אור ברסלב
משכנות יעקב יד שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

יד שאלה

יג שאלה

בדין שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה מה דינו:

תשובה אי' במס' חולין ל"ב ע"ב גופא ארש"ב שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה א' רבא לא א' ר"ל אלא בריאה כו' אבל בני מעיים לא מתקיף לה ר"ז מאחר שנולדו בה סימני טריפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעיים והדר בי' ר"ז כו' עיי"ש כל הסוגי' והרי"ף ז"ל השמיט הא דר"נ וכ' הר"נ לתרץ דבריו דאיהו ס"ל בגמ' כפי' התוס' דר' זירא הדר ופליג למסקנא אר"ל ולכן פ' הרי"ף ז"ל כר"ז לגבי ר"ל עיי"ש בר"נ ולכאורה אין תי' הר"נ ז"ל עולה יפה ועדיין יש לדקדק בד' הרי"ף ז"ל אמאי פוסק כר"ז הא סתמא דגמ' דלעיל בקושי' דר"ל אדר"ל מוכח דטעמא דר"ל משום דכמאן דמנחי בדיקולא כו' וכרבא לא כר' זירא ועוד מדקא מדייק רב אחא בר יעקב מדברי ר"ל ש"מ מזמנין כו' משמע דהלכתא הוא וא"כ איך אפשר שלא יפסוק הרי"ף כוותיה דר"ל:

אשר ע"כ נ"ל לומר בכוונת הרי"ף ז"ל דהנה לכאורה ק' על ר"ז דא' מאחר שנולדו כו' מה לי כו' ורוצה לחלק על רבא ולומר בכוונת ר"ל שדעתו להכשיר גם בבני מעיים וזה דבר שאינו מתקבל כיון דר"ל א' בפירוש שחט את הקנה כו' הריאה כשירה ואי כדברי ר"ז הו"ל לר"ל למימר בסתם אין טריפות לחצי חיות או ניקבו בני מעים בין סי' לסי' כו' ולמה מדייק הקנה כו' הריאה כו' ע"כ נ"ל דר"ז לא בא לאפלוגי על האי טעמא דמנחא בדיקולא דא' רבא ורק ר"ז מדייק מהאי טעמא גופא דאין טריפות לחצי חיות דהנה לכאורה ק' אר"ל לפי טעמא דרבא הא כיון דהוי הריאה כמנחא כו' ולא שייך ולא מהני לגבה שחיטת סי' ב' כלל וסי' א' אין מתיר בבהמה ואיך א' כשירה הא אסור משום אבר מן החי אע"כ לומר דלאו לגמרי קרינן לה מנח כו' והוי רק כמנח כו' והוי כמו אבר המדולדל והוי כמו שנדלדלה הריאה בין קנה לושט דהא באמת מקבלת חיות מכל האברים ורק היא תלויה בקנה וכיון שנחתך הקנה הוי לה מדולדלת ולהכי סבר ר"ל דכשיר' דעכ"פ גם שחיטת סי' ב' מהני בה כמו לאבר המדולדל ולפי"ז מדייק ר"ז שפיר דאין טריפות לחצי חיות דאי אמרת יש טריפות לחצי חיות תקשה דר"ל אדר"ל דהנה בפ' בהמה המקשה ע"ג ע"ב איתא פלוגתא דר"ל ור"י באבר המדולדל דלר"ל כמחלוקת בעוברין כך מחלוקת באברין עי"ש וא"כ לר"ל הוי איסור מ"הת משום אבר המדולדל אע"כ צ"ל דאין טריפות לחצי חיות וא"כ אין כאן איסור אבר המדולדל כלל כיון דנתדלדלה הריאה אחר שחיטת הקנה לא חיילא אז תו טריפות כלל ולכן הק' שפיר מה לי ריאה ומה לי בני מעיים דהא ע"כ אתית לדינא דאין טריפות לחצי חיות ולא פליג ר"ז ארבא כלל בגוף טעמא דר"ל:

וכיון שבאנו לדין יבואו לנכון ד' הרי"ף ז"ל דבאמת כל הוכחת ר"ז הוא רק אי נאמר כוותי' דר"ל בפ' בהמה המקשה דאבר המדולדל אסור מה"ת אבל אנן הא קיימ"ל כר"י שם דלא אמרינן בעוברין ולא באברין דאין שחיטה עושה ניפול ואין איסור אבר המדולדל משום אבר מן החי אלא מדרבנן משום מצות פרוש וא"כ אף אי נאמר טעמא משום כמנח בדיקולא מ"מ אין הוכחה דאין טריפות כו' דאפי' את"ל דיש טריפות לחצי חיות אפ"ה לא נאסרה הריאה משום אבר המדולדל כלל כיון שאין בו רק איסור ורבנן משום מצות פרוש לר"י ולא מצינו לאקשויי כלל האיך מותר לאכול הריאה כיון דאין בזה חשש דאורייתא וכיון דאין הוכחה דאין טריפות לחצי חיות אזדא לה טעמא דר"ל ודינו אפי' בריאה דהא שריותא לאו מהאי טעמא דכמנחא כו' לחוד הוי רק דסברא זו כמאן דמנח כו' ניתנת הכרח וראי' שאין טריפות כו' וכדדייק ר"ז וכי מאחר כו' התרת אבל למאי דקיימ"ל כר"י ואין ראי' לומר דאין טריפות כו' ממילא נקטינן לדינא דיש טריפות לחצי חיות וכדבעי אילפא ניקבו בין סימן לסימן כו' וא"כ אף בריאה נקטינן לאיסור ולכן השמיט הרי"ף ז"ל עיקר דינא דר"ל אף דהך סברא דכמונח בדיקולא אי' אין זה ענין להתיר משום זה טריפו' בריאה ועפ"י שבארנו שאין פי' כמונח בדיקולא ממש רק כאבר המדולדל ועודה מחובר' עכ"פ וא"כ גם טריפות פוסל בה רק הך טריפות גופא דאבר המדולדל לר"י דקיימ"ל כוותי' אין בזה שום טריפות מדאורייתא דהא דדרשינן בפ' בהמה המקשה מקרא דובשר בשדה טריפה להביא אבר ובשר המדולדלין כו' אסמכתא הוא לר"י ואין בהן אלא מצות פרוש וכמ"ש ודוק:

ועפ"י דברינו אלה יתורץ ד' רש"י ז"ל בהא דר' אחא בר יעקב דאמר ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל כו' ואין מזמנין עכומ"ז על בני מעיים ופי' רש"י דקאי אריאה ולכאורה ק' למה לא פי' על כל בני מעיים כדמ' לישנא דראב"י דהא בשחיטת ב' הסימנין כל הבני מעיים כמאן דמנחי בדיקולא אף התלוים בושט וישמעאל במיתה תלי' מילתא והוי כאבר מן החי אבל לפמ"ש נכון מאוד דהא דא' כמנחי כו' אין הכוונה שהוא מובדל ממש רק שעדיין הוא כאבר המדולדל והוא מעורה במקצת רק דאנן קיי"ל דאין שחיטה עושה ניפול. א"כ ישראל דבשחיטה תלי' מילתא שרי אבל ישמעאל דבמיתה תליא מילתא ומיתה עושה ניפול כמבואר בפ' בהמה המקשה א"כ מעיקרא כאמ"ה דמי וזה לא שייך רק בריאה לבד שבתחלת שחיטת הקנה שעדיין חיות הבהמה מרובה שיש בה סי' שלם והריאה נדלדלה אז מחיותה שייך למיסר ולומר מיתה עושה ניפול אבל אחר שנשחטו ב' הסימנין לא שייך למימר כלל על הבני מעיים שחשובין כאבר מדולדל יותר מכל אברי הבהמה שכולה מדולדלת ופסק חיותה לגמרי וכיון שהריאה ג"כ עדיין חשיבא מעורה במקצת כמו שבארנו א"כ לא גריעא מכל אברי הבהמה שכולן הן מדולדלין רק דלישמעאל אסורין עד שתמות דשחיטה לא מהני להו וא"כ אין לאסור שאר בני מעיים רק הריאה לחוד וזה נ"ל נכון בכוונת רש"י ז"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה