משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נט שאלה
חכם שאסר וחבירו יש לו קבלה שהאוסר טעה אם רשאי להתיר:
תשובה הנה הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' רמ"ב פסק שחבירו רשאי להתיר כשיש לו קבלה שטעה או טעה בדבר משנה והוא עפ"י דברי תוס' והרשב"א ורי"ו בשם רש"י והש"ך ז"ל השיג עלו וכתב שהתוספת חולקים וכן הג"א ממהרי"ח בחולין וגם ברא"ש כתב דלא ברירא ליה וגם כתב דלגירסתינו ברש"י במס' נדה סבר רש"י עצמו להיפוך והביא לשון רש"י שלפנינו להוכיח איפכא דהכי איתא בנדה דף כ' ע"ב איבעיא להו כזה טיהר איש פלוני חכם מהו ת"ש דילתא אייתה דמא לקמיה דרבב"ח וטמי לה לקמי' דרב יצחק בריה דרב יהודה ודכי לה והיכי עביד הכי והתניא חכם כו' אין חבירו רשאי לטהר ואמרינן טמויי הוה מטמי לה כיון דאמרה ליה כל יומא מדכי לה והשתא כו' הדר דכי לה אלמא מיהמנא ליה ודחי הגמ' ריב"י אגמרי' סמיך וכתב רש"י בד"ה אגמרי' כו' דפשיטא ליה דטהור והאי דהוי מטמא מעיקרא משום כבודו דרבב"ח אבל אי הוי מספק' ליה לא הוי סמיך עכ"ל וכוונת הש"ך ז"ל על דברי רש"י אלו עיי"ש שהאריך בזה:
ולפע"ד דברי הרמ"א נכונים דאף מרש"י שלפנינו משמע כד' רמ"א ז"ל דהרי רש"י ז"ל דקדק בדבריו וכתב אגמרי' סמיך דפשיטא ליה כו' אבל אי מספקא ליה כו' משמע דלא בעי לפרש אגמרי' כו' שהיה לו קבלה דא"כ הו"ל לכתוב בזה"ל אבל אם לא היה לו קבלה אלא אסבריה סמיך כו' למה כתב אי הוה מספקא כו' אלא ודאי שמפרש אגמרי' דלא כדמפרשינן ליה בחולין אלא רק דמפרש דפשיטא ליה הדין אף מסבריה ואין איסור רק משום חכם שאסר כו' לכן סמך עליה דו"ק בדברי רש"י ז"ל תראה ברור שכן כוונתו דלדברי המקשן ס"ל דלדידיה מספקא ליה הדין רק כיון שאמרה לו בשם רבב"ח שמע לה ואמאי לא פירש כפשוטו כמו בחולין א"ו דאי אגמרי' פי' קבלה לא הוי צריך למימר טמויי הוה מטמי ולא משמע ליה לפרש דהדר ביה כמו שפירש התוס' משום דאין ל' הגמ' בסוגיא בקו' המקשן משמע כן דוק וזה נ"ל ברור בדעת רש"י וכן דעת תוס' שם וכן דעת הג"א במס' עבודת כוכבים ומזלות ונראה שהוא מא"ז וכן דעת הרשב"א ז"ל עצמו שהכריע בנדה בהדיא כדעת רמ"א ז"ל וכדברי תוס' דשם דהדר ביה משינוי' קמא עיי"ש וכן דעת הרא"ש במס' חולין עיי"ש ורש"י לא רצה לומר דהדר ביה אבל מ"מ דעתו ז"ל כמו שכתב':
ומ"ש הש"ך מרא"ש דמס' עכומ"ז נעל"ד דאין ראיה כלל דנ' ברור מל' רמ"א דהך דינא לא שייך רק אם המתיר או אוסר הראשון מוכרח להודות לקבלתו כשישמע ולא יחלוק על רבותיו של זה וכן משמע מד' רמ"א דכייל בחדא הך דיש לו קבלה עם הך דטעה בדבר משנה ודו"ק אבל אם גם אחר שיודע לו יחלוק גם על רבותיו ולא יודה ודאי שאין רשאי לאסור אחריו כיון דרב גוברי' לחלוק על רבותיו מאי נ"מ שזה קיבל מרבותיו כיון שזה חלוק עליהן ודלמא הדין עמו ואין רשאי להתיר בשיש לו קבלה ואם היה יודע זה היה מודה בהא פסק רמ"א ז"ל דמותר ולכן בהנהו עובדי דמס' עכומ"ז לא שייך למימר הכי דו"ק שם גם מדברי תוס' דחולין ומהרי"ח שם אין הכרע לפסק הלכה רק שדחו הראיה מהא דלקמן שם בחולין וא"כ כיון שהרא"ש והרשב"א ורש"י ותוספת שם במס' נדה והג"א מא"ז דמס' ע"ז כולהו מתירין שפיר פסק הרמ"א כן דמותר להתיר דרבים נינהו שוב מצאתי בש"ג פ"ק דעכומ"ז שכתב בהדיא כדעת רמ"א ז"ל והוסיף תיבה א' שכתב אם יש לו קבלה אמיתית כו' לשון אמיתית מכוון למ"ש דבעינן שחבירו יודה לקבלתו וא"כ דברי הרמ"א נכונים היטב: