אור ברסלב
משכנות יעקב מה שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מה שאלה

הלכות נדרים

המודר הנאה מחבירו מהו שיפרע חובו שחייב מעות שלוה:

תשובה הנה מקור דין זה הוא במס' נדרים ל"ג במשנה המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע חובו כו' וא' בגמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי מאן תנא אמר רב אושיעא זו דברי חנן הוא פי' דס"ל בכתובות דהמפרנס אשת חבירו הניח מעותיו על קרן הצבי רבא א' אפי' תימא דברי הכל וגבי מודר הנאה דיהיב ע"מ שלא לפרוע כו' ע"ש והנה נפל הדבר באשלי רברבי שמחלוקת בין הראשונים אי דברי חנן דא' איבד מעותיו איירי בכל חוב או דוקא במזונות אשתו דעת ר"ח ור"ת דדוקא במזונות אשתו וכדאוקמי למתניתין כחנן איירי ג"כ כה"ג ודעת רי"ף ורמב"ם ורוב הפוסקים דה"ה לכל חוב ע' תוס' ורא"ש שהאריכו וכתבו מחלקותם וכ' הטור ז"ל בח"מ שדעת הרא"ש כר"ת מדהביא דעתו באחרונה והרב ב"י בבד"ה השיג מדברי הרא"ש בפי' לנדרים שכ' בהדי' וה"ה לכל חוב וכן בכתובות גבי הל' כמותו וכיוצא בו כ' בהדי' דאשמעינן דה"ה לכל חוב:

ולענ"ד נ' עיקר כד' הטור מדברי הרא"ש בפסקיו לנדרים שכ' ואוקמה רבא שלוה ע"מ שלא לפרוע פי' שלא יגשנו כו' ול"ל לכתוב זה דהא קיי"ל כחנן וא"כ בכל חוב פטור לדעת הרי"ף ז"ל וע"כ לא שני רבא רק לשנויי אליבא דרבנן ואדרבה ה"ל לכתוב דלדינא מותר בכל גווני א"ו משו' דס"ל כר"ת דבשאר חוב גם לחנן חייב לפרוע ולהכי איצטריך לשינוי' דרבא כדי לאוקמה גם בשאר חוב דלשינוי' דרב אושיעא מתוקמא דוקא במזונות ומ"ש בפירושו וה"ה לכל חוב לשיטת רש"י ז"ל נקט ודבריו בפסקיו עיקר גם מ"ש בכתובות בהך דכמותו וכיוצא בו היינו לפי' הרי"ף בהא דכיוצא בו דהיינו בהך דפורע לו חובו ע"ש אבל לפירש"י ז"ל שם דכיוצא בו היינו ריב"ז שא' יפה א' חנן כו' לא מוכח מידי ע"ש הטיב כי קצרתי וא"כ לדינא דעת הרא"ש כדברי ר"ת וכמ"ש הטור:

והנה מד' הירושלמי הכריעו הפוסקי' דה"ה לכל חוב דא' פורע חוב לחבירו שלא מדעתו תפלוגתא דחנן ובני כה"ג וא' ר"י ד"ה היא דטעמא דבני כה"ג שלא עלתה ע"ד שתמות אשתו ברעב ברם הכא מפייס הוינא לי' ומחיל הגע עצמך הי' בידו משכון כו' ויהיב לי' משכוני כו' עד כדון בבע"ח כו' אפי' בע"ח דוחק נשמעינה מן הדא ושוקל לו שקלו ואם לא שקל ממשכנין הדא א' אפי' בע"ח דוחק ומזה הוציאו הפוסקים לפטור אפי' בע"ח דוחק אבל צע"ג לענ"ד בשלמא לגמ' דילן דמוקי לה בפלוגתא דחנן כו' י"ל דלחנן בכל גווני פטור אבל ירושלמי דס"ל אף רבנן דמחייבי במזונות פטרי בשאר חוב מטעם מפייס כו' א"כ בבע"ח דוחק ובהך דשוקל כו' דממשכנין אותו דלא שייך מחילה כלל למה יגרע ממזונות אשתו זו תימה גדולה ודוחק לפרש הך סיפא דירושלמי דווקא לחנן דלא כרישא דירושלמי ויש עוד כמה דקדוקי' בלשון הירושלמי ואין רצוני להאריך ויתבארו אי"ה ממילא בעזה"ש:

ונ"ל ברור בעזהש"י פי' הירושלמי דהא דא' ר"א בר ממל הפורע חובו כו' לאו דינא באנפי נפשא הוא רק הוא מציין מתני דפורע חובו כו' ועלה א' תפלוגתא כו' והיינו כאוקימתא דרב אושיעא בש"ס דילן דמוקי מתניתין כחנן ועלה א' ר"י ד"ה היא פי' משנתינו ד"ה היא דאף רבנן דמחייבי במזונות פטרי בשאר חוב ולכן אף לרבנן פורע חובו ועלה מק' הגע עצמך שהי' בידו משכון פי' דמסתמא איירי מתני' בכל חוב אף במשכון ומשני מפייס כו' ומק' ואפי' בע"ח דוחק פי' דבכה"ג ודאי חייב לרבנן וא"כ מ"ט מותר במודר הנאה לרבנן ומשני נשמעינה כו' ואם לא שקל ממשכנין הד"א אפילו בעל חוב דוחק פי' דאפילו בכה"ג שרי במודר הנאה אף לרבנן וטעמא לאו משום מפייס כו' אלא למסקנא טעמא אחרינא איכא והיינו משום שהוא אינו נותן ליד המודר כלום רק נותן ליד הבעל חוב או לגזבר הקדש וחבירו פוטר לזה מחוב ואין הנאה מגיע לידו מנכסי המדיר עצמן שהרי אין פורע חוב זה על מנת שיתחייב לו המודר כדי שנאמר שאח"כ שמוחל לו הוא נהנה ממנו רק מתחלה נותן ליד בע"ח ולא בשליחותו רק הנאה דילי' ממילא אתיא שנמחל חובו והוא דומה למודר הנאה ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני כו' ונותן לו ובא ונוטל מזה אלמא כל שהנאה באה לו ע"י אחרים שרי ה"נ כן הוא והוא מבואר בסוף הירושלמי דא' תדע לך שכן הוא דתנינן ומקריב עליו קיני זבין כו' לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום וכא בשלא נכנס כו' פי' דהא בהך דקיני זבין ס"ל לירושלמי שמקריב משלו ואם כן הרי הוא זוכה בקרבנותיו ומהנהו ואפ"ה שרי שאין הנאה מגיע לידו שקרבנות חלק גבוה הם ואין לו קנין בהם רק מה שמתכפר בהם ואין זו הנאה גמורה וה"נ אפי' בע"ח דוחק ולהכי מוסיף לאתוי ראי' מהא דקינין אף שכבר הביא מהך דשוקל לו שקלו כו' משום דמהך מוכח טפי דטעמא משום הכי הוא דמהא דשקלים י"ל דאתי' כחנן ובקרבנות אין מהנהו בשקלו דבלא"ה תורמין על האבוד כו' אבל מהך דקינין מוכח טפי ודוק וא"כ עיקר טעם הירושלמי למסקנא לאו משום פלוגתא דחנן כו' ולא משום דבכה"ג פטרי רבנן אלא דאף דמחייבי אם עושה לשם חוב אבל בעושה לשם מתנה אין הנאה מגעת לידו כלל מיד חבירו ולא מנכסיו רק בגרמא בעלמא וא"כ לדינא בבע"ח דוחק י"ל לד' הירושלמי דחייב אם עושה לשם חוב אפי' לחנן דטעמא דחנן דאולי היתה מתפרנסת בדוחק ולא ניחא לי' לבעל דלהכי מחלק בירושלמי בין קבורה למזונות דלא עלתה ע"ד שתהא מושלכת לכלבים ושליחותי' עביד אפי' לחנן וה"נ בבע"ח דוחק או חוב עכומ"ז שנודע לכל שטובה גדולה עשה לו יש לחייב ומירושלמי לא מוכח מידי דשאני מודר הנאה וכמש"ל:

ולענ"ד אפשר לומר שזו כוונת רבא בנדרים דא' במודר הנאה דיהיב ע"מ שלא לפרוע אין כוונתו שלוה ע"מ שלא לפרוע כדמשני בכתובות דלישנא דיהיב כו' לא מ' הכי אלא הפי' שהמדיר נותן לבע"ח ע"מ שלא לפרוע מזה רק במתנה וא"כ אין הנאה מגיע לו מידו ומותר במודר הנאה ומדוקדק מאוד לגבי מודר הנאה וכד' הירושלמי לפמ"ש בעזהש"י ולהכי א' הכא גזירה שלא לפרוע כו' ולא אמר כדמשני בכתובות משו' כיסופא כו' דלשינוי' דהכא לא שייך רק לשינוי' דשם שלוה ע"מ שלא לפרוע שייך לומר כן ודו"ק היטב שמתורצים שינוי ב' הסוגי' היטב ולפי"ז נ' דמקשן ס"ד שפורע ע"מ לפרוע ממנו ולהכי מק' הא מתהני שמלוהו ותנן לא ילווהו כו' אבל בשוקל כו' כיון שכבר יש לו חלק בקרבן לא מהני לי' כיון שדעתו לפרוע וא"ש בפשיטות הא דא' בשלמא שוקל כו' תורמין על האבוד כו' וא"צ לדחוק שהפריש ונאבד כו' אלא כיון שתורמין על העתיד לגבות וזה דעתו לפרוע לא מהני מידי אבל בחוב הוא מפקיע לו שעבודו שהי' נפרע בע"כ מנכסיו ומהנהו בהלואתו ומשני בכתובות שלוה כו' שלא לפרוע וא"כ לא הי' יכול למשכנו ולא מהני לי' ואי דעתו לפרוע שרי ודוק היטב כי הוא לפענ"ד כפתור ופרח ועולה לנכון סוגי' ש"ס דילן עם הירושלמי והעולה מזה לענין איסור נדרים דאפי' לדעת הסוברים דפלוגתא דחנן ובני כה"ג דווקא במזונות ולא בשאר חוב אפ"ה שרי במודר הנאה לפרוע חובו דווקא ע"מ שלא להפרע ממנו כלל וכטעם הירושלמי שלא נכנס לתוך ידו כלום ומצאתי הדבר מפורש ג"כ בד' הרמב"ם פ"ו ה"ד שכ' וז"ל וכן פורע חוב שעליו שהרי לא הגיע ליד ראובן כלום אלא מנע ממנו התביעה ומניעת התביעה אינו בכלל איסור הנאה הרי מבואר דמיירי דוקא בנותן לו שלא לפרוע ממנו שאינו רק כמונע ממנו היזק ודקדק לכתוב לא הגיע ליד ראובן כלום והוא ממש כלשון הירושלמי אבל לענין דינא אם נותן לו ע"מ לפרוע אם חיוב לפרוע לו לכאורה מהירושלמי קצת הכרע לדעת התוס' ור"ח דמחייבין וממילא דגם במודר הנאה אסור ליתן לו אם כונתו להפרע ממנו וע' בש"ך ח"מ סי' קכ"ח שהאריך הרבה בזה להכריע נגד הר"ח והרא"ש מד' הירושלמי הנ"ל ולפמ"ש אין כאן הכרח כלל ואדרבה מטין לד' הר"ח ורא"ש ז"ל וא"כ הוי ספיקא דדינא לענין דינא ולענין איסור ג"כ ספק איסורא לחומרא וכד' הב"ח ואין להתיר רק בשנותן ע"מ שלא לפרוע וע"פי מה שבארנו ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה