אור ברסלב
משכנות יעקב לא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

לא שאלה

ל שאלה

אשר נשאלתי בדבר הגט אשר המגרש כשהכעיסו אותו בענין מתן מעות אמר בין כתיבה לנתינה בלשון לעו בזה"ל (נימסא דא קיין גם איך גיב נים קיין גם אפילו פר ה' מאות רובל) ואח"כ נתרצה ונתפייס וגמרו חתימת העדים וביטל מודעות כד"ת ושאל השואל אם יש בלשונות הללו לשון ביטול ואם אולי לשון ביטול המה אם חוזר ומגרש בגט זה כשתרצה אח"כ הואיל והיה הביטול קודם החתימה:

תשובה הנה נלענ"ד דמה שאמ' בלשון (נישט דא קיין גם) אין בזה שום חשש לשון ביטול דלא עדיף לשון זה מהאומר גט זה שנתתי לך אינו גט שהזכיר הגט הזה ביחוד ואמר עליו שאינו גט ואפ"ה קיי"ל דלא א' כלום כמבואר בש"ס ובש"ע דבעינן לישנא דמשתמע שמבטל אותו מכאן ולהבא אבל האומ' אינו גט אינו אלא כמוציא לעז עליו ואומר שאינו גט והרי אנו רואים שהוא גט כשר וכ"ש בנידון זה שאו' בזה"ל (נישט דא) שהוא כאומר אין כאן גט והרי הוא שקר ולא תלינן דמחמת שביטלו מקודם אמר כן כשלא שמענו מפיו לשון ביטול אפילו גלוי דעתא לא הוי דבגלוי דעת איפלגו אביי ורבא והך דינא דאומר אינו גט לא אמר כלום היא הלכה פסוקה בברייתא ואינה שנויה במחלוקת כלל וכ"ש כשלא הזכיר הגט ביחוד כלל רק אמר סתם אין כאן ופשטות כוונתו שאינו רוצה ליתן הגט כאשר אמר אח"כ (איך גיב ניט) כו':

וראיה מפורשת דגבי הפרת נדרים קיי"ל דבעל שאמר אין כאן נדר הרי זה לא היפר והיא ברייתא בנדרים ד' מ"ז ומפורש בש"ע סי' רל"ד וטעמא דבהפרה בעינן לישנא דלהבא דבעל מיגז גייז ולהכי קיי"ל דבעל שא' בל' חכם לא א' כלום דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי להדיא דל' אין כאן נדר לישנא דמעיקרא משמע וה"נ לשון אין כאן גט ג"כ מעיקרא משמע ובאומר אין נדר זה כלום מחלוקת הפוסקים אם יש בזה לשון הפרה כמבואר בשו"ע שם הרי להדיא דלשון אין כאן גריעא מלשון אינו נדר או אינו גט והוא פשוט לענ"ד:

וע"ד שאמר הבעל בפירוש (איך גיב ניט קיין גט) ג"כ נראה דאין בזה כלל לשון ביטול רק שהוא המלכה שאינו רוצה ליתנו ואין בזה ביטול להגט עצמו וכמבואר בש"ס דפ' כל הגט כתב גט לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמו כשמך כו' פסול לגרש בו ודייקינן בש"ס אחר הוא דלא מצי לגרש בו הא הוא גופיה מצי מגרש ביה הרי להדיא דאף שנמלך מליתנו ומסתמא הוציא בפיו שאינו רוצה ליתנו אפ"ה כשחוזר ונמלך לגרש בו כשר כל שלא ביטלו בפירוש וכן משמע להדיא מד' התוס' פרק המביא תנין דף י"ח ע"ב בד"ה שמא פייס שכתבו שמא פייס ר"ל פייס וביטל ואמר גט שנתתי בטל הוא מבואר מלשונם ז"ל דבפייס לחוד אין בו כדי ביטול כל שלא אמר בפירוש שהוא מבטל וכ"ש לפרש"י שם שמא פייס את אשתו ובא עליה והוי גט ישן הרי להדיא דאף שנתפייס עמה ומסתמא א' שאין רצונו לגרשה עוד ואפ"ה אין בזה חשש ביטול רק חשש גט ישן ועיין ברש"י ריש ד' י"ח ד"ה דאי מפייסא תפייס כו':

אך לכאור' לא משמע כן בד' רש"י ז"ל שלהי המגר' ד' פ"ח ע"א ד"ה ודלמ' אמלוכי אימלך שכ' וז"ל נמלך מתחילה שלא לגרשה והדר אימלך לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל משמע לכאורה דבהמלכה לחוד הוי ביטול מדכ' ונמצא הראשון בטל משמע שלא הזכיר בפירוש לשון ביטול:

ונראה לפרש דהתם שכ' רק מקצת הגט ושוב חזר ומנע הסופר מלכתוב הרי בפירוש ביטל שליחות הסופר וממילא בטל כל מה שכתב הסופר כיון שבטלה שליחותו משא"כ אחר גמר הכתיבה שכבר עשה הסופר שליחותו וע' בתוס' שם שהביאו בשם רש"י ז"ל וז"ל פי' בקונטרס שביטלו ושוב אינו יכול כו' משמע שמפרשים גם בדברי רש"י ז"ל שבטלו בפירוש והראיה שכתבתי מר"פ כל הגט הוא לענ"ד ראיה ברורה ונכונה:

ועוד נלענ"ד דאף אם באנו לחוש בזה ולומר דכל שאמר בפירוש שאינו רוצה ליתנו יש בזה חשש ביטול הרי קיי"ל כר"נ דגט שביטלו חוזר ומגרש בו ולא בטיל רק לשליחותי' דשליח ואפילו אם פי' בפירוש שיהי' הגט עצמו בטל ג"כ דעת רוב הפוסקים דחוזר ומגרש בו וכמו דגרסינן בפ' כל הגט גיטא גופא מי קבטיל היינו שא"א לו להתבטל מחמת שכבר נכתב והוא מבואר מלשון רש"י ז"ל שם שכ' וז"ל אבל גט שהוא בעין אינו נפסל:

וכן הוא דעת התוס' בר"פ כל הגט ד"ה התם דיבור ודיבור הוא ובדף י"ח ד"ה שמא פייס שכ' בהדיא בשם ר"ת שמא פייס וביטל ואח"כ חתמו העדים שלא מדעתו אבל אם ציוה להם לחתום קיי"ל דחוזר ומגרש בו וכן כתבו התוס' בדף פ"ח בד"ה ודילמא אימלוכי אימלך שהק' על פרש"י ז"ל דלר"נ דאמר חוזר ומגרש בו מא"ל:

ונראה דגם רש"י ז"ל להכי כ' שם א"נ הו"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן כו' משמע דלא ברירא ליה שיהיה בזה חשש ביטול כיון דקיי"ל דחוזר ומגרש בו ואפילו באמצע הכתיבה רק התוס' חילקו שם בשם הר"ר עזרא הנביא וכתבו דכשלא נכתב כולו מודה ר"נ דאינו חוזר ומגרש בו ואפילו לדבריו ז"ל בנ"ד שנכתב כולו אף שלא נחתם עכ"פ מעשה הכתיבה ושליחות הסופר נגמר וחוזר ומגרש בו דמעשה גמור מקרי שהרי כשר לגרש בו ע"י עדי מסירה ועיקר קרא דוכתב לה כו' על כתיבת הסופר קאי וכבר נגמר ע"כ כתבו התוס' בדף י"ח בפשיטות דקודם החתימה חוזר ומגרש בו ולא הזכירו מד' הרר"ע הנביא דלעיל והוא חילוק ברור ופשוט:

רק דעת הרמב"ם ז"ל שאם ביטל הגט בפירו' שאין חוזר ומגרש בו וחששו הפוסקים לדבריו להלכה למעשה ע' ברא"ש שכ' וז"ל מיהו אין לסמוך על זה לעשות מעשה ואזלינן ביה לחומרא אבל מד' הרי"ף ז"ל בפרק השולח בפלוגתא דר"נ ור"ש אי חוזר ומגרש בו נראה שדעתו כדברי המקילין דאף שביטלו בפירוש אינו בטל מטעם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כתיבת הגט שהוא ז"ל הביא לשון הסוגיא אתמר גט שבטלו ר"נ א' חוזר כו' והוסיף אלו ב' תיבות גט שבטלו שלא הוזכרו בש"ס כלל וברור להורות דלא נימא דקאי דוקא אמתניתין דאיירי בגט הנשלח ע"י שליח דאז נוכל לומר שלא ביטל רק השליח ולא הגט כמו שפ' המחמירי' ולכן הוסיף לשון גט שבטלו כו' דאף שביטל הגט בפירוש ולא קאי כלל בנשלח ע"י שליח רק בכל גט שבטלו והשמיט ג"כ הא דא' נהי דבטלי לשליח כו' דלד' המחמירים היה לו לכתוב זה כי היכי דניסוק מיניה להחמיר אם ביטלו בפירוש כמ"ש המפרשים המחמירים ומדהשמיטו הרי"ף ז"ל נ"ל ברור דלא ס"ל כלל החילוק וזה ברור לענ"ד:

והרשב"א ז"ל בחידושיו כתב שכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל אלא שחשו להן ואמרו דלמעשה אין להקל בדבר אלא חוששין לו ולכתחילה לא יגרש בו מ' להדיא מדבריו ז"ל דאם נתגרשה בו תנשא וכן ד' הר"ן ז"ל בפ' השולח ובפ' המגרש בהא דדילמא אימלוכי אימלך כ' בהדיא דאפילו ביטל באמצע כתיבה חוזר ומגרש בו ובשם הרמב"ן ז"ל כתב דבאמצע כתיבה אין שליחות לחצי גט ע"ש עכ"פ לדברי כולם אחר גמר הכתיבה חוזר ומגרש בו וכ"מ דעת הר"מ ז"ל בתו' ד"ה ודלמא אימליכו כו':

ובנ"ד נראה דאף לד' הרמב"ם דבביטול הגט בפירוש שוב נפסל הגט לעולם הרי כ' בהדיא דוקא שביטל הגט בפירוש והוא בידו אבל אם הוא ביד שליח אף שאמר גט זה בטל הוא אי אפשי בו תלינן שלא ביטל רק שליחות השליח וכ"ש כאן שלא א' בפירוש רק שאין רצונו ליתן גט ומי עדיף מאומר לשליח בפירוש שלא יתן הגט שאין בזה ביטול הגט:

רק לבד ראה זה מצאתי בד' הרשב"א בחידושיו פ' המביא תניין בסוגיא דשמא פייס האריך שם והביא כל ד' התוס' אח"כ כ' די"ל דכל שנא נגמר החתימה לא הוי מעשה גמור והוי כדיבור ודיבור ואפילו לר"נ אין חוזר ומגרש בו וכן בתוס' פ' השולח הזכירו ס' זו ולדבריהם ז"ל אם באנו לחוש בנ"ד לחשש ביטול שוב אינו נכשר לעולם אפי' לר"נ:

וכן משמע מד' המרדכי פ' השולח בשם ס' התרומה דקודם גמר החתימה אם ביטלו אינו חוזר ומגרש בו ע"ש אבל אין זה דעת רוב הפוסקים בעלי התוס' והר"ן והרמב"ן וגם הרשב"א לא החליט ס' זו רק כ' די"ל כן:

ובאמת סברא זו צ"ע כיון דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי וחתימת העדים אינו רק מפני תיקון העולם ולא בעי לשמה וכל חומר תורת כתיבת גיטין היאך נאמר דכל שלא חתמו העדים אין זה מעשה גמור הרי נגמר כל מעשה הגט בוכתב דקרא והרי בידו ליתנו בעידי מסיר' ושלא להחתים עדים כלל ואף שא' בתחילה לעדים שיחתמו הרי בידו לבטל ציוויו ואין זה תנאי על הכתיבה שלא תכשר כ"א כשיחתמו העדים והרי בכל פסולי גיטין בעניני חתימת העדי' כ' הרמב"ם ז"ל שאם נתנו בעידי מסירה כשר והרי ציוה לעדים לחתום וחתימתן כאלו אינם ואפ"ה מכשירינן להו בעידי מסירה ואיך נאמר דלא נקרא מעשה גמור:

ומצאתי מפורש בס' הישר לר"ת ד' ס"ט ע"א האריך בסתירת דברים אלו וכ דבכל גווני לר"א כשר בעידי מסירה אף שציוה לעדי' לחתום לא תלינן הכתיבה בחתימת העדים ע"ש במעשה שהיה שהעידו העדים על גט שנחתם לאחר מסירה לאשה וקרא שם תגר מאד על הפוסלים וכיון שכן הסברא פשוטה דהוי מעשה גמור ואף דנימא דיש בזה לשון ביטול חוזר ומגרש בו וכיון דבלא"ה הדעת מכרעת שאין בלשונות אלו לשון ביטול רק מחומר א"א באנו לחוש לכך שפיר יש מקום לסמוך בזה על ד' רוב הפוסקים דאף בביטול ממש אחר גמר הכתיבה חוזר ומגרש בו הואיל והוא מקום עגון גדול וא"א להשיג גט אחר רק שעכ"פ צריך לידע שצוה אח"כ לעדים מחדש לחתום דשליחותו הראשונה בטלה כמבואר מתוך ד' התוס' שם בהך דשמא פייס ובדברי הר"ן ז"ל בהך דדילמא אימלוכי כו' ע"ש:

עיין חידושי הרשב"א ס"פ המגרש בהא דדילמא אימלוכי כו' שכ' כדברי הרמב"ן משום דאין שליחות לחצי גט משמע בהדיא שהסכימה דעתו דאף בין כתיבה לחתימה אם בטלו חוזר ומגרש בו ועיין בחידושי רשב"א גבי אין כותבין במחוברים שדקדק במשנה עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש כו' וכתב שם שאם כתב בתלוש וחברו לקרקע ובטלו אגב קרקע ואח"כ תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ולפ"ז יש לדקדק מזה כשיטת הסוברי' דגט שבטלו חוזר ומגרש בו דהא הכא כיון שחיברו לקרקע ע"ד שיהא בטל שם אגב קרקע ממילא הרי הוא מבטלו מהיותו גט כשר עוד ולגרש בו שהרי דעתו לבטלו אג"ק לעולם וא"א לגרש בו עוד בעודו במחוב' וע"כ דעתו שלא לגרש בו לעולם ואף שלא פי' כן להדיא הרי מעשיו מוכיחין על מחשבתו ועדיף מגילוי דעתו ואפ"ה אם תלשו אח"כ כשר לגרש בו ודו"ק:

והלא הדברים ק"ו מה אם התם בהך מתניתין דאין כותבין במחובר לקרקע דאתיא כר' יהודה דאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וסבר בעינן כתיבה לשמה וחתימה לשמה כמבואר פ"ק דגיטין אליביה ואפ"ה סבר דאין ביטול מועיל בין כתיבה לחתימה אף שהכתיבה מעכבת בו מה"ת עכ"ז מעשה שלם חשבינן לי' לכתיבה ושוב אינה בטילה לד' הרשב"א אלו ודקדק כן מלשון המשנה דאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו כו' וכיון דנכתב בתלוש היכי משכחת לה שיחתום במחובר ע"כ שחיברו לקרקע בין כתיבה לחתימה ומכאן הוציא הדין הזה וכ"ש לדידן דקיי"ל עדי מסירה כרתי ועיקר וכתב דקרא קאי אכתיבה לחוד וודאי דאין הכתיבה מתבטלת בביטול שבין הכתיבה לחתימה ולא הוי כחצי מעשה וזו לענ"ד ראיה ברורה:

והנה לפי מה שביארנו לעיל סי' ך"ז בראיות מדברי הש"ס בהא דעדי' שאין יודעין לחתום כו' ומדברי הירושלמי דכל שהוא רוצה לחתמו ומצוה לעדים שיחתמו בטל הגט אם לא חתמו בו העדים אף שנותן אח"כ בעידי מסירה והוא סותר לכאורה לדעת ר"ת ז"ל בס' הישר שהקיל בנחתם אחר מסירה לאשה בעדי מסירה דהא התם בוודאי צוה הבעל לעדים לחתום ורוצה לחתמו ואפ"ה מכשרינן ליה כל שנותן אח"כ בעדי מסירה וס"ל לר"ת ז"ל שאין הכתיבה נפסלת עבור זה שלא חתמו בו העדים כתנאי המעכב בהכשר הכתיבה רק מלתא באנפי נפשיה הוא ואין תולה זה בזה כלל וכיון שהוא מתרצה אח"כ ליתנו בעידי מסירה כשר וע"כ דלא ס"ל לר"ת ז"ל כהך שינויא דמחלק בירושלמי בין רוצה לחתמו ואין רוצה לחתמו:

וכן הך בעיא דר' יוחנן בעדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא כו' ע"כ איירי שדעתו ז"ל שציוה להם לחתמו וא"כ ע"כ צריכין הם לחתום שהוא אינו מתרצה לתנו רק עד שיחתמו בו ואין רצונו ליתנו בעידי מסירה לבד וכיון שכן ע"כ צריכין שתתקיים ציוויו דאל"כ לא שווי' גיטא כלל וכיון שחתימתן אינה חתימה דכתב עליון אינו כתב כדאמרינן בגמרא ממילא לא נתקיימו דבריו שציוה להם לחתום. הא אם נתרצה אח"כ וביטל דבריו ורוצה ליתנו בעידי מסירה לבד כשר לד' ר"ת ז"ל:

ויש להביא ראיה לזה מכולה סוגיא דריש פרקא דמקשה מאן האי תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה כו' ואי נימא דכל שהוא רוצה בפירוש לחתמו גם לר"א החתימ' מעכבת בהכש' הגט א"כ משכח' לה מתני' גם אליב' דר"א דכיון שהחתימה מעכבת ג"כ דינה כדין הכתיב' מדאוריית' ובעי לשמה כיון דהוי בכלל וכתב אלא ודאי דלר"א בכל גווני לא מפרשינן וכתב דקרא רק על הכתיבה לבד ולא על החתימה אף שיגלה דעתו שרוצה לחתמו דוקא ואינו רוצה ליתנו זולת החתימה אין זה נכנס בכלל כתיבת הגט לכל דיני כתיבה רק מעכב בו משום קיום דבריו בלבד אבל כל שנתרצה אח"כ לבטל דבריו אלו ולתנו בעידי מסירה כשר וכן צריכין אנחנו לפרש לדע' ר"ת ז"ל והוא דע' הרמב"ם ג"כ כמו שבארנו ודו"ק כ"ז נ"ל נכון מאד ובנידון שלפנינו אין שום חשש כלל לפסול הגט ושוב שלום כו':

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה