משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לא שאלה
בדין דברים שאינם מתבטלין כמו ברי' וחתיכה הראויה להתכבד אם הדין שוה במינו ושאינו מינו או יש חילוק בדבר ויתבאר היתר אכילת דבר מאכל בקיץ אף שקרוב הדבר שיש בו מילבין כי אמנם הוא מן הנמנע בקמח וכדומה:
תשובה כ' הראשונים לדעת הרי"ף ז"ל שהוציאו מדבריו דס"ל דחתיכה הראוי' להתכבד בטילה אף באיסורי הנאה ובדבר שבמנין כסתם משנה דמס' עכומ"ז ולפי"ז נ' דה"ה בריה ס"ל דבטלה דהנה מקור לימודם זאת הוא מדהשמיט הך דינא דחתיכה שנתבשלה עם החתיכות כולן אסורות כו' וא"כ הא השמיט ג"כ דין גיד הנשה עם הגידין כו' וע"כ ס"ל דבטל אף דברי' הוא זו הנ"ל בדעת האלפס ז"ל:
ודעת הראב"ד נרא' דס"ל בריה בטילה ביותר מס' היינו במאה או מאתים דהא ס"ל דביצ' מקרי בריה כמו שהביא הרשב"א בשמו והק' דהא במס' ביצה אמרינן דבטילה ותי' דהתם אמרינן דבטילה במא' כו' והכא אמר דאין בטילה בס' וא"כ נראה דה"ה לשאר בריה דאי אמרת דשאר ברי' אין בטילה כלל מ"ש דבביצה בטילה כיון דמיקרי ברי' ואיהו לא ס"ל כס' הפוסקים דבעינן אסורה מתחלת בריית' דאל"כ לא הוי מקשי' מידי מביצה דהתם ביצה מוקצה ודעת האו"ה דבריה וחה"ל בטילה באין מינו בס' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל הביאו הפר"ח ומה שדחה הפר"ח אין כלום דעיק' ראייתו ממחמץ ומתבל שכ' הרמב"ם ג"כ במינו ואפ"ה סובר דאף שלא במינו כמו שהאריך בזה בסי' צ"ח אמנם גם בזה אין דבריו נכונים לדחות דיוקים נכונים וכמעט מפורשים בדבריו דמשמען דמחמץ ומתבל דוקא במינן כמו שהביא בעצמו מדבריו בפ"י ובחבורו פי"ו ומה שהוכיח ממעמיד אדרבה מד' רמב"ם במעמיד מוכח להדיא היפוך דבריו שכתב אף שהוא כ"ש ושלא במינו כו' כיון שהדבר העמיד כו' הוא בעין והוא עשה אותו גבינה כו' ולא כ"כ גבי מחמץ ומתבל לעיל וא"א דגם שם אף בא"מ למה לא כ"כ לעיל דבמתבל אין הפעולה ניכרת רק בטעם ולא במראית עין א"ו נ' ברור דדוקא בגבינ' כ"כ שהפעול' ניכרת בפ"ע שאם לא הקיבה או השרף לא היתה גבינה כלל א"כ איך יבטל אבל במחמץ ומתבל דמעיקרא עיסה ותבשיל והשתא כן אף שעשה בהן פעולה כיון שאינה ניכרת לעין אזלינן בשלא במינו בתר הטעם רק במינו דוקא אין בטלין כן נ"ל ברור בדעת הרמב"ם וכן הסכים התוי"ט הביאו הפר"ח וא"כ נראה דה"ה לד"ח דבחדא כללא כיילינהו וכ' בהן במינו רק היכא דאפשר להכיר או לסנן ודאי אין בטל כיון שאפשר להפריד האיסור ובזה יתורצו כמה קושיות מד' הפוסקים המתנגדים לכאורה לזה ודעת ר"ש הזקן והא"ז ועוד כמה גדולי הפוסקים דבריה בטילה באלף וא"כ כיון דלהרי"ף ורמב"ם ואו"ה והר"ש וא"ז ועוד גדולי פוסקים דבריה בטילה בשא"מ באלף עכ"פ יש מקום לסמוך על זה בענין המילבין המתהוים בקיץ בקמח ושארי אוכלים אשר מנהג היתר לאכול קמח ושארי אוכלין אף שקרוב לודאי יש בהן מילבין ודרכן בכך ומעתה יש מקום סמך לבטלם אחר אפי' עכ"פ ולולא דמיסתפינא הייתי אומר סברא נכונה בזה להקל באופן אחר דהנה מקור דין זה מגמ' דחולין גבי ג"ה דפריך לבטיל ומשני ברי' שאני ומדמי לה התם לחתיכה הראוי' להתכבד ועביד בינייהו צריכותא ונראה דהטעם שהיא חשובה ודבר חשוב לא בטיל וא"כ נראה דהיינו דווקא אם הברי' או החתי' עומדת בעינה ובפ"ע וניכרת רק שאין ידוע איזו האסורה כמו גיד וחתיכה שניכר ממשן בפ"ע וחשיבותן עליהן אבל אם מעוצם קטנותו נאבד מששו והוא דבר המתערב ממש ונדבק בפת כמו הקמח או שנתערב בתבשיל ואי אפשר להפרידן כלל כמו המילבין הקטנים ולא יהי' לעולם בעין בפ"ע רק תמיד בתערובת לא נודע מקומו איה לא נאמר עליו ברי' שאני כיון שאין לו מקום בפ"ע שיהא חשיבותו עליו כמו גיד וחתיכה שכ"א עומד בפ"ע והמעיין היטב יבין כן בדעת הרמב"ם מ"ש בענין ביטול האיסורין וראיה ברורה לזה מהא דביצה פ"ק דא"ר יהודה עיגול בעיגול אין בטל משום דבר שבמנין ואמר שם דהיינו דווקא בדרסה ע"פ חביות ואינו יודע באיזו חבית אין בטילה אף במאה חבית אבל דרסה בחבית ואין ידוע אם בצפונה אם בדרומה ובאיזו מקום בעיגול כו' ה"ז תעלה כו' ופירש"י כיון שנדבק הכל ואין ידוע מקומה בטילה היא והשתא לאו בת מנין היא ולא מינכרה כו' דדווקא פומין הרי ידוע שהיא בפום והפומין כ"א הוא בפ"ע ויכול למנותן חשיבותו עליו אבל אם א"י מקומו ונדבק הכל בטל חשיבותו א"כ נראה דה"ה הכא כיון שאין עומד בפ"ע בטל חשיבותו אף דלכאורה יש לחלק בין דבר שבמנין לברי' דברי' חמירא טפי עכ"פ מנין ליה לחלק כיון דסמכינן על ס' זו בדבר שבמנין למה לא נסמוך ג"כ כאן כיון שהסברא נכונה וברורה ואף אם נמצא איזה חולק ע"ז נוכל להקל בזה בהצטרפות דברי רוב הראשונים שהזכרנו לעיל וראיתי בתוספתא שהוזכר בה דין חתיכה שאינה בטילה ולא דין הגידין ולדעת ראב"ד ניחא דבחתיכה אף באלף מבואר שם דלא בטיל ובריה בטילה בק' ור' וכן לדעת הרא"ש הזקן ניחא או דנימא דברייתא ל"ל דין ברי' כלל ועכ"פ משמע לכאורה דבריה קילא מחתיכה הראויה להתכבד ועי' רמב"ם בפי' המשניות בחולין גבי גיד וחתיכות כתב מה ששיערו בששים כו' היינו כשאין הדבר האסור עומד בעינו אבל אם היה כגון גיד כו' וחתיכה בין החתיכות כו' לא בטל עד שיסיר אותו כו' וכ"כ בחיבורו דבר חשוב שעומד בעינו ולא נתערב ונדמע בדבר המותר כו' ובזה א"ש מ"ש לקמן דאם נידוכה החתיכה בכלל החתיכות כו' והק' כ"מ ל"ל נידוכה אפילו נחתכה בטל חשיבותה ולפמ"ש לק"מ דאין כוונתו שנימוחה רק שהיא שלימה אלא שנידוכה בכלל ואין עומדת בפ"ע כמו שפירש"י גבי ליטרא כו' וכן פירש"י בזבחים פרק התערובות גבי ליטרא כו' דליתיה לאיסוריה בעיניה שנדבק מלמעלה ומלמטה ומצדדין ובודאי אין הכונה שנפרדו התאנים ונתערבו רק כיון שנדבקה לכל הליטרות אינה בעין בפ"ע וזה מיקרי ליתא בעיניה כל שאינו בתערובות וכמ"ש בפסחים גבי קנסא קניס ר"ש כו' וכן בעכומ"ז א' כיון דמוקים כמאן דאיתי' בעיניה כו' והכל לאפוקי תערובות היוצא מדברינו שהמנהג שנהגו לאכול קמח בימות החמה אין בו איסור מדינא וכבר אמרנו הראיות הנראות ברורות ומוכיחות: