משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לו שאלה
בדין אם אמר זה גיטך אם מתי מחולי זה ונפל עליו בית כו' או אם אמר אם לא אעמוד מחולי זה ואם יש לחלק ביניהם:
תשובה הנה אי' בגיטין דף ע"ג ע"א זה גיטך אם מתי מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש אינו גט ה"ז גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית כו' ה"ז גט ומק' בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו ופרש"י אין לנו שיהא גט אף שאמר אם לא אעמוד דאונסא דלא שכיח הוא משמע מסוגיא זו דאף באם מתי מחולי זה כוונתו מתוך החולי ולא מחמת אותו החולי דאי כוונתו מחמת החולי לא קשה כלל רישא וסיפא דברישא מת מחמת החולי ובסיפא הרי לא עמד וזו היא באמת דעת התוספתא וירושלמי לחלק כן וכמ"ש הרא"ש ז"ל אבל ש"ס דילן לא ס"ל כן:
ובאמת לפי מסקנא דלעיל אליבא דרב הונא בעומד על משענתו הוא דבעי אומדנא הא לא הלך על משענתו אפילו אומדנא לא בעי ופרש"י שעדיין יש בו מקצת מחולי הראשון ואמאי נבעי אומדנא ואם מיתתו הי' מחמת חולי הראשון או לא הי' בו כדי להמית אי נימא דמחולי זה מחמת החולי משמע והרי לא מת מחמת חולי הראשון אלא וודאי מחולי זה מתוך החולי משמע וכל שעדיין יש בו מחולי הראשון ואף שמיתתו היה מחמת חולי אחר ונתקיים התנאי והוי גט וא"כ ה"ה בנפל עליו בית בחליו הרי מת מתוך חולי זה וע"כ טעמא דאינו גט משום אונסא דלא שכיח הוא וק' רישא וסיפא ודלא כסברת התוספתא וירושלמי:
והנה הרמב"ם ז"ל פסק ברישא אינו גט ובסיפא ספק מגורשת וכתב הרא"ש ז"ל טעמו דמספקא ליה אי כש"ס דילן אי כהתוספתא ולענ"ד נ' טעם הרמב"ם ז"ל דבסיפא אף דנימא אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה וחשבינן האונס כאלו אינו ולא נתקיים התנאי מ"מ בלא אונס המיתה הרי עדיין לא עמד ומנא ידעינן שהיה סופו לעמוד אף בלא האונס והיכי נימא דחשבינן ליה כאלו עמד ולא דמי' להא דאתא ופסקי' מברא כו' ואמר חזו דאתאי כו' דהתם הרי עשה כל שבידו לקיים ואם לא האונס וודאי היה מקיים תנאו לבטל הגט רק האונס מעכבו ושפיר י"ל דחשבינן כאלו נתקיים רק משום דהוי אונסא דשכיח אמר שמואל שם לא שמי' מתי':
משא"כ בנידון דידן הרי אף בלא האונס מי יודע אם הי' סופו לעמוד והוי' ספק מגורשת כמקודם שאכלו הארי דלא ידעינן אם היה סופו של התנאי להתקיים ושפיר פסק הרמב"ם אף לפי ש"ס דילן דהוי' ספק מגורשת ודלא כברייתא דסברי דהוי' גט גמור משום דס' דאונסא דלא שכיח ע"כ מסיק אדעתיה וא"כ הרי וודאי לא עמד ואנן קיי"ל דלא אסיק אדעתי' אונסא וסלקינן ליה כאלו אינו אבל ברישא אם נחשוב האונס כאלו אינו א"כ הרי לא מת כלל מתוך החולי שלא היתה כוונתו על האונס הזה א"כ הרי ממילא בטל הגט:
ואין לומר דאפ"ה שמא בלא האונס היה סופו למות מתוך החולי והוי נתקיים הגט רק האונס עיכבו ז"א דבטענת אונס לא מהני רק לבטל הגט כגון בסיפא דטענינן לבעל טענת אונס דאפשר אם לא היה האונס הי' סופו לעמוד ולבטל הגט ואדעתא דהכי לא יהיב ולהכי הוי ספק גט אבל ברישא כיון שהוא לא כיון על מיתה זו דנפלה הבית והרי לא מת מחולי זה רק שאנו באין לחוש לקיום הגט בטענת אונס דשמא לולי האונס היה מתקיים הגט והוי מת מתוך החולי לזה לא מהני טענת אונס לקיומו של גט דאיהו לא יהיב גיטא רק ע"ד שיתקיים התנאי בפועל ורק לבטל הגט טוענין לו טענת אונס וכל מה שהוזכר בש"ס טענת אונס היינו דווקא בביטול הגט ומצד הבעל דאיהו לא יהיב אדעתא דהכי אבל אם האונס מונע קיום הגט מה לי ולאונס הזה סוף סוף לא נתקיים ובטל הגט וזה דבר ברור ואמת ומיושב פ' הרמב"ם לנכון:
וכה"ג איתא בש"ך חו"מ סי' ך"א ע"ש שמחלק בין אונס שאירעו למתחייב עצמו בדבר על תנאי שטענת אונס פוטרו משא"כ אם אירע אונס לקונה הדבר שאין טענת אונס מועלת לו לקנות הדבר אם לא קיים תנאו וכ"כ בשם הר"ן ז"ל לחלק בין אונס דגיטין לאונס דקדושין ע"ש שהאריך בזה הרבה בד' הירושלמי ודו"ק: