משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נט שאלה
בדין עשו תקנת נגזל בפקדון:
תשובה הנה אי' במס' ב"ק ס"א ע"ב בסוגיא דטמון באש באשר"י הביא ד' הרי"ף ז"ל מהירושלמי דחד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור הדין א' מטכסי הוי כו' וא' רב ישבע ויטול ומפרשי לה הגאונים לענין עשו תקנת נגזל בפקדון והק' הרא"ש ז"ל דלמה יעשו תקנה אי טוען ברי משתבע דהכי הוא כו' ואי טעין שמא הוי מחוייב שבועה וא"י לישבע ומשלם כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא וכתב לתרץ משום דלא הו"ל לידע וזה עפ"י שיטת התוס' וכמה פוסקים דבמקום דלא הו"ל למידע לא א' משאיל"מ והרבה פוסקים ראשונים חולקים ע"ז כמבואר בח"מ בכמה דוכתי ובש"ך ושוב דחק לפרש הירושלמי באונס דאש ובחיוב בעל האש ולא דנפקד ופשטא דירושלמי ודאי לא מ' כן אלא בחיוב הנפקד דלא הוזכר כלל אונס דאש ומה שהק' הרא"ש למה יעשו תקנה בפקדון בשלמא באש עשו תקנה שפשע בשמירת אשו וכן במסור שעשה עבירה כו' לענ"ד לא ק' כלל דהא באשו מוקמינן בש"ס דילן פלוגתא דר"י ורבנן במדליק בתוך שלו כו' וע"כ למאי דקיי"ל אשו משום חציו איירי שנפלה גדר שלא מחמת דליקה דשורו הוא ולא תפח באפיה כדמוקמינן בפ' כיצד הרגל וחיוביה משו' שמירת ממונו כשורו וא"כ מה לי אם פשע בשמירת ממונו ויצא והזיק או אם פשע בשמירת ממון חבירו אשר הפקד אתו ונאבד או נגנב כיון דמשום פשיעת שמירתו עשו בו תקנת נגזל והא בפ"ק גבי אבות נזיקין דר' אושיעא דחשיב ד' שומרים וא' דתנא דמתני' לא חשיב להו דבנזקין גופו לא קמיירי ופירש"י דחשיב נזקי גופו לפי שפשע בשמירתן ואש חשוב במתניתין וחשיב ליה בנזקי ממונו הרי להדי' דפשיעת שמירת ממון חבירו הוי טפי נזקי גופו מפשיעת שמירת ממונו שלא יזיק וא"כ אם עשו תקנה בשמירת ממונו כ"ש שיעשו תקנה בשמירת ממון חבירו:
ולענ"ד יש לומר דהיינו טעמא דקבע רב מלתי' לר"י במדליק בשל חבירו ולא קבע לה לכ"ע גם לרבנן במדליק בשל חבירו דמודו רבנן דמשלם כל מה שבבירה ולימא דעשו בו תקנה וכמ"ש הרא"ש ז"ל. דנ"מ מדרב אליבא דרבנן במדליק בשל חבירו אלא דנקט לר"י לרבותא דאפי' על ארנקי בגדיש האמינהו בשבועה ואין זה תי' מספיק לענ"ד כיון דלא קיי"ל כר"י ואפילו במדליק בשל חבירו לא מחייבינן רק במורינין אבל לא בארנקי אבל לענ"ד נ"א פשוט דלרבנן במדליק בתוך של חבירו פשיטא דעשו בו תקנה והיינו מזיק בגופו ממש ודמי ממש לגזלן דג"כ עשה עבירה וגם פסול לשבועה דמזיק ג"כ רשע הוא וליכא רבותא כלל רק לר"י ובמדליק בתוך שלו וקמ"ל דאפ"ה עשו בו תקנה על פשיעתו ואף דלא קיי"ל כר"י בטמון נ"מ ונפקד שפשע בשמירת הפקדון וכד' הירושלמי:
ומ"ש עוד הרא"ש ז"ל דאי טעין שמא הו"ל חמשין ידענא כו' דהוי משאיל"מ הנה קו' זו יש להקשות גם בש"ס דא' לר"י דא' חייב טמון באש עשו תקנת נגזל באשו דע"כ יש שם מקצת הודאה עכ"פ על הגלוי שודאי נשרף ועל הטמון אינו יודע המזיק כמה היה והו"ל חמשין ידענא ונוטל בלא שבועה ול"ל תקנת נגזל ועוד דע"כ לר"י איירי שיש מקצת הודאה דאף בנגזל גופיה ס"ל לר"י בשבועות דלא עשו תקנה שישבע ויטול כ"א כשיש שם מקצת הודאה וכן בכל הנשבעין ונוטלין א' שם ר"י הכי עד שתהא שם מקצת הודאה שיש עסק שבועה על הגזלן ועביד תקנתא לישבע שכנגדו אבל תקנתא לתקנתא לא עבדינן וא"כ ה"נ באש ע"כ בשיש שם מקצת הודאה הוא דעשו לר"י תקנת נגזל באשו והו"ל חמשין ידענא כו' דודאי השורף טוען שמא דמנא ידע מה היה בגדיש בפרט במדליק תוך שלו וע' בפ' כל הנשבעין דמוקי רבא גבי שכיר טעמיה דר"י דבעי מקצת משום בדאורייתא עבוד רבנן תקנתא ובדרבנן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ופירש"י ז"ל דבעי דוקא שיתחייב הלה שבועה דאורייתא וקשה כו' ואין לפרש הך דתקנת נגזל באשו לר"י בשטוען ברי כמש"ל דמנא ידע ותו דבטוען ברי ודאי לא שייך בפקדון למעבד תקנ' נגזל דמשניות מפורשו' בשבועות דהנפקד נשבע שד"א במודה מקצת גבי בית מלא פירות כו' וע"כ בטוען שמא. ומ"ש דהוי משאיל"מ לענ"ד ל"ק מידי דמרי' דהך מימרא דעשו תקנת נגזל באשו הוא רו"ש בש"ס דילן ואינהו לטעמייהו דלא ס"ל כלל משאיל"מ אלא ס"ל חזרה שבועה לסיני כדא' בפ' הנשבעין ולא ס"ל כר"א חזרה שבועה למחוייב לה ומתוך שאיל"מ ורב ושמואל פליגי התם ופטרי גם בחמשין ידענא כו' וא"כ ל"ק כלל קו' הרא"ש ז"ל וצריכין לתקנת נגזל אף באשו לר"י ואף שיש שם מקצת הודאה אבל לדידן באמת ס"ל כל שיש מקצת הודאה וטוען א"י הוי משאיל"מ לדברי הפוסקים דאפילו לא הוה ליה למידע הוי משאיל"מ והא דבעי הש"ס במוסר אי עשו תקנת נגזל י"ל דאיירי כשאין שם מקצת הודאה וכן ד' הגאונים בפקדון בכה"ג איירי שאין שם הודאה במקצת בעו כן דלא הוי משאיל"מ וע' בש"ך סי' תי"ח שהכריע כד' האומרים דגם באש לא עשו תקנת נגזל רק כשטוען המזיק עיי"ש וצ"ע לענ"ד שלא הרגיש הרא"ש ז"ל בזה דרב ושמואל לא ס"ל הך דמשאיל"מ:
אמנם לענ"ד מה שנראה מדבריהם ז"ל דלהירושלמי פלוגתא דר"י ורבנן אי עשו תקנת נגזל באש דמוקי לה בשאין שם עדים ומייתי כהדא דחד בר נש כו' ולפ"ז מוכרע הדבר דרב כר"י ס"ל דהא רבנן פליגי וסברי דלא עשו תקנה. אבל ראיתי בירושלמי דדריש לר"י מקראי לחייב על הטמון דדריש גדיש לחייב על כל שבגדיש ומקשה שם לרבנן גדיש ל"ל עיי"ש בהלכה ה' ובהלכה ז' מק' דר"י אדר"י דהתם ממעט הטמון והכא מרבי טמון והיינו דבסוטה גבי עגלה ערופה פטר ר"י כשנמצא הרוג טמון ומשני דהכא מגדיש מרבי ליה ומק' גם דרבנן אדרבנן דהתם מחייבי טמון והכא פטרי טמון ומשני לא כן א' ר' יוחנן מודים חכמים לר"י בכלי גורן שדרכן ליטמן פי' דלא פטרי רבנן רק בדברים שאין דרכן ליטמן ור' אושיעא אמר דאיירי בשאין שם עדים אבל כשיש שם עדים כ"ע מודו כו' ובהא א"ש ג"כ דלא ק' דרבנן אדרבנן ומשמע דר' יוחנן לא ס"ל הכי רק דמחלק בין דברים שדרכן להטמין ואפילו בידוע ועכ"פ גם לר' אושיעא בקראי פליגי ולר"י חייב על כל מה שבגדיש אף שאין עדים וא"כ לאו מתקנת נגזל אתי עלה ר"י רק מדאורייתא מקרא דגדיש ולא הוזכר שם תקנה כלל ועלה מייתי הך דרב דחד בר נש כו' ואליבא דר"י ומדמה רב פקדון שפשע בשמירתו לאש דמחיי' ר"י אף כשאין עדים אבל לרבנן גם באש לא מחייב רק בעדים וא"כ אין ראיה מהירושלמי כלל לדון תקנת נגזל בפקדון דהירושלמי לדינא דאורייתא מיירי ואליבא דר"י למאי דמפ' רבי אושעיא אבל למאי דמפ' בש"ס דילן פלוגתייהו בטמון ואפי' בידוע בעדים לא שייכא כלל לפלוגתא דר"י ורבנן רק דרב אשמעינן הך מלתא דלר"י עשו תקנת נגזל באש מדרבנן ואין הכרח ברור לתקן כן גם בפקדון ודין זה צ"ע לענ"ד:
שוב ראיתי במלחמות כ' ג"כ כמ"ש דלרבנן במדליק בשל חבירו לא איצטריך רב לאשמעינן דעשו תקנת נגזל דהיינו נגזל ממש ומזיק עיי"ש ובמ"ש עוד לפ' הש"ס דילן ג"כ עפ"י הירושלמי דרב ס' דפליגי אי עשו תקנת נגזל עיי"ש ולפמ"ש אין הדברים מבוררים כן בכל הצורך בד' הירושלמי כ"ש שנפרש כן בש"ס דילן ודו"ק היטב: