משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לא שאלה
עשיית הקשר בין ברכה להנחה אי הוי הפסק:
תשובה הנה במהרי"ק ז"ל נסתפק בדין אם הניח ש"י ובתחלת הידוק נפסק הקשר והוצרך לעשות קשר אחר והב"י ז"ל הכריע שא"צ לברך כיון שעדיין לא נגמרה ההנחה הרי הוא כתחלת הנחה והקשירה בין ברכה להנחה לא הוי הפסק ולענ"ד יש לדון קצת בדבר מהא דירושלמי גבי אהין דנסב פוגלא ונפל מידי' ונטל א' צריך לברך עלי' והובא בסי' ק"מ בסופו וקצת פוסקים ס"ל הטעם משום הפסק ועיין ביאור הגר"א ז"ל שם ולכן ס"ל שם שגם גלילת הס"ת הוי הפסק ועוד ס"ל להרמב"ם ז"ל וכ"פ המחבר סי' ר"ו דאין מברכין על אוכל או משקה עד שיגיע לידו ויהי' מזומן לאכלו והוא ג"כ מירושלמי הנ"ל ע"ש בביאורו היטב וא"כ בנפסק הקשר הרי הוא כנפל מידו ושוב כשעשה הקשר הוי כפנים חדשות ולמה לא יברך עליהן ועוד הא א' מאימתי מברך עליהן משע' הנחה כו' מ' הא קודם הנחה לא והרי כשהוצרך לעשות קשר חדש נתבטלה הנחה ראשונה ותהוי הקשירה הפסק. והא לתנא דבי ר"ח אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס משום הפסקה רק דאנן קי"ל מברך ואח"כ בוצע כדי שתכלה ברכה אשלימה לא אפרוסה וא"כ כ"ש לכאורה כשנפסק הקשר ואז אין ראוין לצאת בהן כלל ואח"כ תיקן דהוי הפסק וצ"ע קצת לענ"ד אף במ"ש הב"י אח"כ בשם הראב"ד שאם אחר ההידוק קודם הנחת ש"ר הותר הקשר מהדק ומניח ש"ר כו' וטעמו מבואר כיון שהוא קודם ש"ר עדיין שייכא הברכה לש"ר וה"ה עש"י כשהותר ומדברי מהרי"ק נראה דבהא פשיטא ליה דצריך לברך כיון שנגמר מצותה בהידוק הנחה אחרת היא וע' בט"ז מ"ש בזה ולכאורה הי' נ"ל דהראב"ד אזיל בשיטת ד' הסוברים דאין לברך על תפילין רק ברכה א' כשלא סח וא"כ מוכח שפיר מדיוצא בזו הברכה עש"ר ה"ה דיוצא גם לש"י אבל לשיטת הסוברים דעש"ר צריך ברכה אחרת בפ"ע אף דגם להניח קאי עש"ר ג"כ כמ"ש הרא"ש ז"ל מ"מ עיקר ברכתה מיוחדת בפ"ע ואין ראיה מזה לשאם הותר הקש"י ומניחה מחדש שלא יצטרך לברך עליו דשאני ש"ר שיש לה ג"כ ברכה בפ"ע משא"כ בש"י קודם הנחת ש"ר ואחר ההידוק דהוי הנחה חדתא ואין ברכה עלי' ואולי זהו טעמו של מהרי"ק ז"ל שלא נסתפק בזה ופשיטא ליה דצריך לברך והוא עפ"י ד' גדולי צרפת שמצריכים ב' ברכות ובש"ע פ' כהראב"ד ז"ל ויפה פ' לפי שיטתו שפ' כהרי"ף והרמב"ם ודעמהון לברך א' אבל לפי הכרעת רמ"א ז"ל שכ' לברך ב' ברכות צ"ע לענ"ד ודו"ק ועיין ביאורי הגר"א ז"ל: