אור ברסלב
משכנות יעקב לא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

לא שאלה

ל שאלה

אם יש צד זכות במה שלא נהגו בשמיטת כספים בזמה"ז:

תשובה הנה יש ללמוד בזה היתר ברור ע"ד דברי הראב"ד והרז"ה שחילקו בין זמן האמוראים לזמנינו אבל לא כדבריהם דהנה ר' ורבנן איפליגו אי השמטת כספים תלוי ביובל או לא ר' סבר תלוי ביובל ודריש השמטה שמוט בשתי שמיטות כו' וכפירוש תוס' וכל הגדולים דהיינו שמטה ויובל וכמבואר בירושלמי וסובר משעה שגלו שבט ראובן וגד שבטלו היובלות בטל גם השמיטה בין זריעת קרקע בין מלוה ואפ"ה נוהג שמטה מדבריהם וביובל נחלקו הגדולים עיין בעה"ת ורבנן פליגי וסברי דאין שמיטה תלויה ביובל כלל ונוהג מה"ת בבית שני אף שאין כל יושביה עליה ויש לחקור לדעת חכמים איך דין השמטת מלוה במדבר וכן לאחר שגלו ישראל מבית שני ובפרט למ"ד תרומה בזמה"ז דרבנן א"כ ודאי שמיטת עבודת קרקע דרבנן כיון שבטלה קדושת הארץ א"כ איך הדין בשמיטת כספים:

הנה בקדושין א' ראב"ש כל מצוה שנתחייבו בה ישראל קודם כניסתן כו' וכל מצוה שנתחייבו בה אחר כניסתן לארץ אין נוהגת אלא בארץ חוץ מהשמטת כספים ושלוח עבדים כו' ופריך השמטת כספים חובת הגוף הוא כו' ופירש"י ז"ל ופשיטא שנהגה במדבר ואמאי קא' שנתחייבו משעת כל כניסתן לארץ כו' ומשני לא נצרכה אלא לכדרבי כו' הרי להדיא דעת רש"י דשמיטת כספים נוהגת במדבר לרבנן דפליגי ארבי וא"כ ודאי ה"ה דנוהגת גם עכשיו מה"ת בכל מקום וכן כתב בעה"ת בשם רמב"ן שכן משמע בקדושין והיינו שמפרש כרש"י ז"ל אבל התוס' בקידושין הקשו על פירש"י ז"ל הרבה והוכיחו דשמיטת כספים ודאי לא נהגה במדבר מהך ברייתא דגדול תלמוד שקדם לשמיטה כו' ודעתם ז"ל דשמיטת כספים ועבודת קרקע שוין בזמנן אף לרבנן דרבי וכל י"ד שנה שכבשו כו' לא נהגו אף שמיטת כספים ובאמת יש ראיות לזה רבו מספור בירושלמי מפורש להדיא כן דלמ"ד מעשרות מדבריהם אף שמיטת כספים מדבריהם והיינו ודאי משום כיון דחרישה וזריעה מדבריהן ה"ה לשמיטת כספים ודריש לה מקרא דהשמיטה שמוט כו' רק דלרבי קאי איובל ושמיטה ולרבנן קאי הכל אשביעית ובזמן שמיטת עבודת קרקע אתה משמט כספים כו' הדבר מבואר בירושלמי דגיטין ובשבועות וכן מצאתי מבואר בילקוט בפ' וזה דבר השמיטה כו' בשם פרי השמיטה שמוט כל שיש לך שמיטה שמוט כו' וגם אח"כ קאמר יכול שמיטת כספים נוהגת במדבר ת"ל השמיטה שמוט כו' וברור פירושו כ"ז שיש לך שמיטה כו' היינו דשמיטה נקראת השנה השביעית שמשמטין קרקע וזה דיוק לשון שיש לך שמיטה היינו שאתה בארץ ומשמט קרקע מלעבדה ובתר הכי מייתי ברייתא דרבי כ"ז כו' וכוונתו איובל כמ"ש לעיל וזה ברור:

וכן מוכח בסוגי' דעירובין דכולהו חושבנא דיובל ושמיטין דחשיב התם בבית שני לא מני רק מביאת הארץ ואי שמיטת כספים נוהגת בזמן הגלות מה"ת א"כ למה ביטלו מנין השמיטין והתחילו מחדש והתוספות שם הניחו בצ"ע וצ"ל שנמשיכו שם לשיט' רש"י בקדושין אבל לד' התוס' בקדושין נראה דלא ק"מ דכיון שהי' בגולה ובטל עבודת קרקע גם מכספים בטלה ולדעת רב אשי שם הנך שית שנין עד שקידש עזרא א"י לא מנו שמיטין ויובלות כלל וע"כ היינו שתלוי' בקדושת הארץ הכלל העולה דשמיטת כספי' תלויה בקדושת א"י בזמן ולא במקום:

ואין להקשות דא"כ מאי צורך בגיטין לומר דהלל התקין פרוזבול ור' היא כו' הא אף לרבנן למ"ד בטלה קדושת א"י שביעית דרבנן ונוקי כוותייהו לק"מ דהלל תיקן בזמן הבית שאז מעשרות מה"ת וא"כ גם שביעית מה"ת וכן מסקנת הרשב"א בחידושיו דהלל תיקן בזמן הבית שלא כדעת ר"ת ז"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל ואף דבירושלמי בגיטין מוקי למתניתין כמ"ד מעשרות מדבריהם ולא כר' לחד מ"ד וא"כ קשה הא תיקן אף בזמן הבית לק"מ דירושלמי לשיטתיה דסובר דמאן דאמר מעשרות מדבריה' היינו אף בזמן בית שני כמבואר בירושלמי כמה פעמים אין מספר וא' מאליהן קיבלו עליהן המעשרות כו' וא"כ גם שביעית כן אף בזמן הבית ואיש תקנת הילל אבל ש"ס דילן לא סבר הכי רק לאחר חורבן משום דבטלה קדושת א"י כמבואר כמה פעמים בש"ס רק בחלה דכתי' בבואכם כו' דרשינן ביאת כולכם כמבואר בכתובות וא"כ לק"מ רק בקידושין קשה לכאורה ל"ל לגמ' לתרוצי על הא דמקשה השמטת כספים חובת הגוף היא ולפי' תוס' הקושי' היא פשיטא דנוהגת בח"ל וע"ז משני לא נצרכה אלא לכדר' כו' הא לרבנן נמי צריך לאשמעינן דהא לדידהו נמי דרשינן השמיטה שמוט כל זמן שיש לך שמיטה כו' ולמעט מדבר וא"כ איצטריך דלא נימא נמי במקום כו' כמו דאמרינן לרבי זהו לכאורה קושיא נכונה ואולי זהו כוונת הרמב"ן בבעה"ת שכ' שכן מ' בקידושי' דאף במדבר נהגה שמטת כספים ובאמת בילקוט בשם הספרי הנ"ל דריש ג"כ אליבא דרבנן יכול במקום שאתה משמי' כו' ת"ל כי קרא כו' כמו דא' בש"ס אליבא דר' וא"כ לכאורה קושין נכונה אמאי לא א' הש"ס הכי אם איתא דס"ל הכי לרבנן אבל מאחר שהוכחנו למעלה מד' ש"ס דילן ג"כ כדעת הירושלמי וספרי וגם דלא נימא בכדי דש"ס דילן חולק אברייתא דספרי וכן מהוכחת תוס' מברייתא דמייתי לקמן גדול תלמוד כו' צריכין אנו לומר דאיידי דהך ברייתא דרבי מורגלת טפי בש"ס דילן והוזכרה כמה פעמים בגיטין ובמ"ק נקט לה ג"כ כאן ועוד י"ל סברא נכונה דתלמודא ס"ל דלרבנן לא הוי הקישא כלל שמיטת קרקע לכספים רק דנפקא לן מהשמטה שמוט משמע אם השנה נקראת שמטה אז שמוט ואין השנה נקראת שמטה רק בעבודת קרקע אבל במדבר אין כאן שמטה כלל ולענין המקום הדרבין לכללן דחובת הגוף נוהגת בכל מושבות והרי אף שמיטת הקרקע אינה נפטרת בח"ל רק משום דחובת קרקע נפקא לן מקראי דלא נהגו בח"ל וא"כ חובת הגוף למה לא תנהוג בח"ל אבל לרבי דדריש שתי שמטות שמיטה ויובל ומפיק דאף בזמן שקדושת הארץ קיימת לא נהגה כל דיני שביעית אם אין כל יושבי' עלי' כמו יובל א"כ דהיקש גמור הוא יש להקיש גם למקום גם אין לחלק עוד בין חובת הגוף לחובת קרקע דאטו הא דבטלה שביעית בזמן הבית משום קדושת א"י היא הא הקדושה קיימת רק אין יושבי' עלי' מהאי טעמא הוא ומשום הקישא דיובל וא"כ ודאי אי לאו קרא הוי ממעטינן מקרא גם ח"ל וצריך לרבוי דכי קרא כו' וזו ס' נכונה לולא שד' הספרי שכ' הם נגד זה ועכ"פ אין ראי' לסתור דין ברור המוכרח גם מש"ס דילן ואדרבה אם נעיין בזה מהך סוגי' גופיא מוכח להיפוך כפי' התוס' דא' לא נצרכא משמע דהקושי' היתה ל"ל לאשמעינן דנוהג בח"ל ולדעת רש"י ז"ל הי' הקושיא היפך דברי ראב"ש שא' שנתחייבו בכניסתן לארץ כו' והו"ל לשנוי' סבר לה כרבי לשון לא נצרכא כו' מ' דאתי שפיר דבריו גם לרבנן רק דלא צריכין אלא לרבי והוא כפי' תוס' ודו"ק וכן צריך לפרש ע"כ הקו' בשילוח עבדים דהא קיי"ל אין ע"ע נוהג אלא בזמן שיובל נוהג וא"כ ודאי לא נהגו במדבר וע"כ הקו' היא ל"ל לאשמעינן דנוהג בח"ל כו' וגם זה רמוז בד' התוספת (גם י"ל דגמ' נקט לדרבי משום דס"ל הכי הלכתא כדעת גדולי ראשונים):

עכ"פ מדברי הש"ס דערכין מוכח להדיא דלא מנו כלל שמיטין קודם ביאתם בימי עזרא ואפילו הנך שמית שנין כו' לתירוץ רב אשי עד שנתקדשה הארץ וכן מבואר בברייתא מה ביאתם בימי משה מנו יובלות וקידשו שמיטין אף ביאתן בימי עזרא מנו יובלות וקדשו שמיטין והכלל דכל שנתבטלה קדושת הארץ בטלה גם שמטת כספים וא"כ ה"ה עכשיו לרבנן דפליגי אר' תלי' בדין אי קדושה שני קדשה לע"ל לענין מעשרות ותרומה גם שמטת כספים נוהגת מה"ת ולמ"ד בטלה קדושת עזרא ג"כ השמטה היא מדבריהם:

והנה זו מחלוקת גדולה בין גדולי הראשונים אי תרומה בזמה"ז מדרבנן וגם בשו"ע הוא במחלוקת שנוי' ולכאורה הדברים מוכרעין יותר כשיטת הסוברי' תרומה בזמה"ז דרבנן וכרבנן דפליגי אר' יוסי דסדר עולם וכמה סוגיות הש"ס דא' בפשיטות הנח לתרומה בזמה"ז דרבנן בפסחים פ' אלו עוברין ובנזיר ובשלהי ב"ק גבי מסל"ת וא"כ גם השביעית מדרבנן אף לרבנן דרבי:

ועפ"ז יש לתרץ דקו' לכאורה לאביי דמתרץ הך דפרוזבול כרבי דשביעית דרבנן וק' לכאורה דא"כ נצטרך לומר דכולהו תנאי דאיירי בדין פרוזבול בפ' בתרא דמסכ' שביעית וטוב' תנאי איירי התם וכן סתם משנה בכתובות וכן ב"ח שהוציא כו' ואין עמו פרוזבול ורשב"ג דא' מן התקנה כו' וכולהו אמוראי נצטרך לומר דכולהו כר' ס"ל דדריש וזה דבר השמטה כו' ושמטה דרבנן אפילו בזמן הבית כל שאין היובל נוהג וזה מן התימה והיכי פליגי רבנן עלי' דר' בהא אבל לפמ"ש א"ש דהא דאיצטריך אביי לאוקמה כרבי היינו להלל שהי' ק' שנה עד שלא חרב הבית ונהגו תרומות מה"ת אבל לאחר החורבן אף לרבנן דר' השביעית מדרבנן כמו תרומות וא"כ שפיר איצטריך להו כל דיני פרוזבול לכולהו תנאי ולאחר חורבן וא"כ עכ"פ לכ"ע שמיטת כספים מדבריהם אף לרבא דמתרץ מתניתין כרבנן וכמסקנת הירושלמי וכדמוכח בש"ס דערכין וכד' תוס' ואף לדעת הרמב"ן ז"ל בס' התרומות כן מסקנתו רק משום דס"ל להלכה כמ"ד מעשרות בזמה"ז דאו' פסק שגם שמיטה מה"ת עיי"ש באורך:

ועוד האריך שם להביא קצת ראיות דשמיטה נוהגת ד"ת מעובדא דההוא דאתא לקמי' דר"י בשטר שיש בו אחריות וא' משמט וא' ליה והא מר היא דא' אינו משמט כו' א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואי דרבנן למה לא יעשו מעשה כיון שעקרו מדרבנן ולפמ"ש לק"מ דר"י לטעמי' דס"ל תרומה בזמה"ז דאורייתא דא"ל לר"ל תרומה בזמה"ז דאורייתא בפ' הערל וא"כ גם שמיטה מה"ת לרבנן דר' ובל"ז אין לדמות גזירות דרבנן אהדדי ולא מקלינן כולי האי בהך דרבנן דביטול קדושת הארץ וכה"ג י"ל בהך דפסחים פ' מקום שנהגו גבי רב ספרא אפיק גרבא כו' שסמך על דברי המקיל וקרא עלי' כו' עמי בעצו כו' ומקלו יגיד לו ולכאורה מ' דשביעית דאורייתא דאי דרבנן למה לא נקל בשל סופרים וכה"ג ראיתי בבעה"ע שכ' ראיה דשביעית דאו' מהך דפ' הניזקין דקרי לשביעית דאו' דא' מכדי הא דאו' והא דאו' כו' ולפ"ז נצטרך לומר דהיינו כדעת הסוברים דתרומה בזמה"ז דאו' ולא בטלה קדושת הארץ ולכאורה ראי' נכונה היא דלא ס"ל להש"ס כרבי דאף בזמן הבית שמטה מדבריהם אבל למ"ש אליבא דרבנן אין ראיה כלל דלא ניחא ליה לאוקמה מתנייתא דוקא אחר החורבן וגם כיון דבזמן הבית הוי דאורייתא לא מקלינן כ"כ בזמה"ז בספקן:

וראיה לזה מהך דשלהי פ' הנזקין גבי משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה כו' אבל לא תבור ותטחון עמה אשת חבר משאלת לאשת ע"ה כו' ובוררת כו' אבל משתטיל את המים לא תגע בה ומחלק רבא שם בין טומאת חולין דרבנן לטומאת חלה דאורייתא והא אנן קיי"ל חלה בזמה"ז דרבנן אף למ"ד תרומה דאורייתא כמבואר בפ"ב דכתובות דכ' בבואכם כו' ואפ"ה קרינן לה דאורייתא לגבי טומאת חולין שעיקרו דרבנן וע"כ גם שביעית קרינן לה התם דאורייתא מדאסר שם ברישא לסייע ולבור כו' כמו בחלה וע"כ משום שעקרו של תורה אף דבזמה"ז דרבנן ומוכח עוד דאפילו חלה שהיא דרבנן אפילו בזמן בית שני דבעינן ביאת כולכ' ולא מקצתכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק אפ"ה קרי לה דאורייתא לגבי טומאת חולין שעיקרו ד"ס וא"כ ראית בעה"ע מהא דא' מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא לא מוכחא כלל דלא כרבי דאפילו לרבי דאורייתא מיקרי' כמו חלה דאפילו בזמן בית שני דרבנן היא רק כיון שעיקרה ד"ת היא ה"נ שביעית לר' כן ואית לן למגזר שוגג כו' למאן דגזר בדאורייתא ולפ"ז אזדו כל הראיות המוכיחות לכאורה דשביעית דאורייתא והך דסנהדרין דמשרבו האנסין כו' משום ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו זרעו בשביעית משום ארנונא ופירש"י דשביעית דרבנן דבטלה קדושת הארץ ותוס' שם כ' בשם ירושלמי דמשום חיי נפש שרי אף למ"ד דאורייתא וכ"כ בעה"ע ופשטא דגמ' לא מ' הכי דמכריז פוקו וזרעו כו' ואם היתה סכנה בדבר אכרוזי בעי וגם ל"ל לברייתא לאשמעינן דכשרין לדעות פשיטא אנוסין נינהו ואי משום דהו"א שהנכרים מתכוונים להעביר ע"ד ולא להנאתו וקיי"ל אפילו אערקתא דמסנא יהרג ואל יעבור וכדמשמע מהירושלמי דהא מ' בגמ' פ' הנזקין גבי גר שחזר לסורו מחמת יראה והתיר רשב"ג ליקח ספרים ממנו אלמא בר כתיבה לשמה הוא ומהימן אף דהו"ל למימסר נפשי' לקטלא דהא כיון שנתגייר הרי הוא כישראל לכל דבר דאי הדר בי' כו' ומחוייב למסור נפשו על קדושת השם אפ"ה אינו נפסל לכתיבת ס"ת לשמה כיון דמאונס נפשות קעביד וה"נ לא הוי פסלינן לי' לעדו' אם הי' נ"ד אונס נפשות בדבר ול"ל לאתויי' ראי' מהא דשרי ר' ינאי לכתחלה א"ו נ' לכאורה דלאו סכנת נפשות הוא רק משום שביעית בזמה"ז דרבנן הקלו משום קצת חיי נפש וכלשון זה אמרו בירושלמי גבי פת של עכומ"ז במקום שאין פת של ישראל מצוי בדין הוא שתהא פת נכרים מותרת משום חיי נפש ועמעמו עליה ואסרוה כו' ובודאי שאין הכונה סכנה ממש דודאי שרי אפילו איסור דאורייתא במקום סכנה א"ו עיקר הכונה צורך גדול וצער רעבון ה"נ כן הוא ואפ"ה אם היתה כונתן להעביר אפילו בדרבנן יהרג ואל יעבור כמו ערקתא כו' ולהכי איצטריך למימר בירושלמי שאין כונתן רק לגבות הארנונא וא"כ שרי משום חיי נפש כו':

ומ"ש ראיה מפ' הנזקין להכשיר עדי' האנוסים צ"ע לכאורה מש"ס דכתובות גבי עדים שא' כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו כו' דא' שם לר"מ עדים שא' להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר ולהכי ס"ל לר"מ דלא מהימני למימר אנוסים היינו מחמת נפשות אפילו דאית ליה מגו שאין כ"י יוצא ממקום אחר וע"כ משום דמשוו נפשייהו רשעים ואין אדם משים עצמו רשע וא"כ דמקרי רשע התורה אמרה אל תשת רשע עד ויש לתרץ זאת:

וכן בהך דר"ש בן יהוצדק ור"ח בר דרנוקי דחזו לההוא דחרש וא' כהן וחורש וא' יכול לומר אגיסטין כו' פי' שם משום ארנונא ומסתמא לא היו הכל חוששין אז בשביעית דא"כ לא היו אומרים כהן וחרש רק שלמדו זכו' ע"ז שחרש שיכול לומר כו' וא"כ הרי לא היתה גזרת המלכו' אז רק דמשום עול המלכות אם הטיל ארנונא שריין ולכן שאר אנשים לא היו חורשין ולא התירו להם מפני הפסד ממון או שלא הטילו עליהם ולפ"ז ניחא מתניתין דסנהדרין דחשיב לאוספי וסוחרי שביעית בפסולי דרבנן כמ"ש תוס' שם ולמ"ד שביעית דאורייתא ק' למה לא פסילי דאורייתא:

ומ"ש תוס' שם במשנה דלא מ' לאינשי איסורא הא דממציאי מעות לעניים ק' דעיקר איסורא משום שקונים ע"מ לסחור וכ' לאכלה ולא לסחורה וא"כ מה לי עניים מה לי עשירים ועוד דסתמא קתני ואיירי בכל סוחרים ועוד דגם אוספי חשבינן בגמ' בהדי הנך פסולי דרבנן דא' בתחלה היו אומרין אוספי פסולין סוחרי כשרין כו' או להיפוך ומאי טעמא אוספי פסילי דרבנן אי לאו משום שביעית בזמה"ז דרבנן וגם פשטי' דסוגי' דכולהו אמוראי דמקילי בדין פרוזבול כמו רבנן דרב אשי דמסרי מילייהו כו' ור' יונתן מסר מילי' לרב ב"א וא"ל לא צריכת מידי אחרינא ורבנן דר"א לא עבדו בה כמו רב אשי רבן שכ' פרוזבל ואקני גיזמא דדיקלא ולא סמך על מסירת מילי ואינהו הוסיפו להקל וגם ר"נ דאמר אקיימינה אימא בה מילתא כו' ופירש"י רצה להושיב ב"ד ולתקן שכל המלוין יהיו כמסורין לב"ד כו' ורצה לעקור לגמרי דין שמיטה בשטרות ומ' שדעת כולן להקל בשמיטת כספים בזמה"ז לפי שהיא מד"ס וכ"כ הרמב"ם ז"ל טעם מסירת מילי שהוא קולא מפני שהוא מדבריהם רק לפמש"ל א"ש כולהו שמעתתא דרבנן דרבי ותלי' בקדושת הארץ לשביעית ולמעשרות:

ובזה א"ש סוגי' דמ"ק פ"ק דמשמע לכאורה דנקט להלכה שביעית בזמה"ז מה"ת דא' שם יכול ילקה על תוספת שביעית כו' וכן רבא מוקי שם מתניתין כרבנן דרבי ולמ"ש היינו דוקא בזמן הבית והנך מתנייתא דאימתי חורשין ואיסור שני פרקים הראשונים ע"כ בזמן הבית הוו דהא ר"ג וב"ד נמנו ובטלום ומסקינן בגמרא דהיינו לאחר החורבן וע"כ משנתנו קודם חורבן נישנית בדין הפרקים הללו:

כללא דנקטינן מהנך מילי דשפיר יש לסמוך על דעת הסוברים דשמיטת כספים דרבנן ובראיות מוכיחות ואף לרבנן דפליגי אר' רק משום דשביעית היא דרבנן דהא בהא תלי' כמ"ש מספרי וזה דבר השמטה שמוט בזמן שיש לך שמיטה אתה משמט כספים ועתה נחזי אנן בעזהש"י אם יש מקום למנהג אשר נהגו מימי הגאונים שלא לשמט כלל כספים כמבואר בד' הגאונים הובאו בס' בעה"ת ובס' העיטור:

הנה הרז"ה ז"ל כ' לפי שיטתו שפסק כרבי דשמיטה תלי' ביובל מה"ת וכ' די"ל דאף מדרבנן ג"כ השמיטה והיובל תלוין זה בזה לענין דבריהם וכשתקנו בשמיטה שתנהג מדבריהם תקנו גם ביובל זכר ליובל ולפי דבריו ז"ל נהג היובל כל ימי בית שני ואחר החורבן בימי התנאים ואמוראים כל זמן שהי' ב"ד מומחין וסמוכין בארץ שיובל צריך קידוש ב"ד ולכן נהג כל ימי האמוראים יובל ושמיטה מדרבנן והיו מקדשין יובל עפ"י ב"ד אבל משבטלה הסמיכה בא"י בימי אמוראים אחרונים ואין ב"ד מומחין כלל בטל היובל לגמרי אף מדרבנן ובטלה גם השמיטה אף מדבריהם דכל דתקין רבנן כעין דאו' תקין וכמו שבשל תורה היובל ושמיטה תלוין זה בזה דכל זמן שאתה משמט קרקע כו' ה"נ מדרבנן תקנו זכר לשניהם ומעכבין זא"ז והשיג עליו הרמב"ן ז"ל מ"ש שנהג היובל בזמן האמוראים אחר החורבן והק' עליו עיי"ש ודבריו נכוחים מהש"ס שלא נהגו כלל כל דיני יובל משחרב הבית וא"כ ממילא נסתרה סברתו של הרז"ה ז"ל דחזינן דנהג שביעית מדבריהם אף שלא נהג יובל כלל וא"כ ה"נ לדידן ינהוג שמיטת כספים אף שאין יובל נוהג:

אבל נ' לענ"ד ללמד זכות ע"פ דרכים שכ' דלרבנן שמיטת כספים ושביעית לענין עבודת קרקע הא בהא תלי' מהא דספרי דכל זמן שיש לך שמיטה שמוט ומגמ' דערכין וא"כ ודאי כשתקנו חכמים שתשמט בזמה"ז חדא תקנה היא עם תקנת שביעית בא"י וכיון שיש לנו שמיטה בא"י מדרבנן יש לנו שמיטת כספים בין בארץ בין בחו"ל כיון שהתורה לא חייבה לשמט כספים אם אין לנו שמיטה וכשתקנו חכמים שתנהוג שמיטה בא"י ממילא נוהג שמיטת כספים והא בהא תלי' גם מדבריהם וא"כ י"ל בפשיטות דהיינו דוקא כל זמן היות רוב ישראל בא"י והיתה מיושבת מישראל וגם ב"ד קבוע הי' בא"י וכל הגולה נמשך אחריהן לעבר שנים וקביעות מועדים והם חשובין עיקר הציבור ולכל דבר הולכין אחר רוב היושבין בא"י ולכל מילי שליחותן קא עבדינן והוי ליה כאלו יש לנו לכולנו שמיטת קרקע לענין עבודה כיון שיש שמיטה ליושבין בא"י בתרייהו גררינן כמו דלא קפדינן מה"ת שיהא לכל א' שמיטת קרקע רק הולכין אחר רוב ישראל שיש להן שמיטה אבל משנכנסו לה שנים שלשה מרגלים לא חשיב ביאה כלל לכל דבר כדא' בכתובות פ"ק וא"כ כל זמן היות ב"ד ורוב ישראל בא"י הכל נמשכין אחריהן וחשיב כל שיש לך שמיטה אבל עתה בעוונותינו מתי מעט הם השרויים בא"י ואין שם ב"ד כלל הא ודאי לא מסתבר כלל שיהיה חשוב כאלו יש לנו שמיטה לענין קרקע מפני מיעוט יחידים היושבים בא"י ומשמיטין קרקעות כיון שאינן רוב צבור ואין שם ב"ד שיהיו כל הצבור נגררין אחריהן דיינו אם נחייבם להשמיט כספים בכל מקום כיון שנוהגים שביעית בא"י אבל לא שיחייבו הם את כל הגולה מדרבנן ולא קרינן ביה כל זמן שיש לך שמיטה אם אין לרוב הציבור או לב"ד סמוכין שמיטה וכן לענין של דבריהם זה הנ"ל בעזהש"י סברא נכונה ועמוקה וכל ימות האמוראים היו ב"ד סמוכין בא"י ואפילו בימי רבא היו מקדשין עפ"י הראי' כדא' בר"ה רבא יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותי' כו' וע"כ עפ"י הראי' קדשו דאי ע"פ חשבון הלא בכל המדינות שוה וכן מ' בב"ק פ"ק גבי פלגא נזקא כו' ואי א' קבעו ליה זימנא כו' והן פסקי הלכות של מסדרי הש"ס רבינא ורב אשי ומ' שהי' עדיין בימיהן ב"ד מומחין בא"י דאל"כ הו"ל הלכתא למשיחא וכן מוכח מד' הרמב"ם ז"ל שכ' כל התירים שא' בגמ' ביו"ט ב' של גליות גבי ביצה ואינך היינו בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיה אבל בזמה"ז שאין כאן ס' כלל רק מפני מנהג הם קדושה א' כמו ב' יו"ט של ר"ה וא"כ ע"כ בימי כל האמוראים אחרונים רבינא ורב אשי שכולן אמרו להקל ביו"ט שני של גליות היו מקדשין עפ"י הראיה עיין ביצה פ"ק גבי רבינא דהוי יתיב קמי דרב אשי כו' וכן מבואר עוד מד' הרז"ה ז"ל ותשו' רב האי גאון ז"ל שכ' שאחר שפסקו מלקדש עפ"י הראיה אין ר"ה נוהג בא"י רק יום א' וא"כ ע"כ כולהו אמוראי בתראי דאיירי אי מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה או מותרת והיינו בא"י דהא א' שם הא לדידן והא להו דבחו"ל לכ"ע ביצה אסורה ורבה דא' ביצה מותרת היינו בא"י ומסקו אמוראי בתראי דאף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה אף בא"י וממילא מוכח שהיו עושין ב' יו"ט של ר"ה בא"י בזמן אמוראי בתראי וע"כ לד' רה"ג והרז"ה ז"ל היינו משום שהיו מקדשין עפ"י הראייה וכד' רבינו אפרים וראיתי ברמב"ם פ"ה מהלכות קדה"ח כ' שקדשו עפ"י הראיה עד ימי אביי ורבא ומ' דעד ועד בכלל עיי"ש ומ"מ מ' קצת מדבריו שבימי אמוראים אחרונים התחילו לקדש עפ"י חשבון ולפ"ז צ"ע קצת האיך א' רבינא לרב אשי לאנוחי ע"ת מיו"ט לחבירו כו' הא כ' הרמב"ם שבזמן הזה שעושין עפ"י חשבון אין מערבין מיו"ט לחבירו כו' וצ"ע בדבר ועיין ברמב"ן בבעה"ת:

עכ"פ קרוב הדבר שבימי רוב אמוראים אחרונים היו ב"ד מומחין בא"י וגם הרבה מישראל יושבין על אדמתן ונוהגין דיני שביעית ואולי אף אם נאמר דבימי רבנן דר"א כבר בטלה הסמיכ' היו שם רוב ישראל וחשיבי יש להם שמיטה אף לבני בבל אבל עתה בעוונותינו הארץ חרבה ושממה זרים אוכלין אותה בחטאינו ומיעוט בני אדם היושבים עלי' אינן חורשין וזורעין כלל האיך נחשוב זאת יש לך שמטה וכיון שכן יש מקום לומר דאף שמיטת כספים לא נהגה מדבריהם כלל ליושבים בחו"ל וכד' הרב בעל אלברגלוני ז"ל שכ' בבהע"ת שחילק בין א"י לח"ל:

ועוד יש לי לחדש בזה דבר ומסתפינא מחברייא עפ"י דברי רש"י ז"ל בסוגיא דב"מ פ' השואל בבעי' דבעל בנכסי אשתו מי מעל וא' רבא מאן למעול בעל דהתיר' ניחא ליה דליקני דאיסורא לא ניחא לי' דליקני תמעל איהי דהתירא כו' נמעלו ב"ד כי עבדו רבנן תקנתא וא' בעל לו הוי בהתירא באיסורא לא עבדו כו' ומסיק בועל מעל לכשיוצא ופירש"י ז"ל נמעלו ב"ד של ישראל שבאותו הדור שכל תקנות משפט תלוין בהן ועל ידיהן נוהגות חוקות המתוקנות לצבור והוי כמו שתקנו לו הם קנין זה ונמצאו הן המקנין לו כו' עכ"ל הטהור והוא ברור ומוכרח בד' הגמרא שאין שום טעם שימעלו ב"ד שבאותו הדור רק עפ"ז ומבואר מזה שכל תקנת ב"ד והפקרן בענין ממון אע"פ שהן מתוקנות מכבר עפ"י ב"ד הגדול כתקנת אושא וכדומה אעפ"כ אין נוהגות בכל דור ודור אלא עפ"י ב"ד שבזה הדור שהן מחויבין לדון עפ"י אותן תקנות והטעם לזה שלא הפקירו או הקנו ב"ד מתקני התקנות ממון שבדורו' שאחריה' רק ב"ד שבכל דור מצווין לדון ולהקנו' ולהפקיר כפי תקנותיה' ולהכי ס"ד שימעלו ב"ד אי לאו דבא סורא לא תיקון וא"כ ודאי ה"ה בכל תקנות הפקר ב"ד כגון לנ"ד גבי שביעית דמדאורייתא לא משמטא ורבנן תקון דתשמט מהפקר ב"ד כו' אף שהוא מתוקן בעומד מכבר עכ"פ להפקר ב"ד שבדור ע"פ תקנת הראשונים וא"כ יש ללמד בזה כיון שאין ב"ד שלנו מומחין וסמוכין דאין נק ב"ד כלל מדאורייתא ואין יכולין לדון מה"ת כלל רק מטעם דשליחותייהו דקמאי קא עבדינן אף לאחר שבטלה הסמיכה כמ"ש תוס' בשלהי המגרש וע' בסוגית הגמ' שם וא"כ ודאי דכ"ש שאין הפקירן הפקר רק מטעם זה דשליחותייהו כו' דאל"כ אין להם כח להפקיר דמקראי דילפינן הפקר ב"ד כו' ודאי מומחין מ' קרא דאלה הנחלות כו' אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות כו' וכן בהך דכל אשר לא יבא כו' בעצת השרים והזקנים כו' ובירושלמי אמרו דשם היה חרם ב"ד הגדול ופשיטא דעכ"פ ב"ד מומחין בעי ואין יכולין להפקיר בזמ"הז רק משליחותא דקמאי והא קיי"ל כי עבדינן שליחותייהו יהו במידי דשכיח ואית ביה חסרון כיס הא לא"ה לא עבדינן שליחותייהו וא"כ הא נמי לא שכיח מיקרי וגם ליכא ח"כ אדרבה חסרון כיס למלוה איכא ולא נתקן רק לזכר לשביעית וכיון שצריך לזה הפקר ב"ד שבדור ולא סגי בתקנה ראשונה כמבואר בסוגי' הגמ' ובדברי רש"י ז"ל אין כח לב"ד שבדורנו לדין ולהפקי' כל שאין בזה חסרון כיס ושכיח וע"כ צ"ל לד' רש"י ז"ל כל תקנו' הנהוגי' בכמה דינים אשר אמרו חז"ל הפקר ב"ד הפקר יש בהן ענין ח"כ ושכיח או שיש תקון העולם בזה לדונן כמ"ש התוס' ופוסקים בזה על הא דמקבלין גרים דלהכניס תחת כנפי השכינה הוא כמו ח"כ ושכיח אבל בנ"ד י"ל שאין בזה תיקון העולם כ"כ דנעביד שליחותייהו זה נלפע"ד דבר הגין ללמד זכות על מנהג ישראל מימי הגאונים וע"פ דברי רש"י ז"ל:

וסעד מצאתי לזה מדברי ראב"ן בסוף הספר כתב שאירע מעשה בא' ששידך אשה והיו מזומנין לקדשה ובתוך כך בא א' ברמאות וקידש' בעדים ורצו גדולים להפקיע קדושין מטעם עובדא דנרש ביבמות דא' והוא עשה שלא כה כהוגן כו' ואפקעינהו רבנן לקדושין כו' וכ' ז"ל בשם כמה גדולים שאין נ' כן בעיניו שאם רבנן היה כח בידם להפקיע קדושין אנו אין בנו כח להפקיע עיי"ש כל דבריו באורך הרי להדיא שחילק בין זמן חכמי הגמרא לזמנינו לענין הפקר ב"ד וכן יש לומר בנ"ד וע"פ הדברים שכתבנו לעיל והמקום ב"ה וב"ש ידין אותנו לזכות ויאיר עינינו בתורתו:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה