אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

ו שאלה

ה שאלה

אלמנה מניקה שגמלה את בנה תוך כ"ד חודש כסבורה שמותרת להנשא ע"י זה וגם אמרה כן בפני איזו לומדי תורה ולא מיחו בידה והלכה ונשאת איך לדון בה:

תשובה הנה ידוע מ"ש הרמ"א ז"ל בזה שיש מתירין אם נישאת בשוגג שלא לגרש רק להפרישם והן ד' מהרי"ו בשם א"ז אך כתב שם בד"מ בשם מהרי"ו וכן הוא בתשו' דעכ"פ צריך להתרחק מעיר מושבה מהלך ב' וג' ימים וישבע שלא יבא בעיר עד כלות כ"ד חודש ולא ביאר זאת הרמ"א בשו"ע וסמך על המעיין בתשו' מהרי"ו ובד"מ והוא קצת מקום קיצור למעיינים בש"ע לבד אך כ' עוד בד"מ בשם תשו' בנימין זאב שלא לסמוך ע"ז רק בכהן שאם יגרש א"א להחזירה אבל לא בישראל וכ"כ בשם תה"ד דלא נהיגין להקל בזה כא"ז וכ"כ בש"ע שאין להקל בישראל והח"מ והט"ז כ' שאין ס' של תה"ד שכ' דרך אפשר מוציא מידי וודאי של מהרי"ו שכ' להקל רק הח"מ לא היקל רק באירס ובצירוף דעת הרמב"ם דמיקל באירס ומשמע בנשא לא ס"ל להקל ומד' הט"ז והב"ש מ' להקל אף בנשא ע"פ ד' מהרי"ו ולא ידעתי למה השמיטו ד' תשו' ב"ז שכתב ג"כ שאין להקל בישראל ותפסו דעת מהרי"ו לבד:

ובעיקר הדין חפשתי ומצאתי בעזר"ה שרוב הפוסקים חולקים על הא"ז שחלק בין שוגג למזיד דהנה התוס' והרא"ש כ' בשם ר"י מאורליי"נש שרצה להתיר אם אירס ולא כנס שא"צ לגרש וסגי בהפרשה ודקדק מעובדא דארוסין דאביי שארס תוך ך"ד חודש ע"פ אביי שהתיר לו ואח"כ חזר בו אביי ואמר לכנוס ומדלא הצריכו להוציא ש"מ באירוסין א"צ גט והם ז"ל דחו דשמא באמת צווהו לגרש כו' עיי"ש ואי נימא דבשוגג א"צ לגרש אף בכנס מאי ראיה הא אין לך שוגג גדול מזה שעושה ע"פ התרת חכם כידוע דיחיד שעשה ע"פ הוראת ב"ד מיקרי אנוס ואיכא מ"ד דפטור מקרבן ול"ל לגרש א"ו ס"ל דאין חילוק כלל בין שוגג למזיד לענין זה לעולם צריך לגרש ולכן הביא ר"י מאורליינ"ש מדלא ציוה אביי לגרש ש"מ באירוסין ח"צ לגרש כלל אף במזיד ותו' ורא"ש חלקו עליו גם בזה וס"ל דבאמת צוהו לגרש:

וכן משמע לענ"ד מראיה שהביא הר"מ עוד מדקתני לא תארס ולא תנשא ול"ל למימר לא תנשא אי נימא דמאירוסין צריך לגרש א"ו דמאירוסין א"צ לגרש ומאי קו' נימא דהך אף אם ארס בשוגג דא"צ לגרש אפ"ה לא תנשא אח"כ במזיד וכן מוכח עוד כמה הוכחות מד' התוס' ורא"ש וסמ"ג ומהר"מ מרוטנבורג שכולם כתבו ככל המחלוקת הזו באירוסין וכל הראיות של התוס' וסתירתן ודי למבין וכ"כ להדיא הרשב"א בחידושיו דלרבנן דא' יוכיח בגט לאו משום קנס אתאן עלה רק הטעם שמא ירגיל לבו אצלה והצריכו חכמים גט דווקא וא"כ אין חילוק בין שוגג למזיד כיון דלאו מטעם קנס מצריך לה גט רק מחשש איסור וכ"כ הפוסקים בהדיא בשם תשובת מהר"מ שהטעם משום חשש איסור ורבנן לא קנסו כלל בהא מלתא ומשמע שם להדיא דצריך לגרש אף בקדש בטעות באיזה דין כסבור דמותר ומעשה היה באחד שקדש נדה תוך ג"ח ובעוד שישלם זמן נדותה ישלמו ג"ח והצריך לגרש וכ"מ בתשו' הר"ן מעשה כזו בא שטעה בהוראה בזה והצריך לגרש ועוד ראיות וא"נ להאריך וכן לענ"ד יש להחמיר לגרש בפרט באשת ישראל כד' רוב הפוסקים וזנ"ל ברור:

ועיין בתוס' בנדה דף ו' ע"ב בד"ה בשעת הדחק כתבו ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדא' בפר' אע"פ רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכי' עכ"ל מבואר מדבריהם דהיינו טעמא דלא רהיט אבתריה עוד עד שישיגו משים דזה יקרא שעת הדחק וסמך אביי על הפוסקים הלכה דדי בי"ח חודש אחר שכבר פסקנו כן אף דלכתחילה פסקינן ומורינן הלכה כר"מ בגזירותיו דצריך כ"ד חודש עכ"ז בשעת הדחק כדאי הם החכמים המקילים בי"ח חודש לסמוך עליהם ולפי דבריהם ז"ל פשיטא דנק"מ ממה שלא צוה לו לגרש אח"כ כיון דאף לכתחלה סמך על דברי חכמים בשעת הדחק להקל אחר י"ח חודש ולא רדף אחריו למונעו מלישא כ"ש שלא יצוה עליו לגרש אחר שנשא ובאמת לכאורה דבריהם ז"ל מוכרחים דלמה באמת לא רדף אחריו יותר או לשלוח שליח לבל יעשה מעשה אלא וודאי מטעם שעת הדחק אף דכל היכא דאיתמר הלכתא בהדי' לא מהני שעת הדחק כדאמ' בש"ס נדה שם ובעירובין פ' מי שהוציאוהו והכא הא אתמר הלכה כר"מ בגזירותיו יש לחלק בגווני טובא ועיין בהג"א פ' זה בורר מה שחילק בין יחיד לרבים בענין זה ואולי בימי אביי לא הוקבע עדיין הלכה פסוקה כר"מ בזה:

ועכ"פ פשיטא דלדברי התוס' לולי טעמא דשעת הדחק אין מקים כלל להקל בדיעבד אף בשוגג ולדידן הא וודאי הלכה ברורה ופסוקה דצריך להמתין ך"ד חודש ואפי' נתנה בנה למניקה ואין מקום לסמוך בזה בזמה"ז על טעמא דשעת הדחק ודו"ק:

שוב מצאתי במשנה למלך פי"א מהלכות גירושין הלכה ך"ד כ' ג"כ דנ' ברור דהר"י מאורליינש חולק על סברת א"ז שחילק בין שוגג למזיד עיי"ש:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה