משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
כט שאלה
שובר שנמצא בשוק דדינו לא יחזיר לא לזה ולא לזה מה דין השטר אם הוא בתוקפו לגבות בו או לא וכן בכתובת אשה:
תשובה אי' בב"מ דף י"ט ע"ב ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל כו' ומק' גמ' וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן לא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתא לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי כו' ואתא למטרף לקוחות שלא כדין א' רבא ש"מ אי' לדשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול כו' והקשו הפוסקים ז"ל דאיזו מגו הוא זה הא כשתמחול תצטרך לשלם מה ששוה השטר כתוב' מדינא דגרמי ועכשיו אומרת שנפרעה קודם מכירה כדא' בגמ' דילמא כתב ליתן בניסן כו' וזבנת' לכתובה מניסן כו' ולפי דברי' אין צריכה לשלם רק דמי המכירה משום מקח טעות ומזה הוכיחו דאף במחילה א"צ לשלם רק דמי המכירה עיין תוספות ורא"ש ונ"י ובעה"ת ועיין בש"ך ז"ל שתירץ באופן אחר היינו דאף עתה צריכה לשלם כל שיווי השטר שבדבורה נפסד השטר והנה מלבד כי הדבר בעצמו צע"ג דעכ"פ ודאי ניחא לה למיטען שנפרעה קודם ואין לה לשלם רק דמי המכירה לפי דברי' מלמחול עתה לחייב עצמה ביותר הרבה אף דמחייבינן לה הכל היינו משום דלא מהמנינן לה אבל לפי טענתה פטורה ודומה ממש להא דאמרינן בב"ב בעל שאמר גירשתי את אשתי למפרע אינו נאמן במיגו דאי בעי מגרש לה השתא ואף להבא אינו נאמן ולא פלגינן דיבורי' עיי"ש אמנם נראה דבלא"ה אין תירוצו עולה יפה דהא אם נחזיר לבעל השובר ודאי יאמרו אח"כ שנמסר לה בזמן הכתוב בו דאי לא"ה לא הוי מק' גמ' מידי אפילו למאי דלא ידע דיכולה למחול דנימא אייתי *
(הגה"ה *עיין ש"ך סי' ס"ה לפי דבריו שם יש לחל' קצת בין המקשן לתרצן ותלוי באי יכול למחול עתה יכולין לומר לומר לו אייתי ראיה עיי"ש היטב:) ראיה אימת מטי שובר לידך כדא' גבי גט אשה ושחרור א"ו דלא נימא הכי דלא שייך כן רק גבי גיטין כדמחלק הגמ' ובל"ז הבעל מוחזק וטוען ברי שנפרע קודם ומוחזק בשובר מהיכי תיתי נימא ליה אייתי ראיה וא"כ לא תצטרך ודאי לשלם רק דמי המכירה כדכ' הש"ך בעצמו בשם בעה"ת והטור דאם יש שובר בידו אינו צריך לשלם רק דמי מכירה וא"כ ה"נ ועי' בעה"ת תראה שהקושי' היא משום שהשובר יהיה ביד הבעל וכמ"ש וא"כ לא יועיל ת"י כלום אמנם לכאורה נוכל לתרץ הקו' בפשיטות דהא הכא אם אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה ובודאי אינה יכולה לגבות בכתובתה כלום כיון דמספקא לן מיד מי נפל השובר וא"כ גם הלוקח ממנה לא יוכל לגבות בל"ז ובלא דבורה רק דבורה מהני למסור השובר לידו ותו ליכא לאקשויי אם תמחול תצטרך לשלם ז"א דהא לא יכול לגבות כלום מהבעל מכח השובר בלא דבורה וא"כ גם ממנה ודאי לא יוכל לגבות שיווי הכתובה רק דמי המכירה והוה שפיר מגו טוב ובזה יש לתרץ דברי הרא"ש פ' הכותב עיין בש"ך שהשיג עליו הרבה והא ודאי מילתא דמסתברא דכיון דנמצא שובר ולא ידעינן ממאן נפל אין המלוה יכול לגבות בהשט"ח דמספיקא לא מפקינן ממונא ועלה בזה תי' הגון ונכון לקו' הראשונים ז"ל בהא דש"מ אי' לדשמואל:
והנה א' מן החכמים השיב לי ע"ז ורצה להשיג מד' הח"מ והב"ש בא"ע שכ' להדיא שהשטר בתוקפו ומגבינן ביה דלא איתרע ורצה לומר שאין חולק כלל בזה ושאף דעת הסמ"ע והש"ך בח"מ סי' ס"ה כן היא וזה אשר השיבותיו:
ידעתי גם ידעתי מד' אלו האחרונים ואמנם ידיע להוי לי' שכל האחרוני' חולקים בבירור וכן עיקר בראיה ברורה:
הנה דעת הסמ"ע ז"ל ודאי כן הוא ואין מהצורך לדקדק כן מדבריו בח"מ אלא שבפרישה בא"ע סי' ק"י כתב ז"ל בהדיא דלא קרעינן לשטר זה שנמצא הש השובר עליו ולא מגבינן ביה וכן כתב גם בכתובה שם עיי"ש וכן הט"ז כאן בח"מ כ' להדיא דלא יוכל בע"ח של המלו' לגבות מדינא דר"נ כיון שצועק ממנו נפל השובר ובודאי דגם המלוה עצמו אינו יכול לגבות אף אם אין מודה דאל"כ למה יגרע הב"ח שלו וגם דעת הש"ך ברור הוא שכן דעתו כמ"ש דלא מגבינן ביה באינו מודה ולא חלק על הסמ"ע רק במה שכתב דאף בלוה מידה חיישינן לקנוניא והוא ז"ל חולק על זה ומחלק בין שובר הנמצא לשובר שביד שליש ומת שפסק המחבר לקמן ס"כ דאף במודה חיישינן לקנוניא וחלק ביניהם משום דכאן השובר אתרע ולא השטר לכן במודה לא חיישינן לקנוניא אבל באין מודה ודאי אין חילוק כלל בינו לשובר שביד שליש שכ' המחבר שם דלא מגבינן ביה והמעיין במה שפי' הש"ך שם על מ"ש המחב' לפיכ' אין גובין כו' ופירש שם דאין גובין ממשעבדי אף שלוה מודה ולמה לא פירש דאיירי גם באין מודה ולענין ב"ח ולא גבינן ביה א"ו משום דע"ז לא הוי רבותא כלל בשובר שביד שליש דאף בשובר שנפל בשוק הדין כן הוא דלא גבינן ביה לכן פירש בחייב מודה דאז בנפל מחזירין למלוה ולא חיישינן לקנוניא אבל בשובר ביד שליש חיישינן לקנוניא ואין גובין ממשעבדי אבל מבני חורין ודאי גבי כיון שמודה וכל מעיין בעין יפה יאמר אמת נכון הדבר כי שפתי כהן ישמרו דעת ואולם בעיקר מחלקותו על הסמ"ע שכתב דחיישינן לקנוניא גם בשובר שנפל הנה הרב בעל או"ת ובעל עבודת הגרשוני הובאו דבריו באו"ת דעתם מסכמת לדעת הסמ"ע וכתבו בהדיא דדמיא ממש להך דסעיף ך' בשובר ביד שליש דחיישינן לקנוניא אף שמודה וכ' דאין סברא לחלק כלל משום דשובר איתרע עיי"ש ודעתם ודאי ג"כ כמ"ש דהא מדמו לגמרי בלי חילוק כלל ושם מבואר דלא מגבינן ביה וכתב בהדיא דהשטר איתרע הרי דעת האחרונים דאין גובין בו והוא דבר מקובל לשכל ונכון והרב בעל מגיני שלמה בתשו' הנק' תשובת פ"י פילפל ג"כ עם השואל בדין זה ודעתו מסכמת לדעת הח"מ וב"ש מחמת שרצה לפרש גם דעת רבו הסמ"ע כן בח"מ ונעלמו גם ממנו דברי הדרו"פ המבוארין כמש"ל וכתב שם שמדברי הב"ח בח"מ משמע ג"כ דלא מגבינן ביה רק כתב שיש לדחוק לפרש דבריו כדברי הסמ"ע והרי ביררנו שגם בדברי הסמ"ע לא נאמנו הדברים הכלל היוצא שתירוצי נכון וברור:
ולכאורה הרואה בד' רש"י ז"ל בב"מ בהך סוגיא שכתב ויחזיק הבעל בקרקע המיוחד לכתובתה שלא כדין כו' משמע לכאורה דאם אינה מודה הלוקח השטר גובה מן הבעל וכ"כ הרב בעל פ"י הראיה מד' רש"י ז"ל אלו אמנם כן לדידי איפכא משמע לי דלמה כ' רש"י קרקע המיוחד לכתובת' אטו כל נשים מיחדים להן קרקע לכתובתן ומה צורך לזה ונראה לומר דס"ל לרש"י דיחוד קרקע הוא כגבוי דהא אין שביעית משמטת אם סיים קרקע בהלואתו כמבואר בח"מ ובגמ' דגיטין משום דלא קרינן ביה לא יגוש וא"כ אין ס' השובר מוציא מידי ודאי ולא מרע ליה לשטריה כמו דס"ל לב"ש בכל שטר העומד לגבות דכגבוי דמי ובעל השטר חשוב מוחזק ואין ספק מוציאן כמבואר בסוטה וכמה דוכתי כן ס"ל לרש"י ז"ל ביחוד קרקע אבל בלא יחוד לא עלתה על דעתו לומר שגבינן ביה ואולי הכריחו לפרש הסוגיא כן דלא ניחא ליה לפרש כל הקושיא על חזרת הנייר לחוד דעל מה יעשו קנוניא כיון דבלא הודאתו אין המלוה גובה וכן הלוקח ממנו אין גובה וע"כ הקנוניא רק להוציא את הנייר מן הלוקח או האשה וליתן לבעל לכן פיר בייחוד קרקע וא"כ הקנוני' על קרקע המיוחד כו' ואולם אעפ"כ אין להקשות לדעת רש"י א"כ תצטרך לשלם מדינא דגרמי כיון שבלא הודאתה גובה הלוק' מקרק' המיוח' רק משום שהו' מוחזק א"כ כשתמחול איך יגבה ממנ' מדד"ג הא הוא ס' גמור אם ממנו נפל או ממנה והשטר איתרע כמש"ל רק כשהלוקח מוחזק בשטר גובה קרקע המיוחד אבל כשמחלה והלוקח בא לגבות ממנה מדד"ג איך יוציא ממנה בס' גמור והיא מוחזקת ואלה הדברים ברורים למבין וכ"ז לדעת רש"י אבל להמפרשים כל הסוגיא כפשוטו ובלא ייחוד קרקע והקנוניא על הנייר ודאי אין כאן קושיא כלל וכמ"ש וכן דעת כל האחרונים וסמ"ע וש"ך וט"ז ואו"ת ועה"ג וב"ח ודי בזה:
ויש ראיה מסוגיא דשובר היוצא מת"י מלוה אינו אלא כמשחק כו' ואי אמרת דגם בשובר שנפל השטר בתוקפו א"כ בשובר שביד מלוה מה חששא יש כאן הא השט' בל"ז בתוקפו אף שנפל וא"י ממי דעכ"פ היה אוביד מלוה אוביד לוה ואפ"ה השטר כשר כ"ש כשהוא בודאי ביד מלוה ואם על הנייר לבד הא בנפל אמרינן לא יחזיר לא לזה ולא לזה ומה"ת יוציאוהו אם הוא ביד מלוה א"ו בנפל השטר איתרע ולא מגבינן ביה ולהכי אשמעינן ביוצא מיד מלוה דגם השטר בתוקפו וחזקתו ומגבינן ביה וזו ראיה ברורה לענ"ד לד' אלו האחרונים שבארתי לעיל והדברים ברורים: