משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נב שאלה
אב מהו שיפר לשתי בנותיו כא' וכן בבעל כו':
תשובה הנה בעי' זו איתא בגמ' דנדרים דף ע"ג בעל מהו שיפר לשתי נשיו כו ופ' הרמב"ם דמפר כו' דס"ל דרבינא פשיט ליה מדת"ק דאותה לאו דוקא דדוקא בסוטה מפני שלבה גס בחברתה כו' וכן הביא הר"ן מתוספתא כדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל הק' מסוגיא דסוטה ודיומא דמ' דאף ת"ק דריש אותה רק דת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא כו' וכ"ע דרשי אותה וכ' דתוספתא משבשתא היא כו' ע"ש:
ולענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דודאי קשה לשבש ברייתא מפורשת ולומר מדעתינו דלא מתני' כו' ועוד בשום לב אל דברי התוספתא ריב"י ור"א בר"ש א' הפרת נדרים מעל"ע כיצד נדרו ה' נשים אי שהיה על אשתו ה' נדרים וא' מופרים לכם כולם מופרים כו' מה ענין זה להא דהפרת נדרים מעל"ע אלא נראה דטעמא קא יהבי למלתייהו דס"ל הפרת נדרים מעל"ע והיינו דס"ל שהתורה נתנה שיעור קצוב ושוה להפרת כל נדר מעל"ע בשוה דלמ"ד כל היום לחוד יש בדבר להקל ולהחמיר יש שזמנה רב ויש שזמנה רגע אבל למ"ד מעל"ע זמן כולן שוה וע"ז ק' אם יש לאשתו ה' נדרים אכתי היאך יש לכל נדר מעל"ע אי נימא צריך להפר זא"ז הא אחד ממעט זמן חבירו וכן ה' נשים שנדרו ושמע מכולן כא' האיך אתה נותן לכולן זמן מעל"ע א' הלא בעוד שמיפר לא' מפסדת האחרת זמן מעל"ע אם א"י להפר כולן כא' ואין הזמן שוה לכולן וע"ז א' כיצד כו' פי' דבאמת ס"ל שיכול להפר כל הנדרים ולכל הנשים כא' ונמצא זמן כולן שוה וא"כ ע"כ ס' אותה לאו דוקא ובאמת מוכח להש"ס דלכ"ע אותה משמע אחת רק דמבעי' ליה אם הוא דוקא או לאו דוקא רק אורחיה דקרא למנקט הכי כדמסקינן ושמע אישה לאו דוקא וע"כ ה"פ דאורחיה להפר בשעת שמיעה ולהכי נקט קרא הכי ולא בדוקא ה"נ בהך איבעיא על דרך זה הוא וא"כ א"ש פסק הרמב"ם דנהי דת"ק נמי דריש התם אותה היינו משום דדריש טעמא דקרא ואית ליה טעמא שלא יהא לבה גס כו' הא לא"ה הוי ס"ל גם שם דאותה לאו דוקא ומשום דאיכא טעמא א' שם דאותה דוקא וא"כ הכא דליכא טעמא אית לן למנקט דאותה לאו דוקא וכ"ש לתנאי דס"ל הפרת נדרים מעת לעת וכברייתא דתוספתא דאיכא טעמא למימר דאותה לאו דוקא שיהא זמן כולן שוה כמש"ל וזהו עיקר האיבעיא אי אותה דוקא לפי שאין טעם לדבר שיהא דוקא י"ל דלאו דוקא כמו דאמר ושמע אישה לאו דוקא אבל לר' יהודא דא' לא מן השם כו' ס"ל דבלא שום טעם נקטינן משמעותא דקרא דאותה דוקא וה"ה הכא וכפי הנראה מכאן פוסק הרמב"ם ז"ל כמ"ד דרשינן טעמא דקרא ובאמת סתם משנה דפרה דא' אין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו מוקי לה ביומא כר"ש דדריש טעמא דקרא וא"כ סתם משנה כדר"ש אתיא וכן בגיטין ר"פ הניזקין מוקי רבינא סתם משנה כר"ש גבי נזקין שמין להן בעדיות מפני תיקון העולם ואי נימא דסוגיא דסוטה ודיומא אזלי לרבינא דמוקים סתם משנה כר"ש בגיטין ואנן לא קיי"ל הכי אלא כאידך אמוראי שם דלא מוקמי הכי א"כ ע"כ סתם משנה דפרה דיהבא טעמא שלא יאמרו שתים שחטו ע"כ ס"ל אותה לאו דוקא והך דאין מוציאין כו' מדרבנן בנן כדי שלא יאמרו כו' וא"כ ממ"נ א"ש פ' הרמב"ם דמפר לב' נשיו כא' כיון דליכא טעמא ע"כ אית לן למימר אותה לאו דוקא ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד לענ"ד גם בש"ע סי' רל"ד סכ"ט הביא ד' הרמב"ם בסתם ודעת רמב"ן בשם י"א: