משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
סו שאלה
בדין ש"ץ העובר לפני התיבה איזהו ש"ץ הגון ואם צריך שיהי' מיוחס:
תשובה הנה בטור סי' נ"ג כתב וז"ל וצריך להיות ש"ץ הגון דכתיב נתנה עלי בקולה כו' ואיזהו הגון כו' כסוגי' דתענית וס"ל ז"ל דלאו דוקא בתעניות בעינן התנאים הללו אלא כל שממנין אותו לש"ץ קבוע צריך שיהא ראוי והגון בכל המידות הללו וכ"כ הרמב"ם ז"ל שממנין ש"ץ הגדול וחשוב שבציבור בחכמתו ובמעשיו וכ"כ הטור אח"כ יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים ואח"כ כתב הטור ז"ל תשו' הרא"ש ז"ל על הממנים ש"ץ שאינו מיוחס וכתב השואל שיש בזה ביזוי מצוה כו' והשיב גם אני נתרעמתי מיום בואי על חזני הארץ הזאת אבל לא נתרעמתי על שלך כי תלית הדבר ביחוס משפחה ואינו כן לפני המקום כו' לפי הנראה לכאורה מדבריו ז"ל אין צורך כלל לדקדק שיהי' מיוחס. אבל לענ"ד אין נראה לפרש כן דבריו ז"ל דהא אמרו חז"ל אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפל' צדיק בן רשע וכל התמנו' הקפידו חז"ל על זכו' אבות כמ"ש גבי ראב"ע ור"ע בפ"ג דברכו' ואז"ל שום תשים עליך מלך מקרב אחיך המובחר שבאחיך. וכתיב וישב מצרף כו' והיו לה' מגישי מנחה כו' ואמר בירושלמי פ' תפלת השחר זה שעובר לפני התיבה אין אומרין לו בא והתפלל אלא בוא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדינו ביארו לנו ז"ל במתק דבריהם גודל מעלת הש"ץ העובר לפני התיבה שהוא מקריב קרבנינו ועושה מלחמותנו ומפייס בעדינו ומה מאד צריך לדקדק בשליח ציבור בכל הדברים האלה שיהי' הגון וראוי ללחום מלחמת מצוה נגד המסטינים והמקטרגים עלינו ולהפיס בעדינו ואם יש לו זכות אבות וד אי הוא יותר ראוי כי זכות אבותיו מסייעתו ועיין בזוהר פ' ויקרא על פ' אם הכהן המשיח כו' בהאי יומא בעא עמא לאסתכלא בבר נש שלים מכלא דידע אורחוי דמלכא קדישא דידע ביקרא דמלכא דיבעי עלייהו בעותא כו' וכד שליחא הוא זכאה כדקא יאות זכאין אינון עמא דכל דינין מסתלקין מינייהו על ידי' כו' עיי"ש באור' לכן נראה לענ"ד שלא כס' הרא"ש ז"ל אלא לבחור אותו יותר ממי שהוא מיוחס והוא רשע כדכ' ז"ל אבל אם אפשר למצוא הגון ומיוחס ודאי טוב יותר:
ועכ"פ נראה מדברי כל הפוסקים וגם מסוגית הגמ' שהתמנות הש"ץ היא חשובה התמנות גדולה ראוי לגדול שבציבור ודוקא שנתמלא זקנו וא"כ תמי' לי על מה שנחלקו הפוסקים אם מותר למנות גר לש"ץ במדינות אשר הורשו להתגייר עפ"י המלכות ובמחלוקת ר"י וחכמים אם יכול לומר אלקי אבותינו וכן גבי בכורים אם מביא וקורא ורוב הפוסקים הסכימו להתיר לפי שפסקו כר"י דאמר מביא וקורא וכהירושלמי וצ"ע טובא דנהי דהלכה כר"י האיך יתמנה ש"ץ ואנן בעינן מקרב אחיך כו' ודרשינן כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך. ועכ"פ בעינן אמו מישראל לכל התמנות כגון רבא דמני' לר"מ בר רחל אפורסי דבבל משום דאמו מישראל וכן לדון פסלינן לגר לדון את ישראל עד שתהא אמו מישראל מטעם כל משימות אפילו דיני ממונות כמבואר בדברי הפוסקים ובשו"ע וכלל אמרו כל משימות ואין התמנות קטנה מגביית המס שהיא נקרא פורסי דבבל וכן בפ' י' יוחסין אושפיזכני' דרב אדא בר אהבה ורב ביבי הוו מינצו מר א' אנא עבידנא סררותא דמתא ומר א' אנא עבידנא כו' וא"ל שום תשים כו' כל משימות כו' וא"ל אפילו אמו מישראל א"ל כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' הלכך רב ביבי דגברא רבא הוא נעיין במילי דשמיא ומר נעיין במילי דמתא ופירש"י מילי דשמי' לצדקה ולגבייתה וחלוקתה ולסדר מתורגמין ומפטירין ומילי דמתא פי' עניני מסין עכ"פ כולן צריכין להיות מקרב אחיך גבאי צדקה וראשי הכנסת ומשנה היא כל שהוחזקו אבותיו לגבאי צדקה משיאין לכהונה ואף דמפרש בגמ' טעמא משום דממשכנין על הצדקה כו' אי לאו שמקפידין על גבאי צדקה שיהי' כשר ומיוחס לא הוי סמכינן על האי טעמא לחוד ר דכיון דידעינן ממיל' שבודאי כשמינוהו ידעי שהוא מקרב אחיך לא חיישינן לפסול משפחה משום ה"ט דממשכנין כו' וכן אמר שם בנהרדעא אפילו ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו והאיך לא יהא מינוי הש"ץ בקביעות אשר צריך להיות הגדול והכשר שבציבור חשובה התמנות לענין זה דנבעי מיהת מקרב אחיך ונכשיר גר להיות ש"ץ קבוע זה תמי' גדולה בעיני ולא ראיתי לשום אחד מהאחרונים שהעיר בזה וע' מ"א מ"ש בשם רש"ל וב"ח לענין שיהא ש"ץ בן צדיק וראיתי בדברי רוב הראשונים שלא הכריעו רק בעיקר דין הגר לענין בכורים אם מביא וקורא וגם לענין זימון או אם יכול לומר או"א אבל לא דיברו כלל לענין למנותו ש"ץ קבוע רק בשם רבינו יואל הלוי כתבו המרדכי והגהמיי' שהכשירו לש"ץ. ואולי שם איירי בשא"א למצוא אחר מיוחס וקמ"ל דעכ"פ יוכל להתפלל בנוסח התפלה והדבר צריך עיון כעת:
עוד כתב המ"א בשם רש"ל ש"ץ שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ שדרך הקב"ה להשתמש בכלים שבורים ולכאורה ראי' לזה מסומא שכתב הרמב"ם שמותר להיות ש"ץ. והפוסקי' כתבו שמותר לירד לפני התיבה אבל בשם הזוהר פרשה אמור כתבו דהא דאמר שהקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח אבל בעל מום פגום הוא. וע"ש בזוהר שהביא ראי' מפ' וכי תגישון עור לזבוח אין רע כו' ופי' שהן ממנים כהנים בעלי מומין להקריב הקרבן כו' ולא קאי הפ' על הקרבן רק על המקריבין וא' הקריבהו נא לפחתך כו' ופי' ג"כ שם על האדם ששולחים ע"י הדורון למלך שאם הוא בעל מום אין הדורון מתקבל עיי"ש. ובאמת לפי פי' דקאי הקרא דוכי תגישון עור לזבוח אמקריבין הנה הדבר מפורש בכתוב דע"כ אין הטעם משום שאסרה תורה בעל מום לעבודה דהא שחיטה לאו עבודה היא וכשרה בזר וה"ה בבעל מום אין השחיטה נפסלת וכשרה בו ולכן היו אומרים אין רע וכן כתיב וכי תגישון פסח וחולה אין רע אפשר לפרש ג"כ על שחיטה דוקא ואפשר דבעבודו' הגמורות לא היו מכשירים בעל מום ולא עברו על לא תעשה מפורשת בתורה כי כל איש אשר בו מום לא יקרב כו' רק בשחיטה שאינה עבודה היו מקילין ואמרו אין רע. ע"כ הוכיחן הנביא ע"ה דאף שאין זו עבודה גנאי גדול הוא למנות אנשים כאלה לדורון המלך וא' הקריבהו נא לפחתך כו' ועכ"פ מבואר דאף לשחיטה דלאו עבודה היא אסור להניח בעלי מומים מדברי נביאים וא"כ ודאי ה"ה להיות ש"ץ קבוע כיון דלאו בפסול עבודה תלי' מלתא וראיתי בפ' מבואר שלא היו זהירים כלל בבעלי מומים אף בקרבנות עצמן וזה מבואר בסוף ואמרתם הנה מתלאה והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה כו' ועכ"פ מזה מבואר דרישא איירי במקריבים והוא ודאי פשוטו של מקרא כפי' הזוהר ומבואר שבעל חום אסור אפי' בשחיטה דלאו עבודה היא גנאי הדבר לשמש בהן לפני מלך בשר ודם כל שכן וקל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: