלין עליו ורמ"א ז"ל הוסיף דודאי כבר מת ועיקר דין זה מהטור והרא"ש במועד קטן בשם הר"מ מרוטנבורג שפ' כן לאשה שאמרו לה על בעלה שהי' גוסס ג' או ד' ימים וכ' ראיה מהגמ' דאמרינן רוב גוססין למיתה וברא"ש שלהי מ"ק מבואר להדי' דרוב גוססין אינן חיין ג' או ד' ימים ומ' להדיא דמיעוט עכ"פ חיין הן וכן מבואר ל' הגמ' רוב גוססין למיתה ולהכי קיי"ל דאין מעידין על הגוסס להתיר אשתו עד שתצא נפשו וכמ"ש התוס' ורא"ש ביבמות דחיישינן למיעוטא באיסור ערוה ואפ"ה חייבו אותה מהר"מ ז"ל וכן רא"ש והטור שכ' דבריו ז"ל להתאבל והרי מהר"מ ז"ל גופי' לא התיר לה להנשא דא"כ טפי הו"ל לאשמעינן דאחר ג' ימים מותרת להנשא וממילא ידעינן אבילות א"ו ברור דאסורה לינשא ולהתאבל חייבת דלענין אבילות אזלינן בתר רובא אף דלענין היתר האשה אזלינן לחומרא וחיישינן למיעוטא ולא חיישינן לתקלה וכ"ש בנפל למים שאל"ס דבחזקת מת הוא עפ"י רוב דהא אם נישאת לא תצא והר"מא ז"ל שהוסיף תי' דודאי כבר מת לפי הנראה רוצה לומר דלאו משום רובא הוא אלא דודאי מת וכ"כ לתרץ דלא תקשה לההיא דתשו' הרי"ף שכ' דכל שאין מתירין לינשא גם אין מתאבלין ולפ"ז הי' נ' לכאורה דס"ל לרמ"א ז"ל דגם משיאין אשתו אחר ג' ימים דודאי מת וכ"כ בהדי' הב"ש באה"ע דגוסס אחר ג' ימים מעידין עליו ומבואר הדבר שהוציאו כן מהא דחייבה מהר"מ ז"ל להתאבל ולזה כ' דמחזקינן אחר ג' ימים בודאי מת ואף להתיר אשתו ולפי דבריהם ע"כ הא דא' רוב גוססין למיתה דמשמע אבל מיעוטן חיין היינו תוך ג' ימים אבל אחר ג' ימים ודאי מת מחזקינן לי' אבל הדברים המבוארים בד' הרא"ש ז"ל בשם מהר"מ להיפוך דרק משום רובא אתי עלה לחיוב אבילות וכ' דרובן אין חיין ג' או ד' ימים והוא דבר ברור ומבואר בכמה ראיות ברורות מהש"ס דאין מעידין על גוסס אפי' לאחר כמה ימים דמיעוט חיין ומתרפאין ואין כאן מקום אריכות בזה וכבר העיר בזה מו"ר הגאון מוהר"ח ז"ל מוולאזין להשיג בזה על ד' הב"ש שכ' דמעידין על גוסס א' ג' ימים וכ' ראיות לדבר דאין מעידין על גוסס לעולם ומה שחייב מהר"ם והרא"ש ז"ל באבילות היינו משום רובא לחוד אף שאשתו אסורה מחומר א"א וא"כ דין זה ודאי סותר לד' תשו' הרי"ף המובא בעיטור וס"ל דעפ"י רוב מתאבלין אף דאשתו אסורה מחומרא דא"א וא"כ ד' הש"ע שפס' להך דמה"רם והרא"ש ז"ל בסי' של"ט ופ' להך דתשו' הרי"ף בסי' שע"ה צע"ג היכא מזכי שטרי כו' וראיתי בתשו' שבות יעקב שעמד על קו' זו קצת ודחק לתרץ ולחלק דגבי גוסס שאינה רחוקה מבעלה רק מהלך ד' ימים לא חיישינן שתנשא תוך ימי אבלה ובתוך כך יתגלה הדבר ותי' זה דחוק מאוד דנתת דבריך לשיעורין ואי זה גבול יש לדבר דגם במהלך ד' ימים הוא מרחק רב ערך ארבעים פרסה ומאן יימר דמשתכחי שיירתא שיתגלה תוך שבעה ואין שורש כלל לתי' זה וגם כל האחרונים לא כ"כ והוציאו מתוך זה דאשתו מותרת לאחר ג' ימים וזה א"א לומר כן ומחוורתא דמילתא שהם דיעות חלוקות ולדעת מהר"ם והרא"ש והטור דס' דלענין אבילות אזלינן בתר רובא גם במשא"לס אזלינן בתר רובא וחייבת להתאבל אף דאשתו אסורה לכתחלה לחומרא וכמו גוסס דג"כ אסורה לעולם ודלא כהרי"ף ז"ל ולתשו' הרי"ף ז"ל דאין מתאבלין עפ"י רובא גם בגוסס אין מתאבלין:

ומצאתי עוד מחלוקת מפורשת במשא"לס גופא בתשו' מהר"ם בר"ב הביא תשו' רבינו שמשון ב"ר אברהם והוא הרשב"א בעל התוספות שכ' בהדיא דהנטבעים במשא"לס מתאבלין עליהן משעה שנתייאשו לבקש וכ' וז"ל ואל יטעה אדם לומר באבלות להקל להיות כחיים לפי שנפלו במשאל"ס דבא"א החמירו דווקא לתת עליה חומרי חיים ואפילו בא"א דווקא לכתחלה אבל אם נשאת ל"ת עכ"ל והוא מבואר ומפורש דלא כהרי"ף ז"ל אלא דאף שאסורה להנשא מתאבלין עליהן והדבר מבואר דגם מהר"מ ז"ל בעל הך דינא דגוסס איהו גופי' אזיל בשיטת הרשב"א ז"ל דאיהו ז"ל קבעה לתשו' זו דהרשב"א בס' תשובותיו שהוא הוא מהר"ם ב"ר ברוך ז"ל וס"ל דמשום רובא מתאבלין גבי משאל"ס ולכן פסק כן גבי גוסס:

וכן מבואר עוד בס' הראב"ן והוא מהראשונים ז"ל בימי ר"ת ז"ל הביא שאלה אחת בארוכה וכתב בפשיטות דאבילות ודאי נוהג במי שנטבע במשאל"ס ואף שאשתו אסורה דאם באבל הקילו להחזיקו במת נקל בא"א רק לענין אנינות ואיסור בשר ויין הביא שם מחלוקת אם אסורין בבשר ויין כ"ז שלא נתייאשו לבקש אבל כשנתיאשו לבקש לכ"ע נוהג אבילות והוא ג"כ כד' הרשב"א ז"ל וכיון שמצינו מחלוקת מפורשת בזה במשאל"ס גופא והרבה גדולי צרפת חולקים בזה על ד' תשובת הרי"ף ז"ל מבואר הדבר דמהר"ם והרא"ש ז"ל בשיטתייהו אזלי ולהכי מחייבי אבילות בגוסס עפ"י רובא אף דאשתו אסורה ולפ"ז לכאורה היה ראוי להורות כן כדברי הרשב"א והראב"ן והר"מ וטור ומרדכי דכולהו בחדא שיטתא קיימי לחייב באבילות עפ"י רובא ולפענ"ד אלו הרגישו האחרוני' ז"ל במחלוק' זו דהרשב"א והרא"בן במשאל"ס גופא לא הוי דחקי כולי האי לתרוצי ולהשוות הדעות שהרי מפורש שהדבר במחלוקת שנוי' וזה כמה שנים כ' למורי הגאון מוהר"ח ז"ל מקו' זו בסתירות שני פסקים אלו ולא כ' לתרצה כי הוא באמת קו' גדולה וגם דעתו כן בתשו' בטעמו דמהר"מ ז"ל לחייב אבילות עפי' רוב:

ויש להביא קצת ראי' ממאי דדרשינן בכ' וחרה אפי והרגתי אתכם כו' והיו נשיכם אלמנות ובניכם כו' ומקשינן וכי מאחר כו' איני יודע כו' אלא מלמד שיהיו נשותיהן מבקשות להנשא ואין מניחין אותן ולישנא דאלמנות מ' שהן נוהגין מנהג אלמנות באבל ולובשות בגדי אבל כלשון שבי אלמנות כו' וכ' ותסר בגדי אלמנותה הרי דמותרות להתאבל אף שאין רשאין להנשא ולא חיישינן לתקלה ובפרט לפמש"ל שיש לחוש לד' הראשונים דאבילות דאורייתא אין להקל בזה:

את זה ראיתי לכתוב בקצרה הנל"עד בזה שיש מקום לחייב אבילות במשאל"ס עפ"י רוב ובפרט במקום שנמצא והוכר בט"ע וסימני בגדיו עם שעדיין לא נתברר כל עדות על מכונו לענין היתר להנשא ומה גם בענין אמירת קדיש שאינו דומה כ"כ לאבילות וכמבואר בתשו' שבות יעקב גופיה והש"י ישמור את עמו ב"י מאבל וצער וינחמנו בכפלים ויאיר עינינו בתורתו ואל יצל מפינו דבר אמת אמן:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה