משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
י שאלה
הא דא' היתה בהמת חבירו רבוצה כו' כיון ששחט בה סי' א' אסרה אי דווקא סי' א' או אפילו משהו בעלמא:
תשובה הנה דעת הרמב"ם ז"ל הביאו הט"ז דלא מתסר במשהו בעלמא רק בסי' א' דווקא והנה כבר הק' דסוגית הש"ס לא משמע הכי דהא בתחלה משני אהך דשוחט חטאת בשבת בחטאת עוף עסקינן כו' ועלה מק' עוד מכדי רב הונא כמאן א' כו' כעולא ועילא מעשה כל דהו קאמר והוצרך לשנויי בחצי קנה פגום הרי מבואר דאפילו במשהו דקנה מיתסר לעולא דאל"כ ל"ל לשנויי בחצי קנה פגום ע' בנה"כ שביאר קו' זו:
ולענ"ד נראה לומר ביישוב ד' הרמב"ם ז"ל דהנה זה ודאי סברא ברורה דבמשהו דקנה לא מיקרי זבחי מתים שיהי' אסור להדיוט חדא דמשהו בקנה לא מיקרי זביחה ועוד דקיי"ל בע"ח אינן נאסרין וכמו שא' בקדושין פ"ב בהדי' לא מצינו בע"ח נאסרין ואי נימא דכל זבחי מתים ממשהו קמא דקנה מיתסרו הרי מצינו בע"ח נאסרין דאכתי בזביחת משהו קמא דקנה בע"ח נינהו ולא יצא מכלל בע"ח רק קו' הגמ' הוא מטעמא אחרינא כיון דמילתא דרב הונא אסמכוה לדעולא וע"כ דעולא מעשה כ"ד קאמר ולא מעשה רבה וא"כ נהי דלהדיוט לא מתיר רק בסי' א' ועכ"פ מיעוט ושט שהי' בו מעשה טריפ' ויצא מכלל בע"ח וגם נק' מעש' שחיטה עכ"פ לגבוה מיתסר במשהו דקנה משום איסור מוקצה לעכ"ומז דאפילו בע"ח נאסר לגבוה ונהי דלא הוי כעפרא בעלמא כיון דלא אסור להדיוט מ"מ אינו ראוי לפתח אוהל מועד ואין חייב משום שחוטי חוץ אלא בראוי להתקבל בפנים כידוע ואין כוונת המק' שיהא אסור להדיוט במשהו דקנה רק כמ"ש ומעיקרא כי ס"ד דבציר מסי' א' לאו מעשה היא כלל לא מצי לאקשויי רק מכי שחט סי' א' אסרה אידך מחתך בעפר הוא ולא מטעם דאינו ראוי להתקבל בפנים דהוי מצי לשנויי דחייב בסי' ראשון וכדאמ' הכל מודים שאם שחט סי' א' בחוץ כו' וע' רש"י ז"ל רק מחמת דסי' שני הוי כמחתך בעפר ולא נגמרה השחיטה כלל אינו חייב על סי' ראשון וכפירש"י ז"ל אבל לבתר דמסיק דעולא מעשה כ"ד קאמ' ובמשהו דקנה מתסר עכ"פ לגבוה תו לא צריכינן לטעמ' דמחתך בעפ' הוא אלא דבמשהו קמא דקנ' מתסר לגבוה ולא מחייב משום שחוטי חוץ וזה נ"ל ברור בד' הרמב"ם. ומצאתי מפורש כן בל' הרמב"ם בה' שגגות שכתב מששחט משהו כו' נאסר ונמצא ששחט בהמה שאינה ראוי' להקרבה הרי כמ"ש ממש:
וסמוכות לכ"ז מד הירושלמי במס' ע"א גבי עורות לבובין אמר ותשמע מינה שחט בה סי' א' לעכ"ומז אף על גב דתימא בע"ח אינן נאסרין וכא נאסר פי' דמוכיח מדנאסרין העורות לבובין שהן בנטילת הלב דלא הוי רק מעשה טריפה מוכח דה"ה בשחט סימן אחד דהוי ג"כ מעשה טריפה נאסר אף להדיוט ויצא מכלל בע"ח שאינן נאסרין והוא מבואר כמש"ל בדעת הרמב"ם וצ"ע שהפוסקים השמיטו ולא הזכירו כלל ירושלמי זה:
ועוד ראיה ברורה מסוגי' הש"ס בסנהדרין גבי הא דאחת מאחת א' שם אחת זביחה מאחת סי' א' והיינו שכיוצא בה מתקיים ונקרא זביחה במקום אחר דהיינו בעוף כמו דא' גבי שבת מאחת שם משמעון הרי להדי' דאין לחייב רק על סי' א' שזה נקרא זביחה במקום אחר וכיון דלא חייב סקיל' מסתמ' ה"ה דלא מיתסר משום ז"מ כדמשמע במס' עכומ"ז דהא בהא תליא בסוגי' דזרק מקל לפניו עי"ש וראיה מכ"ז לד' הרמב"ם ז"ל ודו"ק:
ואגב אורחין נתבאר מד' הירושלמי הנ"ל דניטל הלב אינו אלא מעשה טריפה ויש בה קצת חיות עדיין מדמדמי לה לסי' א' ולא כד' האחרונים שהחליטו שא"א להתקיים אף רגע א' בנטילת הלב ומהירושלמי משמע להיפוך: