משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מב שאלה
בדין דאקני אם יכול לחזור בו:
תשובה הנה הש"ך בסימן קי"ג הקשה על הסוברים דבדאקני יכול לחזור בו דא"כ למה לא טענינן שמא חזר בו עיי"ש ונראה להביא ראיה דלא חיישינן להכי דהא קנין לר"מ ודאי יכול לחזור בו כמבואר בגמ' ואפ"ה מקשה במס' קדושין לר"מ יכיר ל"ל הא אית ליה מגו דיהיב ליה נכסים והתם איירי בהולך למדה"י כדפירש"י ז"ל שם ומשמע דאי יהיב ליה כולהו נכסי והלך למדה"י ושמעו שמת נוטל אף נכסים שנפלו לאח"כ ולא טענינן ליתמי דילמא הדר ביה ודו"ק:
והואיל ואתא לידן הך דינא דדאקני ראיתי להזכיר מה שיש לפרש ד' רש"י ז"ל ע"פ הך דינא דדאקני דהנה אי' בסנהדרין ר"פ א' ד"מ שטר שזמנו כתוב בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים כו' שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו ופירש"י ז"ל שמא קודם לכן ראו המלוה במקום הכ' בשטר כו' ואיחרוהו מלכתוב עד א' בניסן כו' וכתב שם המקום שנעשה בו ההלואה כו' וכתבו התוס' שם שלא היה צריך לדחוק בכך רק פירושו כדא' בב"ב שטר מאוחר הוא כו' שכ' זמן המאוחר וכ' קודם א' בניסן והיו אז במקום הנכתב בשטר עכ"ד ולענ"ד יש ליתן טעם שהוצרך רש"י לפרש בענין אחר דהנה הא דשטרי חוב המאוחרים כשרין דייקינן מינה דדאקני משתעבד בפ' מי שמת עיי"ש דאל"כ טריף לקוחות ממה שקנה אחר הלואה שלא כדין והנה רוב הפוסקים סוברים אחריות דאקני לאו ט"ס היא עד שיכתוב בפי' אחריות ודאקני וא"כ אם נפרש כפי' תוס' דהיינו שכ' בעת הלואה וכ' זמן מאוחר ע"כ צ"ל דהיינו שכ' בו אחריות וגם דאקני ל"כ פסול הוא כמ"ש הפוסקים לשיטה זו ולפ"ז ק' למה נקט בא' בניסן בשמיטה כו' היינו משום רבותא אף דשביעית משמטת מלוה תלינן במאוחר והא בשטר שיש בו אחריות מפורש ס"ל לר"י ור"ל במס גיטין בפרק השולח דאין משמט כלל וא"כ מאי רבותא דשמיטה וע"כ לדידהו מיתוקם בשטר שאין בו אחריות ואין לתלות במאוחר כמ"ש תוס' דפסול הוא משים דאקני וצריך לפרש כפירש"י ז"ל שנכתב בא' בניסן רק שההלואה היה קודם במקום הנזכר בשטר וע"כ גמר ומשעבד נכסים מזמן כתיבת השטר וא"א לכתוב מוקדם וגם אז כבר קנה ומשתעבד במסירת השטר אבל במאוחר בעלמא כיון שנמסר קודם הקניה אין מועיל מה שזמנו מאוחר לקניה להשתעבד דבר שלא בא לעולם ודו"ק:
והנה הש"ך ז"ל הביא בשם הרשב"א ראיה דדאקני יכול לחזור בו מהא דקיי"ל לוה ולוה ואח"כ קנה יחלוקו ואי אמרת אינו יכול לחזו' בו הו"לל לקמא קנה בתרא לא קנה והש"ך דחק לתרץ דטעמא משום דחכמים אמרו דמסתמא הנכסים שקונה ממעות האחרון הם כו' ודבריו דחוקים מאד כמובן אבל לענ"ד יש לדחות ראיה זו ע"פ הסוגיא דפ' י"נ דמק' שם גבי יכיר ל"ל כו' ומשני לנכסים שנפלו לאחר מכאן ומק' לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל ומשני לנכסים שנפלו כשהוא גוסס ופירשב"ם דאף לר"מ דא' אדם מקנה דבר שלא בא לעול' אינו יכול להקנות אלא דבר שהיה יכול להקנות בעת שיבא לעולם אבל בנכסים שנפלו לו בעת שהוא גוסס שאז אינו יכול להקנותם גם הקנאתו מקודם אינו כלום וא"כ אף אנו נאמר דה"ה בשעבוד לרבנן אף דנימא דמשעבד דשלב"ל היינו כשיכול לשעבדו בשעה שבא לעולם וא"כ האיך אפשר לומר בלוה ולוה ואח"כ קנה דלקמא דוקא משתעבד דהא ע"כ אם לא שעבד לו אז רק בשעה שבא לעולם אז כבר היה חל שעבוד השני ושוב אין יכול לשעבדו ובלתי אפשר לתפוס שעבוד לשום אחד לא לשני ולא לראשון כי חבירו יעכב עליו וע"כ זכות שניהם שוה בו וגם בשעה שבא לעולם יוכל לשעבדו לשניהם והסברא ברורה דעיקר השעבוד חל עכ"פ בשעה שבא לעולם ואז שניהם שוין בו ודו"ק והוא תירוץ נכון:
וראיתי עוד לכתוב בזה מה שנלע"ד ליישב קו' התוס' בסוגיא דדאקני בב"ב ס"פ מי שמת דאי' התם בעו מיניה דמר שמואל דאקני קנה ומכר כו' לר"מ דא' אדם מקנה דשלב"ל לא תבעי לך כי תבעי לך לרבנן דא' אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' והק' התו' דתפשוט לי' לשמואל מדידיה דאיהו גופיה אמר ב"ח גובה את השבח דהוי דאקני כדפשט רבא לקמן מברייתא דלשבח קרקעות כיצד כו' ותירץ הרשב"ם ז"ל דבתר הכי סברה דמשתעבד וע' בב"מ שדחקו ג"כ בזה ולענ"ד נראה לתרץ בעזה"י דהנה עוד קשה דלמסקנא אמר ב"ח גובה חצי שבח והלוקח החצי ושמואל אמר ב"ח גובה השבח דמשמע כולו והרשב"ם כ' דפליג אהך סוגיא וזה דוחק דא"כ אדמייתינן הכא הך דשלחו מתם ראשון קונה הוה ליה לאתויי מדשמואל דס"ל ע"כ ראשון קנה והא ר"נ איבעיא ליה הא מילתא ולא פשט מדשמואל ועוד דבפ' הגוזל עצים מק' דשמואל אדשמואל דא' ג' שמין להם השבח ב"ח ללוקח כו' ומאי קו' דילמא שמין לו על חצי השבח הנשאר לו א"ו ס"ל לשמואל דגובה כולו וק' כנ"ל ונ' לתרץ דהנה הך דב"ח גובה את השבח יש ליתן בו טעם שאין זה ענין כלל לדשלב"ל דהא אם מקנה לו דקל לפירותיו או קרקע לפירותיה ודאי קנה ולא הוי דשלב"ל כמבואר לעיל בפ' מי שמת וא"כ הרי משעבד לו הקרקע עצמה לכל הפירות שיהיה בה כמו מקדיש ידיו למעשיהם ואין זה דשלב"ל כיון דגם בקנין יכול להקנות כן ה"נ בשעבוד וא"כ לא מיבעי' שבח שהשביח ב"ח את השדה ואח"כ מכרה ודאי גובה ב"ח ואין זה דאקני אלא אפילו השביח לוקח י"ל דס"ל לשמואל כיון דמכירת הקרקע אינה כלום שאין אדם מוכר דבר שאינו שלו כדאמר בפסחים היכא דאקדיש לוה כו' וכ' רש"י שאין מקדיש דבר שאינו ברשותו וה"נ במכירה אינה מכורה רק לשעתה עד שיטרוף וא"כ השבח שעשה הלוקח בשדה שאינו שלו עשה ואין לו קנין הגוף בהשבח רק בעת היות הקרקע בידו ואף זאת היא משועבדת למלוה וגם השבח היוצא מגוף הקרקע ששעבדה לו לשבח ולפירות ולכן גובה כל השבח ואין לו ללוקח רק הוצאה דהא עכ"פ השדה השביחה והרי משועבדת לו לשבח הזה אבל הלוקח אין נוטל כלום אף למ"ד דאקני משתעבד ואפי' לר"מ דכיון שלראשון משועבדת הקרקע והשבח א"י שוב לשעבד השבח ללוקח וראשון קונה הכל וא"ש לפ"ז בפשיטות לשמואל דמבעי ליה בדאקני הא במשנה דבכורי' דא' אין אשה ובנות גובין משבח מ' דב"ח גובה ומוכח דדאקני משתעבד ולמ"ש לא מוכח מידי דיש לפרש מטעם הנ"ל דמשועבד לה הקרקע לשבח וכ"ש בשבח דממילא שבא מכח הקרקע ולפ"ז יש לומר לשמואל דגובה אפילו משבח דמתנה אף שלא יחזור על הנותן כיון דעיקר טעמו משום קנין השדה לשבח וזה שהשביח בשדה שאינו שלו עשה מאי נ"מ בין לוקח באחריות למתנה לענין זה והא ע"כ גם בלוקח ס"ל לשמואל אחריות לאו ט"ס הוא במכר וא"כ אטו נימא דלא גבי ב"ח שבח רק מלוקח באחריות אבל לא מלוקח שלא באחריות וסתם לוקח לא הוי באחריות ועוד דא"כ לוקי בב"ק הך דשמואל דאמר בעל חוב ללוקח שמין השבח בלוקח שלא באחריות דאין גובה השבח א"ו דבכל ענין ס"ל דגובה וע"כ הטעם כנ"ל וא"כ ה"ה במתנה לטעם זה ואפשר ס"ל לשמואל דלוקח לא מצי לסלוקי לב"ח בזוזי וכרמי בר חמא בפ' מי שהיה נשוי אבל רבא דא' בב"מ תדע שכך כותב כו' ומחלק בין מכר למתנה ע"כ לא ס"ל לטעם זה וס"ל דעיקר שבח הוא של הלוקח ולהכי אמר תדע דלא מצי למימר אנא משבחנא ואת שקול ומייתי ראיה שהלוקח עצמו מתרצה בכך שיגבה כולו והוא יחזור על המוכר באחריות ובמתנה דלא כתב בה הכי אה"נ דלא גבי כלל שבחא אבל בלוקח ס"ל לרבא לקמן אחריות ט"ס בכל מכר ושייך טעם שכך כותב כו' פי' דמסתמא מקבל אחריות ולא ס"ל לרבא הך טעמא דהוי כמו מקנה שדה לשבח וכל השבח דלוקח הוא שהוא השביח וקודם טרפא השדה שלו ולטעמיה דס"ל לוקח מצי לסלוקי בזוזי וא"כ ההיא שעתא דגבה הוא דהוי דב"ח מעיקרא לא כדא' בפסחים מה"ט לרבא ב"ח מכאן ולהבא גובה כו' ואף שאין הקרן שלו לגמרי השבח הוא שלו ורק משום שאין הפסד ללוקח בזה הוא מקנה אותו למוכר ע"מ להגבות לב"ח וא"כ הוי דאקני לגמרי ולהכי פשיט מינה רבא לשיטתו דדאקני משתעבד ומסקינן נמי לקמן מאי גובה נמי חצי שבח שגם הלוקח עצמו יש לו שעבוד עליה וכ"ז לשיטת רבא אבל לא לדברי שמואל וקיי"ל כרבא ועיי' בב"מ בהא דאמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך לימלך ואיירי בב"ח כמ"ש תוס' מדלא א' פירי כו' וא"כ למה צריך למלך לא ימלך על השבח ולא יטרפנו הב"ח ג"כ כיון שלא יהיה לו על מי לחזור ומה תקנה היא זו ללוקח לכתו' אחריו' ולימלך ע"ז אבל אי נימא דלשמואל בכל ענין גובה ניחא אבל למאי דקיי"ל אחריות ט"ס ממילא מכל לוקח גובה השבח שאין לו הפסד וכדברי רבא:
ובב"ק פ' הגוזל עצים פליגי תנאי בשבח שע"ג גזילה אי הוי דגזלן או דנגזל ור' יהודא ס' דגזלן הוי אף דהגזילה עצמה חוזרת בעיניה דאין כאן שינוי כלל לגוף הבהמה אפ"ה השבח שהשביחה ברשות גזלן הוא דגזלן ור"ש פליג עיי"ש שפסק רבא כר"י דהוי דגזלן ורבא לשיטתו שפסק בפ' המפקיד כב"ה גבי שולח יד בפקדון דאמ' כשעת הוצאה מבית בעלים ומוקי לה רבא לענין שבח שע"ג גזילה וא' שם הלכה כב"ה לענ"ד מוכח משם דלא משום תקנת השבים לחוד הוא דבשולח יד בפקדון לא הוי גזלן גמור שלא כיון לגזול הקרן כדי שיעשו בו תקנה ואפ"ה קני לשבחיה ושמואל ור' יוחנן פ' שם כר"ע דאמ' כשעת תביעה בב"ד ומ' דלא ס"ל שבח שע"ג גזילה דגזלן ושמואל לטעמיה דפסק בפ' הגוזל גבי השביח גזלן נוטל שבחו רק מתקנת השבי' הא מדינא לא ונ' דלהכי בשולח יד דלא כיון לגזל גמור ולא שייך תקנת השבי' לא קני לשבחא ואוקמה אדאורייתא ולפ"ז מיושב קו' תוס' שם:
עכ"פ קצת ראיה לדברינו דלשמואל כל שעיקר הקרן אינו שלו גם השבח שע"ג אינו שלו ולרבא ס"ל אף שהקרן אינו שלו כגון בגזילה שאין שום שינוי בקרן השבח הוא שלו כיון שברשותו השביח וה"נ בנ"ד בלוקח שדה המשועבדת אף שמחוייב להחזיר השדה השבח הוא ברשותו דאכתי לא שייך למימר קרקע בחזקת בעליו לגבי ב"ח כיון שלא גבה עדיין ולא גרע ממטלטלין שחוזרין בעינן ואפ"ה שבחן לגזלן שברשותו באו ה"נ ברשותו אשבוח ולא דמי לשדה הגזולה דכל היכא דקיימא ברשותי' דמרה קיימא ואינה נגזלת אבל שמואל ס"ל דאין לאדם קנין בשבח דבר שאין הגוף שלו דשבתא בתר גופא גריר רק בגזלן עשו תקנה ולהכי ב"ח גבי לשבחא בלא דאקני ויש בענין זה אריכות דברים בד' הרי"ף שהשוה בקצת גם קרקע הנגזלת למטלטלין לענין שבח דמחמת הוצאה בב"מ בסוגיא דשבח והפוסקים השיגו עליו ולכאורה סוגיא דב"ק מסייע ליה בהא דמייתי ברייתא דשבח קרקעות ודייק מאי לאו בת"ח כו' ע"ש בתוס' וברז"ה ורמב"ן במסכת בבא מציעא ואכמ"ל ודו"ק: