אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

ו שאלה

ה השאלה

דין אם פשט טליתו ע"ר להחזירו מיד אם צריך לברך.

תשובה בדין אם פשט טליתו ע"מ להחזירו מיד כגון ליכנס לב"הכ נסתפק הטור ז"ל אי ילפינן מתפילין דקיי"ל כ"ז שמניחן מברך עליהם או שמא גם בתפילין אם הסירן מדעת ע"מ להחזירן א"צ לברך ולזה דעתו נוטה והקשה הב"י מהא דרבא הוי מקדים וקאי ועייל לב"הכ כו' ומנח תפילין כו' וכי איצטריך זימנא אחריתי כו' משמע להדיא דאף במסירן מדעתו ע"מ להחזירן תיכף צריך לברך וה"ה לציצית והביא ראיה משב"הל שכ' ציצית אע"ג דלא מיתסר בהיסח הדעת מברך עליהו כ"ז שמתעטף כו' וכתב הד"מ שאני גבי תפילין שאסור ליכנס בהן לב"הכ ולאו בדעתי' תליא מילתא כו' אבל כשמסיר התפילין במקום שלא היה צריך להסירן ודעתו ללובשן מיד כו' וה"ה בציצית אף דנכנס לב"הכ מאחר דאין צריך להסירן כו' ולכאורה יש להביא ראיה לחילוק זה מהא דאמר בחולין גבי מישתי וברוכי בהדי הדדי לא איפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא כו' הרי להדי' דכל שיכול לעשות שני הדברים כא' לא הוי הפסק וה"נ לגבי ציצי' לא חשיב כניסה לבה"כ הפסק דאיפשר לכנס בציצית לבה"כ משא"כ גבי תפילין אבל נראה דחילוק זה אינו לנ"ד דהא בגמ' בסוכה מייתינן פלוגת' דרבי ורבנן גבי תפילין אם מברך כל פעם שמניחן לענין הך דסוכה ולולב אם מברך עליהם בכל יום שנכנס לסוכ' אף דלא מיפסקי לילות מימים וע"כ דלאו מטעם הפסק בה"כ בתפילין אתאן עלה דהא בסוכה ליכא הפסקת דבר האסור בסוכה כלל וגם לישנא דר' דאמר כל זמן שמניחן כו' לא משמ' דאסירי דווק' בנכנס לבה"כ ואהא מייתי שם הך דרבא דס"ל כר' וכן משמע עוד להדי' בהא דרב יהודא דמברך כל צפרא כו' ומקש' א"ה כל שעתא נמי ומשני רב יהודא אינש צניע הוי ולא שדי לגלימא כולה יומא משמע דוקא משום דלא הי' פושט כל היום הא אם הי' פושטו לפעמים אף ע"ד ללובשו מיד צריך לברך דודאי גם המק' דמקשה א"ה כל שעתא כו' לא הוי ס"ד דרב יהודא היה מסיח דעתו מציצית זמן מרובה ביום והו בלא ציצית ח"ו. רק דלעת הצורך או בעת אכילה היה פושט טליתו ובודאי דעתו להתעטף ואפ"ה מקשה א"ה כל שעתא נמי והוצרך לשנויי איניש צניע הוי ולא שדי כלל וזו ראי' נכונה לענ"ד וכן מבואר לענ"ד מד' הריטבא שכ' מחלוקת הפוסקים אם נפלה טליתו שלא במתכוין ולבשה מיד וכת' בשם מורו שאף בזו חוזר ומברך משמע דכ"ש אם הסירו בכוונה ע"ד ללובשו תיכף וכן מבואר מד' רבינו יונה שכ' שקבלה בידו מרבותיו שאפי' נפלו הציצית ממנו ונתעטף מיד חוזר ומברך ואע"פי שלא נתכוין להסירו מעליו משמע דכ"ש כשנתכוין להסירו מעליו אף שדעתו ללובשו תיכף דומי' דנפלה טליתו שנתעטף תיכף רק שד' ריטב"א בשם רבינו יונה סותרים לדע' תר"י בשמו ודו"ק. וצ"ע שלא עמדו בזה ועיין רמב"ם הל' ציצית כתב בהדיא כ"ז שמתעטף בו מברך עליו וכמו בתפילין וזה כמש"כ ועוד ראי' לענ"ד מד' הירושלמי בברכות גבי תפילין דמייתי ברייתא דמברך עליהן פעם אח' ואית תניא ב"פ וא' מ"ד ב' פעמים ניחא. ומ"ד פעם אחד הא אכל ואינון עלוי' כצ"ל ובס' שלפנינו הגי' בהיפוך וט"ס הוא ופירושו דמקשה למאן דאמ' לעיל דאין אוכל בתפילין אכילת קבע וע"ז מקשה דע"כ מאן דאמר פעם אח' איירי שלא חלצן כלל וע"כ אכל בתפילין סתם סעוד' כל אדם שהוא סעודת קבע דאם חולצן היה צריך לברך למ"ד ב' פעמים היינו משו' סעוד' שחלצן. ומשני דהך דתני פעם אח' איירי שאכל בהן אכילת עראי פי' ולא חלצן כלל דמותר לאכול בהן אכילת עראי הרי משמע להדיא דכל שחלצן פעם א' אף לצורך דבר שמותר בתפילין אפ"ה צריך לברך דהא לאכילת עראי אין צריך לחלוץ ואפ"ה מוקי לה שאכל בהן אכילת עראי ולא חלצן וגם זה ראיה נכונה לדעת ריטב"א ורא"ה ותר"י וכדע' ב"י. עוד יש לדקדק מד' וירושלמי דסתם סעודה קבועה שאדם אוכל בביתו מיקרי סעודת קבע ואסור בתפילין מדמקשה הא אכל ואינון עלוי' ודחק לתרץ באוכל אכילת עראי זה נ"ל ברור ועיין בביאורי הגר"א שכתב ראיה להחולקים מתוספתא שלהי ברכו' עיי"ש ולענ"ד אדרבה מהתוספתא מוכח להיפוך דהא רישא דהך תוספתא גבי סוכה אתי' כרבנן דרבי דאינו מברך רק יום א' וגם אליבייהו במפסיק מברך בכל פעם אבל לרבא דפליג ארבנן והלכתא כמותו אף בשאינו מפסיק מברך בכל זמן שעושה ודו"ק ועכ"ז סיים הגר"א שהעיקר כדעת הש"ע:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה