משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
כו שאלה
אם יש לברך על התפילין שני ברכות או לא:
תשובה הנה בדין ברכ' התפילין מחלוק' בין הפוסקי' ד' רי"ף. רמב"ם רש"י ורשב"א דאין מברך רק ברכה א' רק כשסח בינתים מברך על של ראש על מצות ומפרשי בגמ' סח מברך שתים היינו על שתיהן וע"כ הא דר"י דאמר על של ראש הוא אומר כו' על של יד כו' היינו כשסח וכן מוכרחין לפ' גמ' דברכות כי מנח תפילין ארישי' כו' אדרעי' כו' היינו כשסח. וד' תוס' והרא"ש וכמה גדולי צרפת (והאחרונים דצריך לברך שתים כשלא סח. והא דאמר אביי ורבא סח מברך שתים היינו על ש"ר וכ' הרא"ש ז"ל שכן מ' ריהטא דגמ' ובאמת דוחק גדול לאוקמי מימרא דר"י כשעבר עבירה וסח ביניהן וכן גמ' דברכות ועוד דא"כ ל"ל להאריך הול"ל הב"ע הך דר"י כשסח ל"ל הך דאביי ורבא לא סח מברך א' ועוד הא דר"ח דא' סח בין תפילין לתפילין חוזר ומברך כו' מ' אותה ברכה עצמה ואף אי לא ג' כמ"ש הגר"א ז"ל א"כ מאי רבותא דר"ח פשיטא כיון דשתי מצות הן והברכה על שתיהן וסח קודם של ראש הרי הפסיק בין ברכה לעשיי' וצריך לברך ועיקר חידושי' דר"י בשינוי הברכה מש"ר לש"י לא השמיענו ר"ח וא' סתם מברך ועוד ק' דכל נוסח ברכות תקנו אנשי כנ"הג והיאך א"ל שתקנו נוסח ברכה אחרת כשסח בעבירה. ועוד כיון דמשום הפסק נגעו בה מסתיי' לברך אותה ברכה עצמה דהא כשלא סח יוצא בה ע"כ נראה לכאורה שיטת הגמ' כד' ר"ת והרא"ש וכן משמע לכאורה בירושלמי דאי' באיזה צד מברך עליהן כשמניח של ראש כו' כשמניח ש"י כו' כשהוא חולצו כו' ל' כיצד מ' שהיא הוראה קבועה במניח שתיהן לברך שתים וכן מ' ל' כשחולצו כו' והוא בפ' היה קורא ובפ' הרואה דנקט על מצות לחוד קיצור יש בו ומ"ש הב"י בשם האגור בשם הזוהר שאסור לברך שתים וודאי אמת הדבר שכן דעת הזוהר ואין להוצי' לשונו ז"ל הטהור מפשוטו אבל יגעתי ומצאתי בעזהש"י מאמר מפורש בתיקוני ז"ח בסופו וההכרח להעתיק קצת ממנו אפס קצהו תראה שנראה שהיא מחלוקת קדומה גם בזו"הק. וז"ל וכד תפילין דיד ודראש אתכלילן ביה אתקריאו תפילין ובי' אינון פיקודא חדא ולא צריך לאפסקא כמה דאוקמוה סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו והאי איהו עיקרא דגמ' ואילן דעבדין לו תרין פקודין דירושלמי מי איהו מימינא ושמאלא דמתמן ענפין מתפרדין ובגין דמסטרא דימינא ושמאלא שתים דבר אלקים צריך לברכא עלי' תרין ברכאן חד להניח על ש"י וחד על מצות על ש"ר ואם סח בינתים מברך על של ראש שתים אבל מסטרא דעמודא דאמצעיתא עלייהו אמר אחת דיבר אלקים ולא צריך אלא ברכתא חדא כו' והאי איהו א' דיבר כו' זה צדיק דאיהו יום שבת זכור ושמור בד"א צריכין לייחדא לגבי' ולמעבד לון חד כו' אבל מסטרא דימינא ושמאלא אינון תרווייהו תרין פקודין כו' ובג"ד מחלוקת דאיהו בין חברין בתפילין ושאר פיקודין בימינא ושמאלא איהו כו' כ"ז מקצת המאמר המצטרך לדין זה ומבואר בו מחלוקת אם לברך ברכה א' או שתים וד' רשב"י ז"ל עצמו לברך ברכה א' אך מ' קצת מד' ז"ל דלדעה זו הן מצוה א' ולדעת המברכין שתים הן ב' מצות וא"כ הא קי"ל כסתם משנה דתש"י אינה מעכבת כו' ששתי מצות הן ויש עוד מאמר א' בזוהר חדש בענין זה ואין רצוני להאריך כי אין לנו עסק בנסתרות וחליל' לנו להכריע בדבר מדעתינו רק ס' זאת להביא ראיה שיש יסוד מוסד גם לד' המברכין שתים ולא דבר רק הוא ואולי כיון לזה הרב מהרי"ן חביב שכ' הב"י שמקובל א' הראה לו מאמרי' מזוהר ומשמען לברך שתים אך נראה שלא כיון לזה שא"כ היה כותב שהיא מחלוקת מפורשת ולא רק משמעות לבד וגם מבואר שד' רשב"י להדי' לברך א' ועכ"פ במ"ש יש סמך למברכים שתים למאי דקי"ל ב' מצוות הן לכן נראה שאין למחות ביד הנוהגין לברך שתים לשנות מנהגם המיוסד עפ"י גדולי צרפת כי אלו ואלו ד' אלקים חיים ומלך עולם ומ"ש הגר"א ז"ל להכריע מהתוס' וירושלמי דא' כשהוא לובשן מברך להניח כו' ולגי' שלפנינו בירושלמי על מצות כבר כתבתי מהירושלמי דפ' ה"ק דמשמע דמברך שתים ובתוספתא לא נחית להכי דלא מיירי רק מברכת העושה תפילין לעצמו ולאחרים וכשהוא לובשן כו' עיי"ש וקאי על ש"י לבד גם מ"ש מהתוספתא דמפריש תרומה מעשר וחלה מברך ברכה א' לכולן אף שכל א' מצוה בפ"ע יש לתרץ דהא ע"כ אנו רואים שתקנו חכמים נוסח ברכה לש"ר שלא כנוסח ש"י גם ד' תוספתא זו צ"ע למאי דק"ל כר"י במס' סוכה גבי היו לפניו מצות הרבה דמברך על כא"וא ולא כת"ק דא' מברך על המצו' כו' וא"כ דילמא התוספתא כת"ק איירי ולר' יהודה דס"ל כל מצוה ומצוה צריך לברך מעין ברכתה אפשר דה"ה בתפילין שהן ב' מצות וצע"ג בדבר: