אור ברסלב
משכנות יעקב מב שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מב שאלה

מא שאלה

נשאלתי לחוות דעי בדבר עיגונא דאיתתא אשר קשה לה להטהר לבעל' מענין עקירת המקור ההוה ומצוי ע"י חיות שאינן פקחות או חולשת קשרי המקור עד שניתק ויוצא למטה מבית החיצון וכמין שבר ר"ל ובעת צאתו לחוץ היא זבה דם מנקב אשר בו בתחתיתו באמצע וכמדומה שהוא פה וצואר הרחם והיא תדירה בדבר זה עד שאם נטמאה א"א להטהר לבעלה כלל היש צד היתר בדבר או לא:

תשובה הנה כבר האריכו האחרונים ז"ל בתשובותיהם הלא בספרתם ונחלקו בזה הרבה יש מהם מקילי' בזה עפ"י דעת הר"ש ז"ל שהביאו הרא"ש והטור שעשה מעשה בזה ועפ"י פירושם ז"ל בזה ויש חוששים בדבר להחמיר הובאו תורף דבריהם בס' סדרי טהרה והאריך בזה הרב בעל ס"ט בצדדי ההיתר במקום עיגון ושעת הדחק. ועיקר סמך המקילין עפ"י דעת הרא"ש ז"ל דכל שהיא רואה שלא כדרך ראיית כל הנשי' אף שהוא דם נדה ודאי טהורה עפ"י פירושו בגמרא דא' אין דרכה של אשה לראו' דם בחתיכה ופי' דאפילו פלי פלויי' והוא דם נדה בודאי אין לו דין דם נדה שאסרה תורה לפי שאין דרך נשים בכך וא"כ ה"ה בנעקר המקור לבית החיצון המעיין יעמוד על דבריהם:

ולענ"ד קשה הדבר לסמוך ע"ז למעשה מבלי טעמים אחרים עוד חדא דהא רש"י ז"ל פי' שם הסוגי' דרבנן ס' אין דרכה כו' וע"כ אינו דם נדות רק דם חתיכה וא"כ אם ידוע שהוא דם נדות אף ששנתה מדרך הנשים אין להקל בזה וגם לפי' התוס' שכ' דאיירי כעין שפופרת דוקא אבל פלי פלויי' טמאה לכ"ע וע"כ הא דאין דרכה לא מהני רק לענין שתהא החתיכה חוצצת בין דם לבשר ולא קרינן ביה בבשרה כמו בשפופרת דעלמא ודלא כמו דמחלקינן לעיל בין שפופרת לחתיכה מטעם דדרכה כו' וכ' רש"י ז"ל דמין במינו אינו חוצץ ולכן בפלי פלוי' שאין שם חציצה טמאה אף שאין דרכה כו' דאטו משום הבקעים דרכה לראות כך א"ו משום חציצה וא"כ בנ"ד שהמקור עצמו נעקר והדם יוצא ממנו בלי חציצה מנ"ל להקל לפי ששינתה דרך נשים אטו גרע מפלי פלויי' וא"כ לד' רש"י ותוספות אין מקום להקל:

וגם הרמב"ן והר"ן ז"ל בחידושיהם פי' הסוגי' עפי' הסוגי' דלעיל לענין חציצה מ"ס אין דרכה כו' והוי כשפופרת ומטעם חציצה דלא קרינן בבשרה ורבנן ס' דרכה כו' ואם הוא דם נדות טמאה רק באין בה דם אגור מטהר שהוא דם חתיכה עכ"פ בדם נדות וליכא חציצה טמאה לכ"ע ובנ"ד אין כאן חציצה כלל רק שינתה דרך הנשים וכיון שלדעת רש"י ותוס' ורמב"ן ור"ן אין להקל בזה ק' הדבר להקל עפי' ד' הר"ש והרא"ש ז"ל וגם דעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שכ' המפלת חתיכה קרועה ודם אגור בתוכה כו' טמאה ולעיל גבי מפלת חתיכה כ' אעפ"י שנקרעה החתיכה ונמצא דם אגור בתוכה טהורה שא"ז דם נידה אלא דם חתיכה ופ' כרבנן דא' הכי וכ' ה"ה דגרס בדר"י משום רשב"י חתיכה קרועה כו' ולכאורה ק' לפ"ז היכי מדמה לה תלמודא להך דשפופרת דמק' מינה לר"ז דמטהר בשפופרת הא הכא ליכא חציצה דקרועה החתיכה וע"כ צ"ל לפ"ז דאיירי אף דהחתיכה היא קרועה עכ"ז הדם הוא אגור בתוכה ואין נוגע בבשרה והא דקרועה הוא אות שהוא דם נדות. דאם היא סתומה א' א"ז דם נדות אלא דם חתיכה מהיכן בא דם נדות לתוך החתיכ' הסתומה דהא החתיכה לא מחזקינן בדם יבש וכן מ' מדקדוק ל' הרמב"ם שכ' ובתוכה ד"א כו' מ' שאין נוגע בבשר ואפ"ה טמאה כיון שהוא דם נדות וכן כולהו תנאי דמחמרי בדם בפנים לא ס"ל להך דרשא דבבשרה ולא בחתיכה רק ר"י מיקל בסתומה משום דא"ז ד"נ והיא דעת רבנן בהך ברייתא והי' נ' לכאורה דהרמב"ם הי' מפרש פלי פלויי' האמור בגמ' היינו קרועה ומפ' פלוגתתן בפלי פלויי, ת"ק מטהר משו' בבשרה וה"ה לשפופרת ורבנן ס' דוקא סתומה היינו דשיעא ומשום דא"ז ד"נ רק דם חתיכה אבל פלי כו' טמאה דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכפי' הרמב"ן בהך דאביי דפליגי אי דרכה של אשה כו' ת"ק ס' אין דרכה כו' וממעטינן לה כמו שפופרת ורבנן ס' דרכה כו' ולא מימעט מבבשרה רק בסתומה ומשו' דאין זה דם נדות רק דהרמב"ן מחלק בין דם אגור כו' והרמב"ם לא ס"ל לחלק כלל דבסתומה אף באגור טהורה וכר"י משום רשב"י דבקרועה מטמאינן באגור הא סתומה לא ואף דרבא א' דכ"ע אין דרכה כו' וא"כ דמי' לשפופרת אין הלכה כהך ברייתא אלא כר' יוחנן מדמקשינן מינה לעיל ש"מ הלכתא היא ולפי גרסא זו דהרמב"ם ניחא לי מה שהק' הרמב"ן והרשב"א והר"ן דמאי מק' גמ' לעיל מדר"י על ר"ז אדרבה לסיועי' ממתניתין דקתני אם יש עמה דם דמ' תוכה לא ע"ש שדחקו לתרץ ולד' הרמב"ם ניחא דגם ר"י ס"ל כמתניתין תוכה לא דלא פליג אסתם משנה רק ס"ל דדוקא בסתומה ומשום דאין זה דם נדות אבל קרועה דד"נ הוא טמאה ומתניתין לא איירי בקרועה עכ"פ לד' הרמב"ם אף בחתיכה כל שפתוחה וקרועה אף שאין ד"נ נוגע בבשרה טמאה וכ"ש בנ"ד שאין חציצה כלל ורואה מן המקור מנ"ל להקל וגם בחי' רשב"א מפ' ג"כ שלא כד' הר"ש ז"ל רק כ' דפליגי דת"ק סבר דרכה של אשה לראות בחתיכה ואיצטריך למעוטי מבבשרה ומשום חציצה ורבנן סברי אין דרכה כו' וע"כ דם חתיכה הוא ולא צריך למעוטי מבבשרה כלל הא בד"נ ס"ל מין במינו אין חוצץ ונ"מ אם הושיטה ידה למקור וראתה בתוך היד טמאה דמין במינו אין חוצץ ות"ק מטהר משום חציצה ודווקא דשיעא אבל פלי כו' גם לת"ק טמאה ע"ש הרי להדי' דלא ס"ל לטהר משום שראתה שלא כדרך הנשים רק משום חציצה או משום שאין זה ד"נ כו' ולפי פירושו בנ"ד דליכא חציצה לכ"ע טמאה אף ששינתה דרך הנשים וא"כ כיון שלדעת רש"י ותוס' ורמב"ן ורמב"ם ורשב"א ור"נ אין צד היתר ברואה שלא כדרך הנשים כל שידוע שהוא דם נידות רק היכא דאיכא חציצה דפליגי בזה אבל אי ליכא חציצה אין להקל א"כ ק' הדבר מאוד לסמוך למעשה ע"פי ד' הר"ש והרא"ש ז"ל אף אי נימא שכוונתם על נדון שלפנינו:

ובאמת לכאורה להגי' שלפנינו דר"י בכל גווני מטמא מתוכה ק' אטו פליג אסתם משנה ואיהו אמר הלכה כסתם משנה וגם לקמן מייתי שאלו לפני ר' המפלת שפיר מלא בשר מהו כו' אמר לפניו ר"י ב"ר יוסי כך אמר אבא מלא בשר טמאה לידה מלא דם טמאה נדה א"ל אלמלא דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך עכשיו מדהא כיחידאה כסומכוס משום ר"מ כו' הרי להדי' דקרי ליה יחידאה למאן דמטמא במלא דם ואיך ס"ל לר"י כיחידאה וגם היכי קרי לי' יחידאה כיון דרשב"י גם הוא ס"ל כוותי' והרי ר"מ ור"י ור"ש ס"ל דטמאה נדה אבל לגי' הרמב"ם כל זה ניחא דבקרועה כולהו ס"ל דטמאה רק בסתומה פליגי כולהו אסומכוס היוצא לנו מכ"ז דעכ"פ לענין דינא ק' מאוד להקל בדבר ונכון הוא:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה